1.0 מתוך 5.0 (מספר מדרגים 1)

שטף דיווחי התקשורת מהשבועות האחרונים ביחס לאלימות הגוברת בקרב הנתינים הזרים, בצירוף מעשי אלימות רבים אחרים, אשר כלל אינם זוכים להתייחסות תקשורתית, הינם בין היתר תוצאה ישירה של היעדר מדיניות ברורה מצד ממשלת ישראל ביחס לתופעה.

לפי נתוני רשות האוכלוסין ההגירה ומעברי הגבול, נכון לינואר 2012, מספרם המוערך של הנתינים הזרים מאפריקה אשר הצליחו לחצות את גבול ישראל מצרים ולחדור לישראל, מוערך בלמעלה מ- 55,000. רובם המכריע נמצא בעיר אילת ובשכונות דרום תל אביב והתחנה המרכזית החדשה בעיר. מספר זה הולך וגדל כאשר מדי שבוע מצליחים לחדור דרך הגבול עם מצרים בין 300 ל- 500 מסתננים נוספים.

אוכלוסית הזרים בישראל
את אוכלוסיית הזרים בישראל ניתן לחלק לשלוש קבוצות עיקריות:
"מבקשי מקלט" - מוגדרים כמי שנמלטו מרצח עם, מלחמות, ורדיפות על רקע דתי ממדינות אשר נציבות האו"ם לפליטים מכירה באיסור לגרש חזרה לתחומן, בשל המצב השורר בהן וסכנת החיים הנשקפת לחוזרים לתחומן.

"מחפשי עבודה" -  לפי הערכות מהווים את רוב רובם של המסתננים מאפריקה - מוגדרים כמי שהצליחו לחדור לשטח ישראל במטרה לשפר את איכות חייהם. הם אינם נמצאים תחת סכנה קיומית ורדיפות ו/או מוכרים כפליטים ע"י האו"ם.

"עובדים זרים" – מוגדרים כמי שקיבלו אשרת עבודה חוקית מסוג ב/1 מהרשויות בישראל, אשרה אשר מתירה להם לעבוד בישראל בהתאם לתנאים והגבלות מסוימים.
כבר משנת 1951 חתומה מדינת ישראל על האמנה בדבר מעמדם של פליטים אשר קובעת, כי אף מדינה החתומה על האמנה לא תגרש פליט למקום בו יהיו חייו או חירותו בסכנה. מספרם של המסתננים הבלתי חוקיים אשר קיבלו מעמד של פליט מכוח אמנת האו"ם בדבר מעמדם של פליטים, הינו מזערי ביותר ביחס לכמות המבקשים לקבלת מעמד זה. למרות זאת, נמנעת מדינת ישראל מלגרש את רובם.

החוק למניעת הסתננות, אשר אמור היה לספק את הכלים לטיפול בתופעה, כלל אינו מותאם לטיפול במסתננים שהינם מבקשי מקלט, בין היתר בשל העובדה שהוא אוסר על נתיני מדינות אויב להיכנס לישראל, זאת כאשר רוב מבקשי המקלט מגיעים ממדינות אשר מוגדרות כמדינות אויב, מה שמצריך חשיבה מחודשת מצד הממשלה לטיפול בסוגיה. 

דילמה - לגרש או לא?
ממשלת ישראל אומנם רואה את תופעת המסתננים הבלתי חוקיים כבעיה חמורה מאוד ומקצה לכך משאבים רבים, אך בכל הנוגע לטיפול בסוגיה היא עומדת בפני דילמה לא פשוטה. מחד, מתמודדת המדינה עם הרצון והצורך לשמר את הרוב הדמוגראפי היהודי בשטחה, אתגר לא פשוט בפני עצמו. מאידך, כעם אשר עבר את השואה, וחווה את משמעות סגירת הגבולות מצד מדינות העולם דווקא ברגעיו הקריטיים שלאחר המלחמה, צו המצפון זועק לפתוח את הדלת בפני אותם מבקשי מקלט.

החל משנת 2009, רוב המסתננים לישראל הינם נתיני אריתריאה ואחריהם במספר הם נתיני סודן. את נתיני אריתריאה יש בעיה לגרש בשל חוות דעת של נציבות הפליטים של האו"ם לפיה באריתריאה שורר מצב קשה של מלחמה, גיוס כפוי, והם מוגדרים כזכאים ל"הגנה קבוצתית הומניטארית זמנית".
עם זאת, גם את נתיני סודן נמנעה ישראל מלגרש עד היום בשל החשש לגורלם, וזאת על אף שלא קיימת חוות דעת דומה ביחס אליהם. יובהר, כי אף על פי שרובם המכריע של המסתננים נכנס לישראל דרך מצרים ולא ישירות דרך ארץ מוצאם, בשל סירובם של המצרים להתחייב להשיבם למולדתם, נמנעת ישראל מלהחזירם למצרים, בין היתר מחשש לשלומם.

בהתאם לאמנות האו"ם ובאופן די אבסורדי, שימוש בכוח במטרה למנוע את חדירתם של המסתננים לשטחה של ישראל יעיל יותר מאשר לגרשם אף ללא שימוש בכוח לאחר שכבר חצו את הגבול. כלומר, מרגע שעברו את גבולותיה, המסתננים הם "בעיה" של המדינה הקולטת.

לא רק בישראל
תופעת המהגרים הבלתי חוקיים והדילמה באשר לטיפול בהם אינן ייחודיות לישראל ומשותפות גם למדינות אחרות בעולם המערבי. כך למשל בחודש אפריל אשתקד, עצרו הרשויות בצרפת כ- 10 ק"מ בתוך שטחם, רכבת אשר הגיעה משטח איטליה מתוך מטרה למנוע כניסה של קבוצת פליטים מטוניסיה. פעולות מסוג זה נעשו מספר פעמים בעבר ע"י השלטונות הצרפתים, זאת אף על פי שהן נוגדות לכאורה את ההסכמים בין מדינות האיחוד האירופי בדבר גבולות פתוחים. דוגמאות נוספות קיימות בכל רחבי אירופה ובעיקר בעיתות משבר במדינות הגובלות להן.

תוכנית הטיפול במסתננים
רשויות ההגירה בישראל מעניקות למסתננים אישור שהייה זמני בישראל מכוח סעיף 2 (א)5 לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, אותו יש לחדש מדי שלושה חודשים. אישור זה מאפשר למעשה שהייה בלבד ואינו מתיר את העסקתם.
למרות זאת, רבים מהם מועסקים באופן בלתי חוקי, פעמים רבות תוך כדי ניצול. 
על מנת לנסות ולמנוע את העסקתם וכניסתם של רבים אחרים, אישרה הממשלה בסוף שנת 2011 את תוכנית הטיפול במסתננים, לפיה ניתן יהיה לקנוס תאגידים המעסיקים מסתננים בסכום של עד 75,000 ₪, ולעצור מסתננים לתקופה מקסימאלית של 3 שנים.
נראה כי הממשלה שוקדת על פתרונות לבעיה ע"י יצירת סכנה חדשה לציבור הישראלי, חמורה לא פחות, בדמות עוני ותסכול אשר אין מנוס כי יעלו בסופו של דבר את רמת האלימות והפשיעה בקרב אותה אוכלוסייה.

ניתן לומר, כי באזורים רבים בהם קיים מקבץ גדול של מהגרים (קל וחומר בלתי חוקיים), אחוזי העוני והפשיעה גבוהים יותר באופן יחסי מיתר אזורי האוכלוסייה. יפה הדבר שבעתיים,  מקום בו מלכתחילה קיימת אוכלוסיה מקומית חלשה אליה חוברת כמות מסיבית של מהגרים מאפריקה אשר אינם רשאים לעבוד על מנת לקיים עצמם באופן הבסיסי ביותר.

האצת בניית הגדר
בשבועות האחרונים מקיימות ועדות הכנסת השונות דיונים תכופים באשר לטיפול בבעיית המסתננים. אין ספק, כי בראש ובראשונה יש צורך ובכל מחיר להאיץ את בניית גדר הגבול עם מצרים, מה שימנע בסופו של יום כניסה מסיבית נוספת של מסתננים אשר כאמור, מרגע כניסתם לישראל, גירושם עשוי לגרור הפרה של אמנות האו"ם עליהן חתומה גם ישראל.

כמו כן, על מנת לשמור על החוק הבינלאומי ועל רמת מוסר גבוהה, נדרש לעשות מיפוי מקיף ולהקים מאגר זיהוי מסודר בנוגע למסתננים. במסגרת המאגר יש לאבחן מי נכנס בגדר מבקש מקלט אשר זכאי למעמד פליט ובהתאם לכך לסייע לו ומי שלא - יש לגרשו בדרכים הומניטאריות.