מנהלי הפורום
עו"ד נאוה מורי
עו"ד ומגשרת מוסמכת. עוסקת בתחום הגנת הדייר וכינוס נכסים, תכנון ובנייה, ליטיגציה ועסקאות במקרקעין. בעלת תואר ראשון במשפטים LL.B, סיימה את לימודיה בהצטיינות ובעלת תואר ראשון בספרות וחינוך מאוניברסיטת בר אילן.
עו"ד נועם ברם
בעל תואר LL.B במשפטים וחבר לשכת עורכי הדין משנת 2008. עוסק בתחום המקרקעין, תכנון ובניה, הגנת הדייר וליטיגציה. חבר בוועדות מיסוי מקרקעין ותכנון ובניה של לשכת עוה"ד.
היחס בין סעיף 52 וסעיף 52א' לחוק לבין סעיף 57 לחוק .
הילכת שוס קובעת כי הסכם ארוך ימים כמוהו כפסק דין ולכן ניתן לפנות לבית המשפט לפי סעיף 57 לשינוי דמי השכירות . השאלה היא האם לגבי בית עסק שיש לו הסכם ללא נקיבת זמן והוא משלם דמי שכירות מוגנים לפי סעיף 52א' - מוגן מפני הליכים לפי סעיף 57 למרות שלכאורה הוא יכול היה להידון לפי סעיף זה .. תשומת הלב לברע עליון 2099/99ששם נאמרו דברים דומים ואיני מבין את משמעותם האופרטיבית . תודה מראש על התמיכה .
בס"ד שלום רב, סעיף 52 קובע את העיקרון ששוכר ומשכיר יכולים להסכים על דמי השכירות ובאין הסכם רשאים לפנות אל בית הדין שלכירות שיקבע את שיעור דמי השכירות. הסמכות של בית הדין על פי סעיף זה כפופה לתקרת המקסימום. סעיף 57 קובע במקרים מסוימים רשאי בית הדין לקבוע מחדש את דמי השכירות - גם סמכות זו כפופה לתקרת המקסימום. לגבי סעיף 57 נקבע שלמרות שברישא לסעיף זה כתוב שאם בית הדין פסק את דמי השכירות הסעיף יחול גם במקרה בו יש הסכם שכירות שלא נקבעה בו הגבלת זמן (בד"כ הסכמים מוגנים שנחתמו לפני 1968 לשנה והצדדים האריכו אותם בהסכמה). סעיף 52א ס"ק א עד ד נוגעים לעדכון דמי השכירות המוגנים בתוך תקרת המקסימום. סעיף 52א ס"ק ה - מסמיך לתקן תקנות המוציאות מושכרים מסויימים מתחולת המקסימום, כפי שאכן נעשה. בברכה, נאוה מורי, עו"ד