• 24 בנובמבר 2014

    חקירה במשטרה, הודאה באשמה עקב לחץ

    אם בחקירה השוטר אמר למישהו שהוא

    רוצה ללכת לישון כדי שהתהליך ייגמר כמה שיותר


    מהר ואז הוא נאלץ להודות במה שהוא עשה זה

    תקין מה שהיה שם ? כי לי זה לא נראה

    24 בנובמבר 2014
  • 24 בנובמבר 2014

    חקירה במשטרה, הודאה באשמה עקב לחץ

    שלום רוני,
    שאלתך נוגעת בסוגיה סבוכה מאוד ועל מנת להכריע יש להיחשף למלוא הנסיבות והאירועים שקדמו למסירת ההודאה.
    כעקרון, חקירה משטרתית הינה תהליך בו השוטרים מנסים לברר ולקבוע עובדות על פי ראיות ועדויות בנוגע לעבירה שבוצעה. בחקירות משטרתיות מנסים החוקרים לחשוף עבירות, לגלות את זהות העבריין שביצע את העבירה, לאסוף ראיות מספיקות על מנת להעמיד את האשמים לדין ולהרשיע אותם, למנוע המשך נזקים וכמובן – גילוי האמת.

    חלק מתהליך החקירה הוא התשאול. במהלך התשאול מנסה החוקר להגיע אל הנחקר. להגיע אל האמת. החוקר משתמש בטכניקות שונות. שבירת ההתנגדות, פנייה למוסר של החשוד, העמדת החשוד על סתירות בגרסתו, הענקת הצדקות מוסריות למעשה החשוד, הבנת החשוד ואף חנופה כלפי החשוד. טכניקה נוספת בה משתמשים חוקרים על מנת להגיע אל לב העניין ובאמצעותה מנסים החוקרים 'לשבור' את החשוד ולגרום לו לספר את האמת היא "תכסיסי חקירה".

    כאמור, החקירה הפלילית נשענת על שיטות פסיכולוגיות הכוללות תמרון, שכנוע ושקר. המטרה היא ליצור אווירה שתקדם את סיכויי ההודאה.
    משולש הזכויות של חשוד בעבירה פלילית מורכב משלוש צלעות: הצלע האחת – חסיון מפני הפללה עצמית. השניה – זכות השתיקה. השלישית – אזהרה. אל משולש זכויות זה נלווית זכות נוספת המוקנית לחשוד שהוא במעצר, הזכות להיוועץ עם עו"ד.

    משולש הזכויות האמור נועד להגן על אוטונומיית הרצון ועל חופש הבחירה של החשוד במסירת הודאתו בחקירה והוא מוצא את ביטויו בהוראת סעיף 12 לפקודת הראיות, הקובע, כי עדות על הודיית הנאשם כי עבר עבירה, תהא קבילה רק אם ראה בית-המשפט שההודיה היתה "חופשית ומרצון".

    לסיכום, סוגיית קבילותן של הודאות נבחנת בשני מסלולים: האחד, המסלול החקיקתי הקבוע בסעיף 12 לפקודת הראיות, לפיו הודאת נאשם תהא קבילה רק מקום בו בית-המשפט ראה שההודיה הייתה חופשית ומרצון. הפסיקה קבעה, כי דרישה זו מתקיימת מקום בו ההודאה נמסרה מבלי שהופעלו על הנאשם אמצעי לחץ חיצוניים, להבדיל מאמצעי לחץ פנימיים המתעוררים בנפשו של הנחקר, שהיה בהם כדי לשלול ממנו את יכולתו לבחור בין למסור את הודאתו אם לאו.
    מסלול שני לפסלות הודאה מבוסס על הדוקטרינה הפסיקתית שהותוותה בפרשת יששכרוב, מכוחה מסור לבית-המשפט שיקול הדעת לקבוע כי ראיה היא בלתי קבילה אם מתקיימים בה שניים: האחד, כי היא הושגה שלא כדין, היינו באמצעי חקירה המנוגדים להוראת חוק, תקנה או נוהל מחייב; באמצעים בלתי הוגנים; או באמצעים הפוגעים שלא כדין בזכות יסוד מוגנת. השני, כי "קבלת הראיה במשפט תפגע משמעותית בזכותו של הנאשם להליך הוגן שלא בהתאם לתנאי פיסקת ההגבלה".
    החלטה בדבר פסילתה של ראיה על-פי מתווה זה אף היא אינה אוטומטית, אלא נתונה לשיקול דעתו של בית-המשפט בכל מקרה לגופו.
    בכבוד רב,
    עו"ד פלילי יאיר רגב
    נייד: 054-6951781

    כתובת האתר: http://www.yairegev.co.il

    24 בנובמבר 2014
שלום, מה השאלה המשפטית שלך?