תקיפה סתם חקירת הורה אחראי

שלום ארי,
העלית כאן סיפור עצוב ומורכב, התרשמותי כי רצוי שתיוועץ עם עו"ד המומחה בפלילים.
לידיעתך, "עונש חינוכי" אלים כלפי ילדים יכול להוות התעללות.
בנסיבות מסוימות זו עבירה פלילית לפי סעיף 368ג ("התעללות בקטין או בחסר ישע") מחוק העונשין.
ענישה גופנית כלפי ילדים, או השפלתם וביזוי כבודם כשיטת חינוך מצד הוריהם, פסולה היא מכל וכל, והיא שריד לתפיסה חברתית-חינוכית שאבד עליה הכלח.
הילד אינו רכוש הורהו; אסור כי ישמש שק איגרוף, בו יכול ההורה לחבוט כרצונו, כך גם כאשר ההורה מאמין בתום לב שמפעיל הוא את חובתו וזכותו לחינוך ילדו.
מאידך, אינני פוסל עונשים מכל וכל.
עונש מידתי וסביר הוא כלי לחינוך ולהצבת גבולות לילדים. כמובן חובה להתריע לפני הטלת העונש, חשוב שהילד ידע על מה ולמה נענש ושההורה יהיה עקבי ו'יעמוד' בעונש בכבוד.
כוח ההרס שעונש עלול לשאת תחת כנפיו, כאשר משתמשים בו בעיתוי או במינון הלא נכון, מחייב כל הורה לנקוט ביתר זהירות. גם כאשר הוא מרגיש שאין מנוס מלהעניש את הילד, עליו להצטייד במידה גדושה של סבלנות ולהפעיל שיקול דעת, על מנת להחליט איזה עונש לתת ומתי.
עליו לשים לב, עד כמה שניתן, שלא לעבור את הגבול המפריד ומבדיל בין עונש ככוח עזר מחנך, לבין עונש ככוח הרסני שמקלקל.

הדברים אינם פשוטים כלל ועיקר.
כל מקרה שונה מקודמו, ולכן קשה עד בלתי אפשרי לתת מרשם מדויק איך, מתי, ובמה להעניש.
יחד עם זאת, אם נעמוד על המשמר ונשתדל לדבוק בכללי הזהירות הנכונים, ניתן לפנות לייעוץ במטרה לצמצם את האפשרויות לעשיית שגיאות גדולות. ההורים חייבים להצטייד ב´עצבים קרים´ בכל הנוגע לחינוך הילדים, במיוחד במה שנוגע לעונשים.
אסור, ואף אי אפשר, לחנך ילדים מתוך עצבים, כעס וזעם. תגובות אמוציונאליות המגיעות "מתוך הבטן" ולא מהראש, אין בהן כל מסר חינוכי.
תגובותינו חייבות להישקל בכובד ראש, על מנת שנדע מראש מהם סיכוייה של התגובה ומהן התוצאות להן אנו מצפים.