• 22 בינואר 2015

    תלונת סרק (תלונת שווא על אלימות)

    מה ההשלכות אם קיימות כאלה בכלל כנגד אדם שמגיש תלונת סרק על אלימות מצד אדם אחר? כשמתברר שלא היו דברים מעולם המשטרה עושה משהו נגד המתלונן ששיקר?

    22 בינואר 2015
  • 23 בינואר 2015

    תלונת סרק (תלונת שווא)

    שלום מירי,
    תלונת סרק היא תלונת שווא שאין בה ממש והיא שקרית ואינה נכונה, מטרתה לפגוע, לנקום על מנת להפליל אדם בביצוע עבירה שהוא לא עשה. קשה מאוד לקבוע שהמדובר בתלונה שקרית, לצורך כך יש לבצע חקירה מעמיקה ויסודית. אם מתברר למשטרה שהמתלונן שיקר אזי תיפתח נגדו חקירה והוא יובא לדין פלילי עקב כך. לרוב זה לא קורה. תופעה זו נפוצה בתיקי אלמ"ב בהן יש לאישה אינטרס הפללה גבוהה.

    בתיקים כאלה, הבעיה הינה ההכרעה בין שתי גירסאות סותרות, דהיינו, קביעת מהימנותם של החשוד והמתלונן. המתבונן מן הצד עשוי לחשוב כי לפעמים כאשר המניע לתלונת השווא הוא כה ברור ויש בו כדי לפגוע במהימנות המתלונן והיא תמנע את הרשעת הנאשם בטענה הפופולרית (זו רק עדות מול עדות), אולם מסתבר כי לפחות בשיטת המשפט הישראלית נמצאו מנגנונים שבכוחם להרשיע את הנאשם גם במצב כזה.
    כאשר עולות טענות מן הסוג הכללי נגד מהימנותם של מתלוננים בעבירות אלימות, נוטים בתי המשפט פעמים רבות לפטור אותן כבלתי רלבנטיות, ובמקרים אחרים לפצל בין השקרים המוכחים לבין השאלה אם העבירות בוצעו או לא. לגבי גירסאות עובדתיות קטועות, מתמיהות ומלאות סתירות, נקבע פעמים רבות כי מקורן בסערת הרגשות או בטראומה שהיא נחלתן של נפגעי האלימות.
    לשון אחר, כיום ניתן להרשיע בישראל בעבירת אלימות, גם כאשר מדובר בעדות יחידה מלאת סתירות, בגירסה כבושה, ובמתלונן ששקריו בהזדמנויות אחרות הוכחו באותות ובמופתים, והכול אם בית המשפט השתכנע מעבר לספק סביר באמיתות התלונה כתוצאה מהתרשמות בלתי אמצעית מן המתלונן בהופעתו על דוכן העדים.

    האם יש בכוחו של שופט בשר ודם להבחין תמיד בסיטואציה כזו בין אמת לכזב? לדעתי, התשובה בבירור שלילית.
    המחקר הפסיכולוגי מלמד על כך שהיכולת האנושית להכריע במהימנותו של עד רק על סמך התרשמות ישירה ממנו באולם בית המשפט, היא יכולת מוגבלת ביותר גם אצל שופטים מנוסים, ונתונה להטיות רבות.
    חלק מהמתלוננים בעבירות אלימות מנצלים היטב את החשש והרתיעה של השופטים והתובעים מקביעות חד משמעיות כנגד המתלונן, עקב פחד מפרסום שלילי ומגמתי של שדולת הצדקניות. התוצאה- עשרות גברים מושפלים עד עפר המורשעים ללא עוול בכפם !!!

    הגנה על קורבנות האלמ"ב הנה המטרה הראשונה של רשויות האכיפה, אולם, לעניות דעתי חוקרי המשטרה שכחו לאסוף ראיות לאימות התלונה, להתייחס לטענות החשוד ולהמשיך לחקור גם מעבר למסירת התלונה כי אחרת, נשים נקמניות ימשיכו להשתמש במשטרה להתנקם בבני הזוג בחסות החוק.
    המעצר הופך להיות כלי החקירה העיקרי של חוקרי המשטרה. המעצר מבנה יחסי-כוח שבהם החשוד מצוי בעמדת חולשה המגדילה את הסיכוי שהוא ישתף פעולה עם חוקריו – יודה, ימסור מידע ויפליל את עצמו. חוקרים רבים רואים במעצר כלי חקירה אפקטיבי מאוד "לשבירת רוחם" של חשודים.

    את מוזמנת לפנות להבהרות נוספות
    בכבוד רב,

    23 בינואר 2015
שלום, מה השאלה המשפטית שלך?