פרגים אדומים לזכר קורבנות השבעה באוקטובר בשטח פסטיבל הנובה. מעל 400 איש נרצחו בפסטיבל. צילום: שאטרסטוק
שנה ותשעה חודשים לאחר מתקפת הטרור של חמאס, פורסם היום דו"ח מקיף שמטרתו לספק כלים להעמדת מחבלי ארגון הטרור לדין על פשעי המין שביצעו בשבעה באוקטובר ובמהלך השבי בעזה. "פרויקט דינה", שנכתב על ידי פרופ' רות הלפרין-קדרי, השופטת בדימוס נאווה בן-אור ואל"מ במיל' עו"ד שרון זגגי-פנחס מהמרכז לקידום מעמד האישה באוניברסיטת בר אילן, מציג תמונה משפטית מלאה על השימוש באלימות מינית ככלי מלחמה.
הדו"ח, שהוגש כספר לרעיית נשיא המדינה מיכל הרצוג, קובע בבירור: האלימות המינית שבה השתמשו מחבלי חמאס היתה פעולה שיטתית ומתוכננת, שבוצעה כחלק מאסטרטגיה מלחמתית. המטרה המוצהרת היא לספק הדרכה לתובעים ולבתי משפט כיצד לטפל בתיקים אלה גם בהיעדר עדות ישירה מהקורבנות.
אלימות מינית כנשק טקטי
הדו"ח קובע באופן חד משמעי שחמאס השתמש באלימות מינית ככלי נשק במתקפתו על ישראל. מחברות המחקר דוחות את הטענה שמדובר במקרי אונס בודדים או בסטיות אישיות וטוענות שהמעשים היו מתוזמנים וחוזרים על עצמם באופן שמצביע על תכנון מוקדם.
העדויות מתארות דפוסים קבועים של אלימות: נשים שנמצאו כבולות לעצים בעירום מוחלט או חלקי, גופות עם סימני ירי באיברי המין והחדרת חפצים מתכתיים לאזורים האינטימיים. בשלושה מקרים שונים על פי הדו"ח תועדו גופות עם חפצים שהוכנסו בכוח - אישה אחת נמצאה עם חפץ מתכתי גדול בנרתיק, וגברים עם חפצים באזור המפשעה ובפי הטבעת.
המשך הטרור המיני בשבי: עדויות השורדים
על פי הדו"ח, 15 שורדי שבי שנחקרו במסגרת המחקר תיארו המשך של אלימות מינית במהלך השבי בעזה. העדויות כוללות מקרי אונס, עירום כפוי, הטרדות מיליות ופיזיות ואיומים בנישואים בכפייה - מהלך המוגדר במשפט הבינלאומי כאונס במסווה של קשר זוגי כפוי.
עמית סוסנה תיארה כיצד שוביה הכריח אותה לדווח על מחזור הווסת שלה, הוביל אותה למקלחת בכפייה ואיים עליה בסיר מים רותחים. במקרה נוסף, קית' סיגל סיפר שהמחבלים גילחו לגברים את כל שיער גופם, כולל מהאיברים המוצנעים, פעולה שמטרתה - לפי הדו"ח - לשלול מהקורבן את זהותו המינית והמגדרית.
מיה רגב תיארה כיצד המחבלים התעללו בה באמצעות פגיעה ברגלה הפצועה ולעגו לה. על פי הדו"ח, שש נשים שורדות שבי העידו שאיימו עליהן באונס ובנישואים בכפייה במהלך השבי. בנוסף, העדויות כללו גם נער ונערה שהטרידו אותם מינית פיזית ומילולית והותירו אותם עירומים.
"שמעתי צעקות: אונסים אותי, תעזרו לי"
עדויות מהשטח מספקות בסיס נוסף לטענות הדו"ח. רון פרגר, ניצול מפסטיבל נובה, תיאר כיצד שמע קבוצה של שלוש נשים שניסו לברוח אל הרכב שלהן ונתקלו במחבלים. הן התחננו על חייהן לפני שנשמעו ארבע יריות ושקט מוחלט. זמן קצר אחר כך, לפי עדותו, שמע נשים נוספות צועקות בייאוש בזמן שהותקפו מינית, והוא תיאר את תחושת חוסר האונים המוחלט שחווה.
על פי הדו"ח, 27 אנשי צוותי חילוץ, פרמדיקים ואנשי זק"א שהגיעו ראשונים לזירות תיארו דפוסים זהים בכל מקום שהגיעו אליו. עובדי מחנה שורה, המתקן הצבאי לזיהוי חללים, סיפקו עדויות נוספות על גופת אישה עם חפץ גדול בנרתיק ועל גבר עירום עם חפץ מתכתי במפשעה. במקרה השלישי נמצא גבר נוסף שנרצח כשחפץ הוכנס לפי הטבעת שלו. צוותים רפואיים תיארו גם מקרים של צריבות באיברי המין.
שימוש בראיות עקיפות
הדו"ח מתמודד עם אחת הבעיות המרכזיות בתיקי פשעי מין - היעדר עדות ישירה מהקורבנות, במיוחד כאשר רובם נרצחו או ששרדו ואינם מסוגלים להעיד בשל טראומה. הדו"ח מציין שרובם המכריע של מי שהותקפו מינית היו מבין 1,166 הקורבנות שנרצחו ושרבים ממי שנפגעו ושרדו חוו טראומה קשה מכדי לספר על חוויותיהם.
המחברות פיתחו פלטפורמה ראייתית המקטלגת את פריטי המידע לפי ערכן הראייתי ומנתחת אותם. המסגרת מתבססת על עדויות עקיפות: עדות שמיעה, תיעוד חזותי, ממצאים פתולוגיים, תצהירי res gestae (הצהרות בזמן אמת) ועדויות עדים שנחשפו בזמן אמת. הדו"ח מונה לפחות 16 מקרים של תקיפות מיניות חמורות, בהן ניסיון אונס של אישה במהלך הטבח בפסטיבל נובה ו-15 תקיפות מיניות שעליהן העידו שורדי שבי.
עדותה של אילנה גריצ'ווסקי: "הנשמה ידעה ששום דבר לא יהיה אותו הדבר"
שורדת השבי אילנה גריצ'ווסקי, בת זוגו של מתן צאנגאווקר החטוף בעזה, שיתפה את סיפורה המזעזע במעמד הצגת הדו"ח. היא סיפרה כיצד בשבעה באוקטובר היתה בדירתה עם בן זוגה מתן בקיבוץ ניר עוז כשפתאום שמעו רעש, פיצוצים וצרחות. אחר כך נפרצה הדלת וחטפו אותם.
גריצ'ווסקי תיארה: "כשהתעוררתי, הייתי חצי ערומה, מוקפת במחבלים. הם הרביצו לי ונגעו בי. בדקות האבודות האלה לא ידעתי מה קרה לגוף שלי, אבל הנשמה כבר ידעה ששום דבר לא יהיה אותו הדבר". היא הוסיפה שבשבי עברה גיהינום של רעב, צמא, בדידות והתעללויות פיזיות ונפשיות. הגוף כאב, העצמות נשברו, אבל ההשפלה, הפחד והתחושה שהיא רכוש של מישהו אחר - זה הכאב שלא עוזב.
לאחר 55 ימים בשבי היא שוחררה, אבל כפי שהסבירה, היא לא באמת חופשיה. חופש אמיתי יתקיים רק כשאף אחת לא תצטרך לעבור את מה שהיא עברה, רק כשיאמינו לנשים וכשלא ישתקו. היא קמה כל בוקר עם הפחד שמתן עובר עכשיו את מה שהיא עברה והיא לא יודעת דבר יותר קשה מהידיעה הזאת.
אחריות פלילית משותפת
הדו"ח מציע להחיל את עקרון "המיזם הפלילי המשותף" על כלל משתתפי המתקפה. על פי עקרון זה, גם מחבלים שלא השתתפו באופן ישיר במעשי האלימות המינית יישאו באחריות פלילית, בתנאי שידעו או יכולים היו לדעת על המעשים ותרמו למתקפה הכוללת.
המחברות מסבירות שהמטרה היא להראות כיצד ניתן להעמיד לדין מנהיגים ומבצעי פשע גם כאשר אין עדות ישירה נגד כל אחד מהם באופן אישי. זוהי גישה שמאפשרת לעקוף את הבעיה של זיהוי ישיר בין מבצע ספציפי לקורבן מסוים, תוך קביעה שהמעשים היו חלק מדפוס שיטתי.
מסמך משפטי המעיד על אלימות כנשק
מחברות הדו"ח קוראות להכיר בכך שהחמאס השתמש באלימות מינית כנשק מלחמתי ולהוספת חמאס לרשימת הארגונים שמשתמשים בשיטה זו. הן דורשות ענישה הולמת ופעולה נגד המחבלים. המחברות מדגישות שהגיע הזמן שהקהילה הבינלאומית תתייחס לתופעה ככזאת במקום לראות בה מעשים בודדים.
הדו"ח מזכיר שהשימוש באלימות מינית מצד מחבלי חמאס כבר הוצג בעבר, בין היתר בדו"ח שפרסמה שליחת האו"ם עו"ד פרמילה פאטן חצי שנה לאחר שבעה באוקטובר. לדבריהן, נסיון העבר מלמד כי סביר שעדויות נוספות יתגלו בעתיד, כיוון שחלק מהנפגעים עדיין בטראומה קשה מכדי לספר על חוויותיהם.
הדו"ח כבר שימש כבסיס לחלק מהחומר בצו המעצר שהוציא בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג נגד מוחמד דף, בעקבות עדויות לשימוש באלימות מינית נגד חטופים. כמו כן, המחקר מתייחס לדו"ח שפרסמה שליחת האו"ם עו"ד פרמילה פאטן, שאישר את הממצאים הבסיסיים לגבי השימוש באלימות מינית.
המטרה המוצהרת היא ליצור תקדים שיוביל לטיפול יעיל יותר בפשעי מין במסגרת עימותים מזוינים, תוך מתן כלים משפטיים לתביעה וענישה של מבצעי זוועות מסוג זה בכל מקום בעולם.
במרכזו של הדו"ח עומדת הקביעה שאלימות מינית אינה תוצר של שנאה אישית או מקרה חד-פעמי, אלא כלי טקטי מתוזמן שמטרתו להרוס קהילות שלמות. המחברות דורשות שהקהילה הבינלאומית תכיר בכך שאלימות מינית משמשת כנשק מלחמתי ותפעל בהתאם.
