ראש הממשלה בנימין נתניהו. צילום: שאטרסטוק
צעד חסר תקדים במערכת המשפט הישראלית: לאחר כחמש שנים וחצי של הליכים משפטיים, החליט ראש הממשלה בנימין נתניהו לפנות אל נשיא המדינה יצחק הרצוג עם בקשה יוצאת דופן לקבלת חנינה. המהלך הדרמטי בא בעקבות פניות חוזרות של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, שקרא להפסקת המשפט על מנת לאפשר לראש הממשלה הישראלי להתמקד בנושאים אסטרטגיים משותפים לשתי המדינות.
"המשך ההליך המשפטי מחלק את החברה הישראלית ומונע ממני להקדיש את מלוא תשומת הלב לאתגרים הבטחוניים והמדיניים העומדים בפנינו", טען נתניהו בבקשה המפורטת שנמסרה דרך סנגורו. המסמך, המשתרע על פני 14 עמודים וכולל מכתב אישי של נתניהו לנשיא ולו מצורפים נספחים נלווים, זכה מיד להגדרה של בית הנשיא כ"מקרה חריג בעל השלכות מרחיקות לכת". הרצוג הבהיר שהטיפול בבקשה ייעשה בצורה יסודית, תוך התייעצות עם כל הגופים המקצועיים הנדרשים.
מעבר לסערה התקשורתית והפוליטית, בקשת החנינה של נתניהו מעלה שאלות משפטיות מהותיות: האם חוקי לחון אדם שטרם נגזר דינו בבית משפט? האם בקשה שאינה כוללת הודאה באחריות או ביטוי חרטה עומדת בתנאים הנדרשים? עו"ד עופר ברטל בוחן את המימד המשפטי של הבקשה ומעלה ספקות רציניים לגבי יכולתה לעבור את המבחן המשפטי הנדרש.
עו"ד ברטל, מה יש בבקשת החנינה של נתניהו מהנשיא שמעורר מחלוקת כל כך עזה?
"ראשית, לחנינה יש כללים שנוצרו ונכתבו במשך עשרות שנים. לפי הכללים האלה, חנינה מוגשת רק לאחר שאדם מסיים את משפטו, מורשע בו, מקבל עונש מבית המשפט ותמו כל הערעורים האפשריים על העונש. זאת אומרת, כשאין יותר אפשרות משפטית לערער. במקרה של נתניהו, המשפט לא הסתיים ולכן מדובר בפעם הראשונה בתולדות המדינה שבה מוגשת בקשת חנינה כאשר הנאשם נמצא באמצע ניהול המשפט.
"כל הרעיון של חנינה, הוא לשקף בעונש את מה שבית המשפט לא יכול היה לשקף. למשל, מחלה קשה שהנאשם חלה בה אחרי גזר הדין. בית המשפט לא ידע אודות המחלה, אבל מגיעה לנאשם הקלה בעונש. הנשיא, שהוא מעין שסתום ביטחון של המערכת המשפטית, יכול להקל בעונש במקרים מיוחדים דומים. מדובר במקרים בהם קצרה ידו של בית המשפט לסייע ובכל זאת – הצדק דורש התחשבות נוספת בעונש.
"שנית, חוק יסוד הנשיא קובע שבסמכות הנשיא לחון עבריינים. נשאלת השאלה: מה זה עבריין? עבריין הוא בוודאי אדם שהורשע וקיבל עונש מבית משפט. אבל למדנו בפרשת קו 300, שאפשר לחון גם מי שעדיין לא הוגש נגדו כתב אישום וטרם התחיל נגדו המשפט.
"באותו מקרה, אנשי השב"כ קיבלו חנינה מאביו של הנשיא הנוכחי, הרצוג. אבל באותו מקרה, היועץ המשפטי לממשלה דאז, חריש, ניסח טיוטה של כתב אישום חמור. בבקשת החנינה, כאשר אנשי השב"כ הגישו את הבקשה, הם הודו בטיוטת כתב האישום שניסח היועץ המשפטי לממשלה. בית המשפט העליון קבע בבג"ץ, שהודאתם באשמה היא מספקת כדי להיחשב לעבריינים על פי החוק ומכאן שהנשיא קנה סמכות לחון אותם.
"במקרה של נתניהו, לא רק שהוא אינו מודה, אלא הוא אומר וכותב את ההפך. הוא אומר: אני לא אשם, ואם אמשיך את המשפט אני אזוכה מכל אשמה. לטענתו, הוא מגיש את הבקשה כדי להקטין כביכול את הפילוג שנוצר בעם וכדי לפנות לו די זמן לנהל את ענייני המדינה. הוא טוען שניהול המשפט מונע ממנו את האפשרות לסייע לאזרחי המדינה, כיוון שחלק נכבד מזמנו הוא נמצא בבית משפט, במקום להחליט החלטות שמשרתות את הציבור כראש ממשלה".
בבקשת החנינה מוזכר כי היענות לבקשה תאפשר לנתניהו לעסוק בנושאים רגישים בהם הוא מנוע היום מלטפל, כמו התערבות בחוקים עתידיים, למשל חוק התקשורת. האם יש פה איזושהי התניה?
"נתניהו אינו מתנה תנאים בבקשה שלו והוא גם אינו יכול להתנות תנאים. אין מו"מ בבקשת חנינה. הנאשם מגיש בקשה והנשיא מחליט אם הוא מסכים או מסרב לה. מי שרשאי להתנות תנאים הוא הנשיא. סמכות החנינה של הנשיא היא בלתי מוגבלת. זאת אומרת, תוכן החנינה הוא בלתי מוגבל ותלוי ברצונו של הנשיא. הוא למשל יכול להחליט: 'אתן לך חנינה אם תצהיר שאתה יוצא מהפוליטיקה בסוף הקדנציה הזאת', או 'אתן לך חנינה אם תתפטר מתפקידך כראש ממשלה'. הוא יכול להתנות כל תנאי שעולה בדעתו. ככל שנתניהו במקרה כזה יסכים לתנאי החנינה, היא תיכנס לפועל, וככל שיחליט שלא למלא אחרי התנאי, החנינה לא תיכנס לפועל".
אז בעצם הנשיא יכול לענות לו ב"כן, אבל"?
"הנשיא יוכל לענות 'כן אבל' ככל שהוא ירצה ולהתנות כל תנאי שימצא לנכון. זאת בקשת חנינה שבה הוא לא מודה: אחד - הוא לא מודה שהוא עבריין; שתיים - הוא לא מצטער; שלוש - הוא לא מתנצל; ארבע - הוא מבקש את החנינה כדי לעשות טובה לנו, לאזרחי מדינת ישראל. זאת הבקשה של נתניהו.
"מעבר לכל מה שאמרתי, אני חושב שאין לנשיא סמכות משפטית לחון אותו, מהסיבה הפשוטה שהוא אינו עבריין. לנשיא יש סמכות לחון רק עבריינים, ועבריין, כידוע, זה מי שמודה בעבירה פלילית. נתניהו לא הודה בעבירה פלילית כלשהי".
איך יכול להיות שהיועצים המשפטיים שלו הלכו על צעד משפטי שנועד לכישלון?
"אני חושב שהצעד הזה פוליטי בלבד. הבקשה הזאת אינה משפטית - היא פוליטית. אני לא חושב שהוא מעלה בדעתו שהנשיא באמת יחון אותו. אם הנשיא יחליט לחון אותו, לדעתי תוגש עתירה לבג"ץ, ואני בספק אם בג"ץ יחליט שהיתה לנשיא סמכות לחון אותו".
כלומר, אין מה לדון בשאלות כמו מהי ההשפעה של חנינה כזאת על האזרח הקטן מבחינת המערכת המשפטית?
"אין ודאות במשפטים, הכל יכול לקרות, אבל לו הייתי הנשיא, הייתי דוחה את הבקשה על הסף. לא הייתי אומר שהבקשה תטופל כפי שכל בקשה מטופלת ומעביר אותה למחלקת החנינות. הייתי מחליט על הסף: 'אין לי סמכות לדון בבקשה כי אתה אינך עבריין. לא הודית בעבירה כלשהי ולכן אני מחזיר לך את הבקשה. אתה רוצה לתקן אותה, תתקן. אתה לא רוצה, אל תתקן. אני לא מתייחס אליה כאל בקשת חנינה כלל'".
הנשיא לא היה אמור כבר לעשות את זה?
"לדעתי כן, אבל הוא אמר את ההפך. הוא אמר שהוא ידון בבקשה הזאת כמו בכל בקשה אחרת והיא תעבור את כל השלבים שעוברת כל בקשת חנינה במדינת ישראל".
