עיקרי הכתבה
- אל תחכו לפיצוי: הוא כנראה יתעכב ולא יכסה את הכל.
- פעלו כבר עכשיו – בדקו זכאות, שמרו מקדמות אצלכם אם ניתן והתנהלו לפי הכסף שנכנס בפועל.
- ההכנסות לא יחזרו מיד ולכן צריך להיערך לתקופה ממושכת בלי עבודה
עבור עצמאים רבים, במיוחד בתחומי ההפקות, התרבות והאירועים, התקופה שבין מרץ לקיץ היא המנוע שמחזיק חודשים קדימה. פורים, חודש האישה, פסח, אירועי חוץ, פסטיבלים, במות, מופעים ופתיחת עונת הקיץ הם לא "בונוס", אלא לב הפעילות השנתית. השנה, בתוך זמן קצר, כל זה נעצר.
סביב ההפקות האלו עובדים כ – 300,000 איש – תאורנים, אנשי במה, מפיקים, אנשי סאונד ועבורם, לא מדובר באירוע אחד שבוטל אלא בהכנסה שנמחקה חודשים קדימה.
בז'ה, שמלווה את המאבק של העצמאים כבר שנים, אומר שהסיפור האמיתי מתחיל הרבה לפני שאלת הזכאות: "כעת אין לנו לא הכנסה ולא מתווה מתאים". מבחינתו, יש כאן שאלה בסיסית: האם המדינה בכלל מבינה איך נראה עסק עצמאי כשההכנסות נעצרות בבת אחת, אבל ההוצאות ממשיכות לרדת כרגיל.
למה עונת האירועים שלמה נמחקה?
"פיק שנתי תמיד יוצא בין מרץ לקיץ", אומר בז'ה, ובתוכו מתקפלים פורים, אירועי חודש האישה, פסטיבלי פסח והכנות לעצמאות. את פורים בלבד הוא מעריך בנזק של כ – 70 מיליון שקלים הפסד הכנסה לאנשים בתחום האירועים וההפקות. לזה מתווספים חודש האישה, פסטיבלי הפסח, האירועים ברשויות המקומיות, בפארקים, בלוקיישנים פתוחים ובאולמות בכל רחבי הארץ.
מבחינתו, אם גם יום העצמאות ייפגע, הנזק כבר יהפוך ממכה קשה לקריסה מתמשכת. "יש אומנים ומעטפת של אומנים שלמה, שעצמאות בשבילם זו עבודה של חצי שנה, גם בהכנסה וגם במשמעות, ולא מדובר רק בזמרים הגדולים, אלא בכל שרשרת הייצור שסביבם: התאורנים והסאונדמנים ומנהלות ההצגה, המפיקות, המאפרות והמלבישות... אין סוף באמת לפועלי הבמה שמפעילים את תחום ההפקות שלנו". בזה לא אופטימי: "2026 נגרעת לגמרי, היא לא שנה כלכלית עבור האנשים בתחום שלנו".
המשמעות היא שעצמאי בתחום הזה לא צריך לחשוב במונחים של "עוד חודש קשה", אלא להבין שחלק מרכזי מהשנה פשוט נמחק. מי שבונה על כך שאחרי שהכול ייגמר העבודה תחזור מייד, עלול לגלות מאוחר מדי שזה פשוט לא עובד כך".
אם יש מתווה, למה עצמאים עדיין לא רואים כסף?
"צריך להבדיל בין יקבלו לבין תזרים. גם אם תתקבל זכאות עקרונית, זה לא פותר את הבעיה של מי שצריך לשלם עכשיו שכירות, משכנתה, גן ילדים, ספקים ואשראי. גם אם הפיצוי יתקבל בעתיד, זה יהיה 90 יום מתחילת המלחמה". המתווה לוקה ב'אדישות תזרימית'. אין הבנה אצל הפקידים באוצר למילה תזרים. הם לא יודעים מה זה להוציא חשבונית, ומה זה הוצאות דופקות וכסף שלא נכנס מנגד. הממשלה לא מבינה שבינתיים, הריבית על האשראי והלוואות רוצחת את העצמאים".
חשוב לזכור, לדבריו, כי העצמאים לא מקבלים 100% מהכסף, אלא תקרה מוגבלת – כמו שהשכירים בחל"ת מקבלים רק חלק מהשכר שלהם.
למה גם סוף המלחמה לא יחזיר מיד את הענף לעבוד?
"אנחנו לא חנות בקניון", אומר בז'ה. "זה לא שאם ביבי יגיד מחר: 'ניצחנו, נגמרה המלחמה', אני יכול לפתוח את הדלת ויהיה לי תור בקופה כמו חנות ברחוב או בקניון. בענף ההפקות, אירוע צריך לתכנן, לכתוב, להפיק, לפרסם, למתג ולמכור אליו כרטיסים. זה תהליך של חודשים. זה לא קורה ביום אחד".
מכאן מגיעה גם הביקורת שלו על המתווה: המדינה בונה מנגנון שמודד פגיעה כאילו מדובר בהפסקה קצרה, בזמן שבפועל מדובר בשיתוק ארוך. "עבורנו הנזק המתמשך הוא חודשים קדימה ולכן גם כשהפיצוי יגיע, הוא לא מתאים".
משמעות דבריו של בז'ה היא לא פשוטה: גם עצמאים שיחזיקו איכשהו את השבועות הקרובים לא בהכרח יצאו מהמשבר עם סיום הלחימה. מי שעובד באירועים, הפקות ותרבות צריך לחשוב כבר עכשיו לא רק איך שורדים את אפריל, אלא איך מחזיקים את התקופה שאחריו.
מי באמת נופל בין הכיסאות?
בז'ה מצביע קודם כול על "הפרילנסר הקטן, אותו עצמאי יחידני, שהוא - זה העסק". לדבריו, זה המודל הנפוץ בענף: לא חברה גדולה עם שכבות הגנה, אלא אדם אחד שמבצע שירות, מוציא חשבונית וחי מהכסף שנכנס באותו חודש. "הוא עובד על בסיס מזומן, זאת אומרת, הוא מבצע, נותן שירות, מוציא חשבונית, מקבל את הכסף שלו. כשהשירות נעלם, גם הכסף נעלם".
מצד אחד, בז'ה אומר שכל מי שנפגע מעל שיעור הפגיעה שנקבע אמור למצוא את עצמו בתוך המתווה, אם וכאשר יאושר. מצד שני, הוא מבהיר שזה לא באמת מנחם את מי שאין לו הכנסה עכשיו. ובענף שלו, לדבריו, ממילא אין כמעט מי שנפגע "רק קצת": "בענף שלי, אין מישהו שלא נפגע במעל 80 אחוז".
בפועל, הקבוצה שהכי צריכה ודאות היא גם זו שהכי מתקשה לחכות לה. ולכן, גם אם על הנייר הם "ייכנסו למתווה", הם עלולים ליפול הרבה לפני שהכסף יופיע.
רמי בז'ה, צילום: ארז גולני
איך נכון להתנהל מול לקוחות שביטלו?
בז'ה משרטט הבחנה מאוד ברורה בין לקוחות פרטיים לבין גופים ציבוריים או מוסדיים. מול לקוחות פרטיים, העמדה שלו חד־משמעית: "זיכוי מיידי של הכל. לא קונצים, לא דחיות, לא 'נעביר אותך', לא 'תיקח במקום', לא התחבקנו עם הכסף שלך, שום דבר. בוטל, קח את הכסף חזרה".
מול רשויות, משרדי ממשלה, חברות ממשלתיות ומוסדות, הוא מציע גישה אחרת לגמרי. מבחינתו, אם הכסף כבר הוקצה לאירוע שבוטל, לא נכון שהוא פשוט יחזור לתקציב של הגוף המזמין. "מי ששילם מקדמות שישאיר", הוא אומר, ומציע להסב את ההזמנה לאירוע עתידי. "אי אפשר אמנם לעשות פורים בחג השבועות, אבל כן אפשר לקחת את אותו ספק או מפיק לאירוע אחר, ולהשאיר בינתיים את הכסף אצלו".
מה הטעות הכי גדולה שעצמאים עושים עכשיו?
"אני לא חושב שעצמאים עושים טעות", הוא אומר. לטעמו, התפיסה כאילו עצמאי היה צריך מראש "להתכונן" לעוד משבר ולשמור רזרבות גדולות בצד מתעלמת מהחיים עצמם. "אין לך את הפריבילגיה במדינת ישראל ללכת ולשים את הגרוש הלבן ליום שחור", יוקר המחיה מרסק אותנו ביום־יום, הריבית בארץ רוצחת את האשראי הריבית בארץ רוצחת את האשראי, ואנחנו מכורים להלוואות".
הוא לא פוטר את העצמאים מהצורך לנהל עסק, אבל כן מבקש להזיז את הדיון מהצדקנות אל המציאות. מבחינתו, הבעיה היא לא שעסק קטן לא חסך מספיק, אלא שאין לו מרווח נשימה אמיתי לחסוך ממנו. וכשהמשבר מגיע, אותה חולשה מובנית נחשפת בבת אחת. בחודשים הקרובים, העצמאים צריכים להתנהל בזהירות ובחכמה.
למה עצמאים נשארים בלי רשת ביטחון בזמן משבר?
“רק בשפל, כשהים נסוג, רואים מי שחה בעירום”, אומר בז’ה. “פתאום גילינו שאנחנו העצמאים שוחים בעירום”.
לדבריו, הקורונה חשפה את זה בפעם הראשונה, והמצב הנוכחי חוזר על אותו דפוס: "עצמאים עובדים, משלמים מע”מ, ביטוח לאומי ומיסים, אבל ברגע שהפעילות נעצרת, הם נשארים ללא הגנה, ללא זכויות".
הפתרון מבחינתו ברור: "צריך להסדיר נוהל קבוע לשעת חירום לעצמאי הקטן, בדיוק כמו שיש לשכיר אוטומטית את החל”ת. אין היום מנגנון קבוע שיגן על עצמאים כשיש משבר. כל פעם בונים מתווה מחדש ולכן גם אין ודאות, אין תזרים מיידי ואין פתרון אמיתי".
ככל הנראה, לא כדאי לבנות על "רשת בטחון" שתופעל בזמן. אם העסק שלך נעצר, האחריות היא לפעול מהר על בעל העסק: לשמור תזרים, לבדוק זכאות ולייצר פתרונות זמניים, כי המערכת לא תעשה זאת במקומו.
יש בכלל רשת ביטחון?
"הביטוי רשת ביטחון לא קיים במדינת ישראל. רשת ביטחון זה שהלוליין הולך על החבל למעלה וכדאי שתהיה לו מלמטה רשת. העצמאי לא נפל כי הוא החליט לסגור את העסק, אלא כי המדינה טלטלה לו את החבל ואז לא שמה לו למטה את רשת הביטחון".
עם זאת, הוא גם מבחין בין פיצוי לבין פתרון. "במתווה, כן, ימצאו את עצמם אנשים מקבלים פיצוי כזה או אחר. פתרון זה לא. משהו אולי יגיע, אבל זה עדיין לא המנגנון שאמור לאפשר לעצמאי לחיות כאן בלי לקרוס בכל פעם שהמדינה נכנסת למשבר".
המתווה עשוי להקל בהמשך, אבל הוא לא מחליף התנהלות מיידית, בדיקת זכאות, מאבק על מקדמות וניהול קפדני של כל שקל שנשאר בעסק.
יש לך שאלה על המתווה הספציפי לענף שלך? שלח הודעה לפורום העצמאיים.
המידע במאמר זה הינו כללי בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי מקצועי.
חלק מהתמונות והתכנים המופיעים בכתבה זו הוכנו בעזרת מחוללי בינה מלאכותית. אם זיהיתם תמונה או תוכן כלשהו בו אתם בעלי זכויות יוצרים, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול משימוש בו, באמצעות כתובת המייל mailto:[email protected]
