עו"ד שלי בלאט זק, מנכ"לית מרכז רקמן. "מספר הנשים שיכולות להיעזר בכלי הזה גבוהים הרבה יותר מהבקשות בפועל"
עיקרי הדברים:
• באוגוסט 2024 אושר החוק לאיזוק אלקטרוני אחרי עשור של מאבק. מאז, הוגשו רק 150 בקשות ורק כ-35 אושרו.
• הפוטנציאל האמיתי גבוה בהרבה: מדי שנה מוגשות כ-10,000 בקשות לצווי הגנה רגילים, ולפחות חלק ניכר מהנשים יכלו להיעזר בפיקוח הטכנולוגי.
• הרף גבוה מדי והמודעות נמוכה: כדי לקבל צו הגנה בפיקוח טכנולוגי, נדרשת הרשעה פלילית קודמת או כתב אישום בעבירת אלימות, והרבה נשים חוששות להגיש תלונה למשטרה. בנוסף, נשים שזכאיות להגנה לא יודעות על האפשרות, עורכי דין ועובדים סוציאליים לא תמיד מודעים לכך, ואפילו שופטים טועים ביישום.
_______________________________
אחרי מאמצים של כמעט עשר שנים, מרכז רקמן וארגוני נשים נוספים הצליחו לקדם את אישורו של תיקון מס' 19 לחוק למניעת אלימות במשפחה – פיקוח טכנולוגי על קיום צו הגנה (הידוע בכינויו העממי: "חוק הפיקוח האלקטרוני"). החוק, שנכנס לתוקף באוגוסט 2024, אמור לספק הגנה באמצעי טכנולוגי לנפגעות אלימות במשפחה, אבל המציאות בשטח מורכבת הרבה יותר. הנוסח שאושר בסופו של דבר מוגבל יותר ממה שתוכנן במקור, והיישום הלקוי מותיר נשים רבות ללא ההגנה שהן זקוקות לה.
עו"ד שלי בלאט זק, מנכ"לית מרכז רקמן מזה שמונה חודשים, מגיעה מעולם שונה לחלוטין. אחרי שנים רבות במגזר הפרטי, שבהן ייצגה חברות ציבוריות, עסקה בשוק ההון והיתה שותפה במשרד עורכי דין בולט, היא החליטה לעשות שינוי מהותי. "אחרי המון שנים בתחום עיסוק מסוים, הרגשתי רוויה ממנו ורצון לעשות דברים אחרים", היא מספרת. "בעיקר חיפשתי משמעות אחרת והרגשתי שיש לי יותר נטייה ומשיכה לעולמות החברתיים".
השלב הראשון היה הקמת מחלקת אימפקט ואחריות חברתית במשרד בו עבדה. "זה פתח לי את הצוהר הראשון לעולם של עשייה חברתית מתוך ארגון", היא אומרת. "ראיתי כי טוב ואחרי שלוש שנים, החלטתי ללכת את כל הדרך".
כעורכת דין, המעבר למרכז רקמן, שעוסק בדיני משפחה ופועל במסגרת הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן, היה יחסית טבעי לה. "אמנם יש שינוי גם בתחום המשפטי עצמו, אבל השינוי הגדול ביותר מבחינתי הוא דווקא המעבר ממגזר פרטי ועסקי לעולם של מגזר חברתי וציבורי", היא מסבירה.
תשע שנים של מאבק
מרכז רקמן החל לעסוק בחוק הפיקוח האלקטרוני כבר בשנת 2014. "זה לקח תשע שנים של גלגולים שונים", מספרת בלאט זק. "החוק התחיל כהצעת חוק פרטית עם חבר כנסת שכבר מזמן לא נמצא בכנסת, ועבר בין חברי כנסת שונים במשך השנים". רק בתקופת ממשלת השינוי הוצע החוק לראשונה כהצעת חוק ממשלתית, אבל הממשלה נפלה לפני שהחוק עבר.
בסופו של דבר, החוק אושר באוגוסט 2023 והוענקה לו שנה של הכנות ליישום. "זה היה רגע של תחושת הישג גדולה, תחושת הקלה ורווחה", היא אומרת. "למרות שהיו לנו הסתייגויות והחוק לא עבר בדיוק איך שרצינו, הוא עבר הרבה גלגולים, והנוסח שאושר בסופו של דבר רחוק מהנוסח המקורי שרצינו בו", ובכל זאת, היא מדגישה, אחרי כל כך הרבה שנים של ניסיון לדחוף את החוק קדימה, היה סיפוק בעצם ההכרה בנושא: "אמרנו שעדיף ציפור ביד משתי ציפורים על העץ ושיש משהו שאפשר להתחיל לעבוד איתו, לחיות איתו, לראות איך הוא עובד במציאות ולהשתפר בדרך".
נשים בסיכון הן שקופות וללא כוח אלקטורלי, אז קשה יותר להעביר עבורן חוקים
"זה נכון, אבל זה בעיקר עניין של סדר עדיפויות ממשלתי, תיעדוף תקציבי ותיעדוף על סדר היום הציבורי. הנושאים האלה מרבית הזמן לא היו במרכז סדר היום, ובתקופות של משבר הם הראשונים שנדחקים הצידה".
הבעיה האמיתית: לא מספיק בקשות
כשמסתכלים על המספרים, התמונה מדאיגה. מאז כניסת החוק לתוקף הוגשו רק 150 בקשות לצו הגנה בפיקוח טכנולוגי ורק כ-35 מהן אושרו. "זה כלום, זה שום דבר", אומרת בלאט זק בתסכול. "אנחנו יודעות שהפוטנציאל הוא הרבה יותר גבוה. מדי שנה מוגשות לבתי המשפט לענייני משפחה כ-10,000 בקשות לצווי הגנה רגילים (ללא פיקוח טכנולוגי), כ-700 תלונות למשטרה בגין הפרת צווי הגנה ויש מאות נשים בשנה שנמצאות במקלטים – לפחות חלקן, פוטנציאליות לבקש צו הגנה בפיקוח טכנולוגי. המשמעות היא שהמספרים של הנשים שיכולות להיעזר בכלי הזה גבוהים הרבה יותר ממספר הבקשות שמוגשות בפועל".
אז איפה הבעיה?
"הבעיה המרכזית היא חוסר מודעות. גם נשים נפגעות אלימות לא מספיק מכירות את האפשרות לבקש צו הגנה בפיקוח טכנולוגי, ובהתאם גם לא מבקשות אותה. אפילו ברמה הטכנית, בטופס הבקשה לצו הגנה שממלאים בבית המשפט, יש רובריקה קטנה לבקשת פיקוח טכנולוגי, אבל הרבה פעמים הן פשוט לא רואות את זה או לא מסבירים להן מה זה".
גם עורכי דין, עובדים סוציאליים וכל מי שמעורב בתהליך הזה לא תמיד מודעים לאפשרות. "אנחנו עובדות עכשיו על תכנית הכשרה לעורכי דין, שופטים ועובדים סוציאליים כדי להעלות את המודעות", אומרת בלאט זק. "אנחנו רוצות שעם כל מפגש עם אישה נפגעת אלימות, הם יידעו להפנות את תשומת ליבה לאפשרות לבקש פיקוח טכנולוגי ולהדריך אותה כראוי בנושא. מובן שקמפיין ציבורי של המשרד לביטחון לאומי היה יכול להיות בעל השפעה רחבה יותר, אבל זה עניין של תיעדוף, מה רוצים לשים על סדר היום ומה פחות חשוב".
הרף הגבוה מדי
מעבר לבעיית המודעות, יש בעיה מבנית בחוק עצמו. קיים פער גדול בין מספר הבקשות שהוגשו לבין מספר הבקשות שאושרו, ונשאלת השאלה מדוע רק כרבע מהבקשות שהוגשו אושרו. הסף שנקבע כדי לקבל את הפיקוח הטכנולוגי גבוה מדי, לפי בלאט זק. "הגלגולים שעבר החוק יצר פערים גדולים. החוק אמנם עבר בסופו של דבר בתקופת כהונתו של איתמר בן גביר כשר לביטחון לאומי, אבל בנוסח שמצמצם מאוד את האפשרות לקבל בפועל צו הגנה בפיקוח טכנולוגי".
הדוגמה הבולטת היא הדרישה להרשעה פלילית קודמת. "כתנאי סף בכלל, כדי שיוכלו לתת לאישה צו הגנה בפיקוח טכנולוגי, נדרשת הרשעה קודמת בעבירת אלימות, או כתב אישום בעבירת אלימות, או הפרת צו הגנה קודם", מסבירה בלאט זק.
"יש אפשרות במקרים מאוד חריגים לקבל את זה גם בלי, אבל ההרשעה הקודמת היא הדיפולט, וזה בעייתי פעמיים: הבעיה הראשונה היא שהרבה נשים בכלל לא מגישות תלונה מלכתחילה כי הן חוששות לפנות למשטרה. זה חלק מהסיבה שחוקק החוק למניעת אלימות במשפחה מלכתחילה, כחוק אזרחי ולא פלילי. מה שמחבר אותנו לבעיה השנייה – דרישת הרף הפלילי, הגבוה יותר, במסגרת חוק אזרחי. כלומר, דרישת הסף לא מתאימה להליך.
"כשהחוק מכיל בתוכו דרישה להרשעה קודמת, רף ההרשעה גבוה בהרבה מזה שנדרש בהליך אזרחי, ולכן הרבה פעמים במקרים של אלימות במשפחה, הגבר שנגדו מבקשים צו לא מגיע לרף הזה. אין הרשעה קודמת, ולכן לא מקבלים את צו ההגנה בפיקוח טכנולוגי".
לפי בלאט זק, גם משרד הרווחה מסכים שהדרישה הזו אינה מתיישבת עם המציאות בשטח. "יש הרבה אנשים מסוכנים, שבהערכת מסוכנות הם ברמה בינונית וגבוהה, ועדיין אין להם הרשעה קודמת. זה מצטרף לעובדה שהרבה פעמים נשים נפגעות אלימות חוששות בכלל לפנות למשטרה, אז החוק הזה שהוא אזרחי במהותו, וכשמכניסים לתוכו דרישה להרשעה קודמת, מעקרים אותו מתוכן".
מגבלות נוספות
מעבר לדרישת ההרשעה הקודמת, יש מגבלות נוספות שמקשות על היישום. אחת מהן היא הגבלת הטווח. "בחלק מהמקרים המשטרה דורשת מרחק מינימלי של 15 ק"מ בין בית המוגנת לבית המפוקח, וזה לא מתקיים במקרים רבים", מסבירה בלאט זק. "כלומר, יש מקרים בהם נמנע פיקוח טכנולוגי רק בגלל שהקורבן גרה קרוב לתוקף, בעוד לעתים אין לקורבן ברירה אלא לגור בקרבת התוקף בגלל ילדים משותפים, מיקום מסגרות חינוכיות וכו'".
יש גם בעיה של חוסר ידע ביישום. "ראינו כבר מקרים שבהם אנשי המקצוע לא יודעים ליישם את החוק נכון", מתארת בלאט זק. "לדוגמה, אחד התנאים לקבלת צו ההגנה בפיקוח טכנולוגי הוא לשלוח את הגבר להערכת מסוכנות, וזה תהליך שצריך להתבצע על ידי יחידה ייעודית שהוקמה במשרד הרווחה. ראינו כבר מקרה שבית המשפט שלח להערכת מסוכנות פרטית, מה שאסור לחלוטין על פי החוק. זה חוסר בקיאות מצד שופטים שדנים בבקשות ומצד עורכי דין שלא יודעים להגיש את הבקשה כמו שצריך. לא שאנחנו חושבות שמישהו עושה את זה בכוונה, אבל נדרשת הכשרה משמעותית יותר בכל הנושא הזה".
מה צריך לעשות עכשיו?
לפי בלאט זק, יש שני מישורים של עבודה. האחד הוא לממש את הפוטנציאל של החוק בנוסחו הקיים. "צריך להעלות את המודעות, להגיש הרבה יותר בקשות, לחזק את היכולת ליישם אותו בצורה נכונה. חיזוק כזה בנוי על הכשרות מקיפות לכל הגורמים המעורבים, קמפיינים ציבוריים והפצת מידע לנשים עצמן.
המישור השני הוא תיקוני חקיקה. "צריך למצוא מסלול גמיש יותר, לאפשר במקרים מסוימים מתן צו הגנה בפיקוח טכנולוגי ללא הרשעה קודמת, מבלי לחכות עד שכל ההערכות והבדיקות הנדרשות עפ"י החוק כיום מתבצעות, ולתקופות ארוכות יותר. נוסח החוק צריך לאפשר גם מתן פיקוח טכנולוגי באופן יותר פשוט, יותר זריז ופחות מציב מכשולים".
אנשי מרכז רקמן יודעים שזו עבודה קשה. "לקח תשע שנים עד שהחוק בכלל התקבל, וכנראה שיהיה תהליך לא קצר גם בשיפורו ובשיפור היישום שלו", אומרת בלאט זק. "אנחנו נמצאות שם כדי לעשות כל מה שאנחנו יכולות מהצד שלנו כדי לדחוף את זה קדימה".
את אופטימית?
"אופטימיות זו נגזרת של החלטה, ואנחנו חייבות להיות אופטימיות. אחרת, בשביל מה להמשיך לדחוף קדימה? את חייבת להאמין שבסופו של דבר דברים יתקדמו, גם אם לא 100 אחוז כמו שאת רוצה, אז ב-60, 70 אחוז. צריך אורך נשימה, סבלנות והרבה אמונה בדרך".
