בית משפט השלום בבאר שבע פסק פיצויים בסך כולל של כ-120 אלף שקל לגבר בן 63 שנפצע בנפילה בעת ירידה מרכבת בתחנת ההגנה בתל אביב בשנת 2018. השופט תומר אורינוב קיבל את גרסתו של התובע שטען כי רגלו נתקעה במרווח בין הקרון לרציף, אף שחברת הביטוח טענה כי מעד ואיבד את שיווי המשקל.
השופט אורינוב הכיר באירוע כתאונת דרכים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים וציין כי "עדותו של התובע באשר לעצם התרחשות התאונה ובאשר לנסיבות התרחשותה לא נסתרה בחקירתו הנגדית והיא הותירה בי רושם מהימן".
עו"ד אפרים ווגדן ייצג את התובע בהליך, והצליח להוכיח כי המרווח הבעייתי בין הקרון לרציף יוצר סכנה ממשית לנוסעים וכי הרכבת וחברת הביטוח נושאות באחריות המלאה לנזק שנגרם לתובע עקב הנפילה במהלך ירידה מהרכבת.
"מלכודת לנוסעים"
התובע, יליד 1962 ועובד לשעבר בעיריית באר שבע, טען כי ביום 7 בנובמבר 2018 הוא חזר עם חברו מטיול בפולין. השניים נסעו ברכבת מנתב"ג לתחנת ההגנה בתל אביב, במטרה להמשיך לבאר שבע. לטענתו, במהלך ירידתו מהרכבת נתקעה רגלו במרווח שבין מדרגות הרכבת לשפת הרציף - מרווח שכלל הפרשי גובה מסוכנים.
התובע תיאר כי כתוצאה מכך שרגלו נתקעה, הוא נפל קדימה ובניסיון לבלום את הנפילה, הושיט את ידו הימנית, אך ללא הצלחה. הוא נחבל בכל חלקי גופו, כולל פציעה בראש מעמוד ברציף. התובע הדגיש כי מדובר בפגם תשתיתי מסוכן שיצר "מלכודת לנוסעים".
בכתב התביעה, שהוגש לבית המשפט באמצעות עו"ד ווגדן, פירט התובע את השלכות התאונה: שבר בכף היד הימנית שהצריך גיבוס, זעזוע מוח, כאבי ראש מתמשכים ופגיעה קוגניטיבית. הוא טען כי עקב הפציעות נאלץ להיעדר מהעבודה במשך חודשים רבים, וכי איבד את מקום עבודתו עקב הפגיעה.
התובע טען עוד כי הפציעות השפיעו קשות על תפקודו: קשיים בהקלדה ובכתיבה בשל הפגיעה ביד הדומיננטית, קושי בביצוע עבודות תחזוקה בבית וקשיים במסלול לימודים שהחל זמן קצר לפני התאונה.
"הוא איבד את שיווי המשקל"
הפניקס, המבטחת של רכבת ישראל, כפרה בתוקף בגרסת התובע והעלתה מספר טענות הגנה מרכזיות. ראשית, חברת הביטוח טענה כי התובע לא נפל עקב פגם בתשתית, אלא בשל אובדן שיווי משקל כתוצאה מניסיון להרים שתי מזוודות כבדות במהלך הירידה מהרכבת. לטענתה, מדובר בתאונה אישית ולא בתאונת דרכים.
הנתבעת הטילה ספק בנכונות תיאור האירוע וטענה כי התובע לא הצליח להוכיח את נסיבות התאונה כפי שתיאר אותן. היא הצביעה על כמה סתירות לכאורה בעדויות: למשל, העובדה שאחד העדים סיפר כי הנפילה התרחשה לאחר ירידת התובע מהקרון, בעוד התובע טען שהוא עדיין היה על מדרגות הרכבת.
בנוסף, הפניקס טענה כי התובע תכנן מראש את התביעה, כראיה לכך שצילם את זירת התאונה עשרים דקות לאחר התרחשותה ופנה לעורך דין כבר ארבעה ימים לאחר האירוע. חברת הביטוח טענה כי פעולות אלו מלמדות על תכנון מוקדם ומערערות את אמינות הגרסה.
הנתבעת הצביעה על אי התאמות בין הגרסאות שמסר התובע למוסדות רפואיים שונים לבין הגרסה שהציג בבית המשפט. במרפאה הוא סיפר על "מעידה במעין חור/ שקע במדרכה", ובבית החולים על כך ש"רגלו נתקעה במדרכה והוא מעד", בעוד שבתביעה טען למרווח בין הקרון לרציף.
השלכות הפציעה
מעבר לכפירה בנסיבות התאונה, הפניקס טענה כי גם אם התאונה אירעה כפי שתואר, לנכויות שנקבעו לתובע אין השלכה תפקודית משמעותית. חברת הביטוח הצביעה על כך שהתובע שב לעבודתו ופעל בה במשך יותר משנתיים לאחר התאונה, ואף סיים בהצלחה לימודי משפטים.
הנתבעת טענה כי פרישת התובע מעבודתו אינה קשורה לתאונה אלא נבעה מהצעה אטרקטיבית לפרישה מוקדמת במסגרת התייעלות במגזר הציבורי. היא הדגישה כי בהסכם הפרישה לא מוזכרים כלל טעמים רפואיים, אלא רק המתווה הכלכלי האטרקטיבי שהוצע לתובע.
חברת הביטוח טענה עוד כי התובע סובל מבעיות רפואיות קשות מהעבר, כולל נכות גבוהה שנקבעה לו במוסד לביטוח לאומי, ועל כן ההשפעה של התאונה הנוכחית על תפקודו זניחה. הנתבעת הצביעה על כך שהתובע נזקק לטיפולים בבית החולים תל השומר שלוש פעמים בשבוע עוד לפני התאונה, מה שמסביר את ההיעדרויות הרבות מהעבודה.
השופט: תאונת דרכים על פי חוק
השופט אורינוב הכיר בגרסת התובע בהתבסס על שלוש עדויות מחזקות. העד הראשון היה חברו של התובע, שירד לפני התובע מהקרון וראה אותו נופל. העד השני היה עובר אורח, שעמד מאחורי התובע ולא הכיר אותו מקודם. השופט ציין כי "עובר האורח הוא עד אובייקטיבי ואין לו שום היכרות קודמת עם התובע, דבר המגביר את אמינות גרסתו".
השופט הבהיר כי אף שמדובר בעדות שמיעה חלקית, "עדות זו מותרת מכוח חריג הרס גסטה, בהיותה אמירה ספונטנית שנאמרה בעקבות אירוע מסעיר ומרגש, סמוך לאחר התרחשות האירוע ובעוד התובע תחת השפעת האירוע". באשר לחברת הביטוח, כתב השופט כי "הימנעות הנתבעת מהצגת יומן התחנה ו/או מצלמות האבטחה פועלת לחובתה".
"שוכנעתי", כתבה השופט בפסק הדין, "כי עלה בידי התובע להוכיח, ברמה הנדרשת במשפט אזרחי, את גרסתו, ולפיה במהלך ירידתו מהרכבת, רגלו נתקעה במרווח שבין מדרגות הרכבת לבין שפת הרציף וכתוצאה מכך הוא נפל קדימה". על פי פסק הדין, עדותו של התובע באשר לעצם התרחשות התאונה ובאשר לנסיבות התרחשותה לא נסתרה בחקירתו הנגדית ו"היא הותירה בי רושם מהימן".
השופט קבע כי האירוע מהווה תאונת דרכים לפי החוק, וציין כי "על פי סעיף 1 לחוק הפלת"ד, תאונה דרכים היא מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". בסופו של דבר פסק השופט פיצוי בסך 120,000 שקל הכולל שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט.
* המידע במאמר זה הינו כללי בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי מקצועי
(צילום: שאטרסטוק)
תוכן ממומן
