רופא שלוחץ להימנע מנתיחה שלאחר המוות
סבתי נפטרה שלשום בביה"ח וכאשר שאלת הנתיחה עמדה על הפרק התקשר הרופא המטפל העיקרי (שגם חתום על תעודת הפטירה) לאבי והפעיל עליו לחץ כבד להימנע מנתיחה שלאחר המוות תוך שימוש בביטויים כמו "זה לא יביא תועלת לאף אחד" ו-"באמת אין בזה שום היגיון". למרבה הצער הלחץ הצליח ואבי נמנע מביצוע הנתיחה (אם כי הגופה עדיין לא נקברה). האם אני צודק באבחנתי שמבחינה מקצועית ואתית מצופה מרופא מטפל דווקא להפעיל לחץ על בני משפחה כדי כן לבצע נתיחה שלאחר המוות משלל סיבות טובות וידועות (קידום הידע הרפואי ובריאות הציבור, שיפור איכות הטיפול במוסד, בקרה עצמית על תקלות ואף גילוי מחלות תורשתיות שעשויות לפגוע בבני משפחה נוספים) ולעומת זאת רופא שמפעיל לחץ כבד כדי להימנע מנתיחה הוא לכאורה מתנהל בצורה לא מקצועית ולא אתית וכאשר מדובר ברופא המטפל העיקרי אז גם מעלה חשד שהוא מאוד מעוניין להסתיר משהו? האם התנהלות שכזאת בפני עצמה די בה כדי להעביר את נטל ההוכחה לכך שלא בוצעה רשלנות רפואית אל הנתבעים? האם לדעתך התנהלות זו מצדיקה תלונה לביה"ד של ההסתדרות הרפואית ולנציב התלונות במשרד הבריאות נגד הרופא הנ"ל בגין התנהלות לא מקצועית ולא אתית?
שלום רב, נתיחה שלאחר המוות אינה נעשית כדבר שבשגרה וזה דבר תקין לחלוטין. ברוב המקרים סיבת המוות ברורה לצוות הרפואי. נתיחה מבוצעת היכן שיש חשד לפלילים או כאשר מדובר במוות יוצא דופן שיש חשיבות להבין את הסיבה שגרמה למוות. לעיתים, לא קרובות, מבוצעת נתיחה על פי בקשה של משפחה. כל האמור אינו רלוונטי בד"כ כאשר מדובר בקשישים חולים. לא כתבת בשאלתך מה היה מצבה הרפואי של סבתך ומדוע אושפזה אך ניתן להניח שלא הייתה סיבה לנתיחה ויתכן שלצוות הרפואי היה ברור מדוע נפטרה. עם זאת, אכן קיימים מקרים שבהם צוות רפואי מתנגד לבקשת משפחה לנתיחה וזאת על מנת להסתיר דבר מה. זה לא תמיד מועיל להם ואם הייתה רשלנות, הרבה פעמים יש מספיק ראיות להגשת תביעה אזרחית בעילה של רשלנות רפואית, גם ללא נתיחה. בהחלט סביר בעיני שרופא ינסה להניא בני משפחה מביצוע נתיחה בטענה שזה אקט מיותר. יתכן גם שהוא מאוד צודק. לימוד ומחקר אינם מהווים סיבה לנתיחה לבירור סיבת מוות. לאור כל האמור, בהחלט יתכן שהרופא פעל כראוי וניסה למנוע מסבתך ומבני המשפחה פגיעה בכבוד המת ולבצע נתיחה מיותרת. על מנת לדעת האם הוא עשה זאת על מנת להסתיר דבר מה, יש לשמוע את פרטי המקרה ולקרא היטב את הרשומה הרפואית.
ראשית, לא כתבתי שהנך טועה אלא שיש לבדוק היטב את פרטי המקרה. אינני סבור שהמקרה של סבתך נופל תחת ההגדרות של תקנות בריאות העם. עם זאת יש לבחון היטב את הרשומות. שאלה גדולה שיש לבחון בכל מקרה שבו מתבוננים בתיק שבו חשד לרשלנות רפואית זו שאלת הקשר הסיבתי ומה היה משתנה אילו הרופאים היו פועלים אחרת. ברוב התיקים האזרחיים בגין רשלנות רפואית ניתןלהוכיח את אחריות הרופאים גם ללא נתיחה. על עצם הפרת חובת ההסבר, אני לא בטוח שהייתי ממליץ על הגשת תביעה בגין רשלנות אלא, אולי, על תלונה לנציב קבילות הציבור. יש לשקול זאת היטב.
סבתא עברה ניתוח לא אלקטיבי גדול בבית החולים שהיה כרוך במתן מספר מנות דם ולאחריו נותרה מאושפזת במשך מספר שבועות עד לפטירתה. שבוע לפני פטירתה עברה פעולה פולשנית של ניקור פלאורלי ושוב יום או יומיים לפני פטירתה, ובנוסף בשעות שלפני פטירתה עברה עוד פעולות פולשניות שלא ברורות לי לגמרי (לדברי אבי, החדרת זונדה לצורך ניקוז דם מהקיבה, וניסיון לקחת תרבית מתוך הריאות). למיטב הבנתי העובדות האלה אומרות שחל פה הסעיף מתקנות בריאות העם (הודעה על פטירה) שאומר "אירעה פטירה כאמור בתקנה 2(א)(4) יסביר מנהל המחלקה, או מי שהוא הסמיכו לכך, לאחד מבני משפחת הנפטר כי במקרה האמור נחוץ לבצע בגוויה נתיחה." בפועל קרה ההפך והרופא המטפל התאמץ לשכנע את בן המשפחה בכך שנתיחה לא נחוצה ושכדאי להימנע ממנה. האם אני טועה בהבנתי? בנוסף אציין שהרופא המטפל, לשאלת אבי, הבהיר בשיחה שאם הוא יחתום על טופס הסכמה אז הנתיחה תבוצע (אבל ניסה לשכנע אותו לא לעשות זאת). מכיוון שהחוק לא מאפשר ביצוע של נתיחות רק בגלל בקשת בני המשפחה ובהיעדר הצדקה רפואית, אני רואה בהסבר הזה בעצם הודאה במשתמע מצד הרופא שאכן יש נחיצות רפואית בביצוע הנתיחה. האם גם כאן אני טועה?
שלום, מה השאלה המשפטית שלך?
שאלות נפוצות:
כרמי רוזנבלט
