הסרט התיעודי נז״א ("נזק אגבי") של היוצרים הישראלים יובל אברהם ורחל שור הפך בתוך ימים מאחד הסרטים המדוברים בפסטיבל ונציה למוקד של סערה ציבורית, ביטחונית ומשפטית בישראל. הסרט, המבוסס על עדויות אנונימיות של 24 חיילים ואנשי מודיעין ששירתו במהלך המלחמה בעזה, עוסק בין היתר במערכות המודיעין ובבחירת מטרות לתקיפה, בשימוש בטכנולוגיה ובבינה מלאכותית ובפגיעה באזרחים ברצועה. באמצעות העדויות מעלים היוצרים טענות קשות בנוגע להתנהלות צה"ל במהלך המלחמה – טענות שבצה"ל דוחים בתוקף.
הקרנת הבכורה בוונציה התקבלה במחיאות כפיים ממושכות, ובהמשך זכה הסרט בפרס חבר השופטים המיוחד. בישראל, לעומת זאת, התגובות היו חריפות. הרמטכ"ל, רב-אלוף אייל זמיר, תקף את הסרט והנחה לבחון את ההיבטים המשפטיים הנוגעים אליו, לרבות האפשרות שחומרים מסווגים הגיעו לידי היוצרים. שר התרבות והספורט מיקי זוהר אף קרא לבחון את שלילת אזרחותם של אברהם ושור).
אל הסערה הצטרף עו"ד וכוכב הרשת רז עטיה, שהגיש תלונה במשטרה בחשד לביצוע עבירות נגד ביטחון המדינה. לדבריו, השאלה שצריכה להיבדק אינה עצם הביקורת שמציג הסרט על ישראל או על צה"ל, אלא כיצד הגיע מידע שמקורו במערכת הביטחון לידי היוצרים, מה היה טיבו והאם היה מותר למסור אותו. בראיון הוא מסביר מדוע החליט לפנות למשטרה אף שלא צפה בסרט במלואו, מה עשויה להיות האחריות המשפטית של מי שמסר מידע ושל מי שקיבל ופרסם אותו, אילו צעדים יכולה המדינה לנקוט - ואיפה עובר הגבול בין חופש הביטוי והעיתונות לבין עבירות הנוגעות לביטחון המדינה.
עו"ד עטיה, הגשת תלונה במשטרה בחשד לעבירות נגד ביטחון המדינה בעקבות יצירת הסרט והפצתו. מה בדיוק, מבחינה משפטית, אתה מבקש שהמשטרה תבדוק - ואילו עבירות עשויות לדעתך להתקיים כאן?
"אני מבקש לבדוק בראש ובראשונה כיצד מידע שמקורו במערכת הביטחון הגיע ליוצרי הסרט. מי מסר אותו, מה בדיוק נמסר, האם מדובר במידע מסווג או במידע שהגיע לאותם גורמים במסגרת תפקידם, והאם בכלל הייתה להם סמכות למסור אותו. בהתאם לממצאי החקירה, אני סבור שיש מקום לבחון בין היתר עבירות הנוגעות למסירת ידיעה סודית ללא סמכות וגילוי בהפרת חובה. חשוב לי להדגיש שאני לא קובע שנעברה עבירה – בדיוק לשם כך נדרשת חקירה."
האם צפית בסרט המלא לפני שהגשת את התלונה? ואם לא - כיצד ניתן לטעון לחשד לעבירות פליליות על בסיס פרסומים וקטעים מתוך יצירה שלא נבחנה במלואה?
"לא צפיתי בסרט המלא, וגם לא התיימרתי לקבוע על סמך הפרסומים שמישהו עבר עבירה. תלונה במשטרה אינה כתב אישום ואינה הרשעה. נחשפתי לפרסומים ולחומרים שהעלו בעיניי שאלות רציניות בנוגע למקור המידע שהגיע ליוצרים, ולכן ביקשתי שהגורמים שמוסמכים לכך יבדקו את הדברים. העובדה שגם בצה״ל עלתה שאלת דליפתם של חומרים מסווגים רק מחזקת בעיניי את הצורך בבדיקה."
אם הסרט אכן פוגע בביטחון המדינה או חושף מידע שאסור בפרסום, לכאורה זו קודם כול אחריות של המדינה. למה נדרשת בכלל תלונה של אזרח פרטי? האם למשטרה ולגורמי הביטחון אין סמכות לפעול גם בלעדיה?
"בוודאי שלמשטרה ולגורמי הביטחון יש סמכות לפעול גם ללא תלונה שלי. אבל כאזרח וכעורך דין, כאשר אני נחשף למידע שמעלה בעיניי חשש לביצוע עבירה, אני רשאי להעביר אותו לרשות המוסמכת ולבקש שתבדוק אותו. מכאן והלאה ההחלטה אם לפתוח בחקירה ומה יהיו תוצאותיה היא של רשויות האכיפה בלבד."
הרמטכ״ל כבר הנחה את הפצ״ר לבחון צעדים משפטיים ביחס לסרט ולמעורבים בו. האם ובאילו תנאים המדינה יכולה לפעול בפועל - חקירה פלילית, צווי איסור פרסום, הליכים נגד היוצרים או נגד המרואיינים?
"הכול תלוי קודם כול בתשתית העובדתית שתתגלה. אם יתברר שמידע מסווג או מידע שאסור במסירה הועבר שלא כדין, ניתן יהיה לבחון את האחריות של כל אחד מהמעורבים בהתאם לחלקו. אני חושב שלא נכון לקבוע מראש איזה הליך צריך לנקוט לפני שיודעים מה נמסר, מי מסר אותו ומה ידע כל אחד מהמעורבים."
איפה עובר כאן הגבול בין יצירה עיתונאית או דוקומנטרית ביקורתית, שמוגנת בחופש הביטוי, לבין מעשה שעלול להפוך לעבירה פלילית? האם עצם פרסום טענות קשות נגד צה״ל בחו״ל יכול בכלל להקים עבירה?
"עצם העובדה שסרט מבקר את מדינת ישראל או את צה״ל, גם בצורה חריפה מאוד, אינה הופכת אותו לעבירה פלילית. מבחינתי השאלה המשפטית היא אחרת: האם לצורך יצירת הסרט התקבל או נמסר מידע שהדין אוסר למסור או לחשוף. חופש הביטוי וחופש העיתונות הם זכויות חשובות, אבל הם אינם מעניקים היתר אוטומטי לעבור על הוראות הנוגעות לביטחון מידע."
אם יתברר שחיילים או אנשי מודיעין מסרו ליוצרים מידע מסווג, מי חשוף יותר מבחינה משפטית - מי שמסר את המידע או גם היוצרים שקיבלו אותו ופרסמו אותו? ומה נדרש להוכיח ביחס ליוצרים?
"אי אפשר לקבוע מי חשוף יותר בלי לדעת מה בדיוק קרה. צריך לבחון כל אדם בנפרד - מה הוא מסר או קיבל, מה הוא ידע על המידע, האם ידע שמדובר במידע סודי או מוגן ומה עשה בו. האחריות הפלילית היא אישית ולא הייתי קובע מראש שכל מי שהיה מעורב ביצירת הסרט נושא באותה אחריות."
שר התרבות מיקי זוהר ביקש לבחון אפשרות לשלול את אזרחותם של יוצרי הסרט. האם זה בכלל מהלך אפשרי לפי החוק הישראלי, או שמדובר בעיקר בהצהרה פוליטית? מהם התנאים החריגים שבהם ניתן לשלול אזרחות?
"סוגיית שלילת האזרחות היא סוגיה נפרדת מהתלונה שהגשתי. מדובר בצעד חריג מאוד שכפוף לתנאים ולהליכים שקובע החוק. אני מעדיף שלא לערבב בין הדברים. מבחינתי קודם צריך לברר אם נעברה עבירה, מה בדיוק נעשה ומי אחראי לכך. רק לאחר שיש עובדות אפשר לדון במשמעות המשפטית שלהן."
נניח שהמשטרה בודקת את התלונה ומגיעה למסקנה שאין כאן בגידה, ריגול או עבירת ביטחון אחרת. האם עדיין קיימים כלים משפטיים אחרים שבאמצעותם המדינה או חיילים שנפגעו מהסרט יכולים לפעול?
"אם המשטרה והגורמים המוסמכים יחקרו ויגיעו למסקנה שלא נעברה עבירה פלילית, צריך לכבד את המסקנה. זה כמובן לא שולל אפשרויות אחרות, לרבות במישור האזרחי, ככל שקיימת עילה משפטית קונקרטית למי שנפגע מהפרסום. אבל אסור להפוך ביקורת, קשה ומקוממת ככל שתהיה, לעבירה פלילית אם יסודות העבירה אינם מתקיימים."
אתה אומר שביטחון המדינה וחיילי צה״ל אינם חומר גלם. אבל יוצרים ועיתונאים עוסקים כל הזמן בצבא ובפעולות המדינה. איך מונעים מצב שבו שימוש בדיני ביטחון המדינה הופך למעשה לכלי להשתקת ביקורת?
"בדיוק באמצעות ההבחנה הזאת. אין לי שום טענה שעצם העיסוק בצה״ל, ביקורת עליו או אפילו הצגת טענות קשות נגדו היא עבירה. במדינה דמוקרטית מותר לעיתונאים וליוצרים לחקור, לבקר ולפרסם. אבל אם במהלך העבודה הועבר אליהם מידע ביטחוני שהחוק אוסר למסור, זו כבר שאלה משפטית אחרת שראויה לבדיקה. המטרה מבחינתי אינה להשתיק ביקורת אלא לברר האם במסגרת יצירת הסרט נחצה קו שהחוק עצמו קבע."
*המידע במאמר זה הינו כללי בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי מקצועי
** חלק מהתמונות והתכנים המופיעים בכתבה זו הוכנו בעזרת מחוללי בינה מלאכותית. אם זיהיתם תמונה או תוכן כלשהו בו אתם בעלי זכויות יוצרים, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול משימוש בו, באמצעות כתובת המייל mailto:[email protected]
