רשות השידור טענה, כי ע"פ רישומיה, הנתבע, אליהו חי, קנה מקלט טלוויזיה מסוג סוני, והוא לא הודיע עליו כנדרש תוך 30 יום ממועד הרכישה. הנתבע לא הודיע שהוא קנה את הטלוויזיה עבור חמותו, ולא המציא תצהיר מטעמה.

במהלך ביקור נציגי רשות השידור בביתו ב-10 באוגוסט 2008, התגלה כי התובע מחזיק במקלט טלוויזיה של יונדאי בסלון ביתו המחובר לממיר של הוט. אשתו של הנתבע סירבה לאפשר ביקור בקומה השנייה של הבית.

לטענת רשות השידור, על אף הודעות תשלום שנשלחו לכתובת הנתבע, הוא לא שילם את אגרת הטלוויזיה, וחובו נכון ל-23 באוקטובר 2007 עמד על 5,821 שקלים. הוא גם לא עמד בהסדר התשלומים אליו הגיע עם רשות השידור.

הנתבע טען מנגד, כי בשנת 1997 קנה מקלט טלוויזיה מתוצרת סוני עבור חמותו במכרז של המדינה באמצעות כרטיס האשראי שלו, מכיון שחמותו לא החזיקה בכרטיס אשראי. לדבריו, חמותו משלמת אגרת טלוויזיה עבור מכשיר זה כדין.
באשר לטלוויזיה מסוג יונדאי, טען הנתבע כי הוא קיבל אותה במתנה בשנת 2007.

לא הביא את חמותו לעדות
השופטת שלומית ברסלב קיבלה את תביעת רשות השידור, וקבעה כי הנתבע לא הוכיח, כי התמורה לטלוויזיה שולמה לו ע"י חמותו, וכי היא אכן מחזיקה במקלט הטלוויזיה. כל מה שהוא טען בעניין זה, היה כי הוא ביקש שמקלט הטלוויזיה יסופק לדירת חמותו. עצם זה שהוא נמנע מלהביא אותה לעדות, פועל לחובתו. כמו-כן, הנתבע לא הודיע לרשות השידור על רכישת המקלט בזמן, אלא רק לאחר הגשת התביעה נגדו.

באשר למקלט הטלוויזיה השני נקבע, כי רשות השידור לא עמדה בנטל ההוכחה. נקבע, כי לא די בכך שגרסאות הנתבע לא אמינות ושאשתו של הנתבע אמרה שמקלט היונדאי  "נמצא אצלהם מזה כמה שנים". האשה לא זומנה לעדות, וכשל זה יפעל לחובת רשות השידור.

בסיכום נקבע, כי יש לקבל את התביעה בסייג אחד: מדובר בחובות אגרה החל משנת 2001, והתביעה הוגשה רק בשנת 2007. בשל ההשתהות הרבה של רשות השידור, אין לחייב את הנתבע בריבית פיגורים.

על-כן, הנתבע חויב לשלם לרשות השידור 3,229.27 שקלים וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 500 שקלים.
(תא"מ 710158-07 רשות השידור חיפה נ' אליהו).