פרשת השופט אטינגר: התפטרות שווא

ע"פ פרסומים בתקשורת, כב' השופט נחשון אטינגר הודיע לאחרונה על התפטרותו מכס השיפוט.
השופט הנכבד הודיע על התפטרותו וסיום כהונתו כשופט בעקבות תלונה אשר הוגשה למבקר השופטים על ידי שרת המשפטים, הגב' ציפי לבני.

התלונה נסובה על התבטאות לא ראויה של השופט במהלך דיון בבית המשפט באולמו, עת ניהל דין ודברים עם התובעת המשטרתית.
ברשימה זו לא נעסוק בפנייה לתובעת ובתכנה ובשאלה אם נאמרה או לא, אלא נצא מנקודת הנחה שהאמירה אשר נאמרה על ידי השופט היא אמירה לא ראויה, אשר נאמרה ספק בבדיחות הדעת ואף לא הייתה צריכה להיאמר.

האם הפסקת כהונת השופט מוצדקת?
השאלה אותה נבחן היא, האם השופט צריך היה להגיש את התפטרותו אגב אמירה זו, והאם הדבר בכלל מצדיק הפסקת עבודתו של שופט.

נקודת המוצא היא ששופט, ככל אדם, עלול להיתפס לכלל שגיאה התנהגותית. לדעת כותב שורות אלו, לא היה מקום להתפטרות ואילולא זו היתה מתרחשת, אזי לכל היותר היה מקום להבעת התנצלות בפני התובעת וקבלת נזיפה.

כללי האתיקה לשופטים הותקנו בשנת 2007 על ידי כב' הנשיאה לשעבר דורית ביניש בתוקף סמכותה לפי סעיף 16א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד – 1984.  הכללים קובעים בין השאר כי:

סעיף 11 לכללים
(א) בשבתו לדין ינהג שופט בנוכחים בדיון לפניו – בעלי  דין, באי כוחם, עדים ובאי בית-משפט אחרים – באורח מכובד, באורך-רוח, במתינות, בסבלנות ובאדיבות, וישרה באולם בית המשפט אוירה נינוחה.
לכאורה, עבר השופט אטינגר על כלל זה באופן פנייתו לתובעת, ואולם האם עסקינן במצב בו יש הכרח להפסיק כהונה?
לדעת הכותב, הפסקת כהונת שופט לא צריכה לבוא על רקע של פליטת פה, טיפשית ככל שתהא במהלך דיון, כאשר אין לדבר כל קשר עם יושר מקצועי ויכולת.

עבודתו של שופט היא דבר לא פשוט כלל ועיקר. עומסי עבודה, לחץ למתן החלטות, דיונים רבים ולעיתים רבים מידי דחוסים - ועל כל אלה מנצח השופט היחיד, בודד באולמו ולעיתים בעולמו המשפטי.

הכותב בחן בכובד ראש את הדברים, והגיע למסקנה, כי התנהלות השופט לאחר פליטת הפה תוך הגשת התפטרות מהירה ולא ברורה, גרועה אף יותר מאותה אמירה אומללה מול התובעת.
כב' השופט בפלילים לא נחשד בפלילים או בהטיית משפט חס וחלילה. לא נאמר דבר על מקצועיותו ויכולותיו לנהל דיונים באופן ענייני בדרך כלל.
אם כך, על מה אצה רצה לו הדרך להתפטר? לשופט אטינגר הפתרונים.