אתר הפורומים רדיט (Reddit) הגיש תביעה תקדימית נגד שלוש חברות טכנולוגיה, בהן SerpApi ו־Perplexity AI, בטענה שקצרו ומכרו מידע שפורסם בפורומים לצורך אימון מערכות בינה מלאכותית. כך עולה מפרסום ב"ניו יורק טיימס" (26.10.2025, מאת מייק אייזק). רדיט דורשת פיצוי כספי וצו מניעה שיאסור שימוש עתידי במידע שנקצר ללא רשות.
רדיט, המפעילה יותר מ-100 אלף קהילות תוכן ולה כ־430 מיליון משתמשים פעילים בחודש, טוענת שהחברות הנתבעות קצרו באופן שיטתי פוסטים ותגובות שהעלו משתמשי האתר, תוך עקיפת מנגנוני הגנה ותנאי שימוש. לפי כתב התביעה, המידע נמכר לחברות בינה מלאכותית לצורך אימון מודלים של שפה – פעולה שמגלמת ניצול מסחרי של תוכן שיצרו המשתמשים.
מדובר בתביעה השנייה מסוג זה שמגישה רדיט השנה: ביוני 2025 היא תבעה בטענה דומה את חברת Anthropic, יוצרת הצ'אטבוט "קלוד". כעת היא מבקשת מבית המשפט הפדרלי בקליפורניה לקבוע תקדים עולמי שיאסור על קצירת מידע לא מורשית לצורכי בינה מלאכותית ויחייב את החברות להסדיר רישוי ושקיפות בשימוש במידע.
מה עומד במרכז התביעה?
בלב המחלוקת ניצבת השאלה: למי שייך המידע הציבורי ברשת – לפלטפורמה, למשתמשים או לציבור? רדיט טוענת שהתוכן שנוצר באתר הוא חלק מנכסיה הדיגיטליים. לפיכך, שימוש מסחרי בו ללא רשות מפר שלושה חוקים מרכזיים: את חוק זכויות היוצרים האמריקאי, את תנאי השימוש של האתר (המהווים חוזה מחייב) ואת חוק ה־Computer Fraud and Abuse Act, החוק הפדרלי האמריקאי משנת 1986 שאוסר גישה לא מורשית למערכות מחשב ופגיעה במאגרי מידע.
לפי כתב התביעה, הנתבעות – SerpApi, Zyte ו־Perplexity AI – לא הסתפקו בגישה פתוחה לתוכן. במקום זאת, הן השתמשו בבוטים אוטומטיים כדי לעקוף את מנגנוני ההגנה של האתר ולשאוב מאגרי מידע שלמים. רדיט מגדירה פעולה זו כ"חדירה מכוונת לצורך הפקת רווח" ודורשת פיצוי כספי ממשי וצו מניעה קבוע.
על פי הפרסום ב"ניו יורק טיימס", רדיט לא פרסמה את סכום הפיצוי המדויק שהיא דורשת, אך ציינה שמדובר בנזק מסחרי "משמעותי וממושך". החברות הנתבעות טרם הגיבו באופן פומבי לתביעה.
שימוש הוגן או קניין רוחני?
הנתבעות צפויות לטעון שהמידע באתר רדיט פתוח לכל ולכן אינו מוגן בזכויות יוצרים. הן עשויות להסתמך על תקדים משפטי חשוב מהשנים האחרונות: במקרה hiQ Labs v. LinkedIn, שבו חברת ניתוח נתונים תבעה את לינקדאין לאחר שזו חסמה את גישתה לפרופילים ציבוריים. פסק הדין האחרון משנת 2022 קבע שאיסוף מידע מפרופילים ציבוריים אינו מהווה עבירה לפי חוק הגישה הלא מורשית, אם כי הצדדים הגיעו בסופו של דבר להסדר מחוץ לבית המשפט.
רדיט, מנגד, מבקשת להבחין בין שימוש מחקרי מוגבל לבין שימוש מסחרי רחב היקף שממנו מופק רווח ישיר. לטענתה, הערך של הנתונים באתר נובע דווקא מהאותנטיות והשפה האנושית של המשתמשים – דיאלוגים טבעיים, ויכוחים, המלצות ותגובות רגשיות. זהו בדיוק המשאב שמעניק למודלים של בינה מלאכותית את היכולת לדבר כמו בני אדם, ולכן מדובר בנכס בעל ערך כלכלי מובהק שמוגן בדין.
מומחים משפטיים מעריכים שהתיק צפוי להידון בערכאות במשך שנים ושהכרעתו תלויה בשאלה האם בתי המשפט יראו בקצירת מידע לצורכי אימון בינה מלאכותית שימוש הוגן חוקי, או ניצול מסחרי בלתי חוקי של קניין רוחני.
רדיט מבקשת לעצב תקדים חדש – רישוי למידע ברשת
מעבר לסכסוך המשפטי הספציפי, רדיט מבקשת לקבוע עיקרון חדש לעידן הבינה המלאכותית: שימוש במידע מאתרים פרטיים ידרוש רשיון מפורש או תשלום תמלוגים.
אם בית המשפט יקבל את עמדתה, חברות בינה מלאכותית ייאלצו לשלם על גישה למידע ציבורי לכאורה. כך יהפוך האינטרנט לשוק מוסדר של נכסים דיגיטליים מוגנים, בדומה לשוק המוזיקה או התמונות שעברו מהפצה חופשית לרישוי מסחרי.
רדיט כבר מיישמת את המדיניות הזו בפועל: בפברואר 2024 חתמה על הסכם רישוי עם גוגל, וביולי אותה שנה גם עם OpenAI לשימוש בתוכן שלה לצורכי אימון מערכות בינה מלאכותית. לפי דיווחים בתעשיה, מדובר בהסכמים בשווי עשרות מיליוני דולרים, אם כי הסכומים הרשמיים לא פורסמו. באמצעות התביעה הנוכחית היא מבקשת לקבוע עיקרון אחד ברור: מי שלא משלם לא ישתמש.
ההשפעה הגלובלית ורגולציית הבינה המלאכותית
אם תתקבל עמדת רדיט, ההשלכות יורגשו ברחבי העולם. מדובר בתקדים שישפיע לא רק על ענקיות הטכנולוגיה, אלא גם על כל גוף שמחזיק במידע ציבורי לכאורה: אתרי חדשות, מאגרי פסיקה, פורומים רפואיים, אתרי שאלות ותשובות ורשתות חברתיות.
באירופה, התהליך כבר החל. ה־AI Act של האיחוד האירופאי אושר במרץ 2024 ונכנס לתוקף באוגוסט אותה שנה. החוק נמצא כעת בשלבי יישום הדרגתיים, כאשר חלק מהדרישות המרכזיות – ובהן חובת פרסום רשימת מקורות המידע ששימשו לאימון מודלים – צפויות להיכנס לתוקף מלא במהלך 2026. אם רדיט תנצח, סביר שמדינות נוספות ברחבי העולם, כולל ישראל, יאמצו חקיקה דומה שתדרוש שקיפות ורישוי שימוש במידע.
התקדים עשוי לשנות את מודל העבודה של תעשיית הבינה המלאכותית: במקום גישה חופשית למידע ציבורי, החברות ייאלצו לחתום על הסכמי רישוי עם אתרי תוכן. כתוצאה מכך, עלויות הפיתוח של מערכות בינה מלאכותית צפויות לעלות באופן משמעותי, אך מנגד ייווצר מקור הכנסה חדש לבעלי אתרי תוכן.
ההשפעה על ישראל
גם בישראל, אם תתקבל עמדת רדיט, ההשלכות יורגשו: אתרי תוכן, פורומים ומאגרי פסיקה יוכלו לדרוש תמלוגים על שימוש במידע שנוצר אצלם.
חוק זכויות יוצרים (2007) מעניק הגנה למאגרי מידע שבהם הושקע "מאמץ, השקעה ויצירתיות". משמעות הדבר שאתרים ישראליים גדולים כמו אתרי חדשות, פורומים מקצועיים או מאגרי מידע משפטיים, יוכלו לטעון שאיסוף שיטתי של התוכן שלהם מהווה פגיעה בזכותם הקניינית.
גם אם לא תוכח הפרת זכויות יוצרים "טהורה", הדין הישראלי מאפשר לתבוע בעילות נוספות. העילה הראשונה היא עשיית עושר ולא במשפט - כאשר גוף מפיק רווח משימוש במידע של אתר אחר בלי לשלם עבורו, ובכך מתעשר על חשבון ההשקעה והמאמץ של בעל האתר. העיקרון המשפטי פשוט: אסור להתעשר על חשבון אחרים ללא בסיס משפטי.
העילה השנייה היא הפרת תנאי שימוש. כמעט כל אתר כולל בתנאי השימוש שלו סעיף האוסר שימוש מסחרי או קצירה אוטומטית של תוכן. הפרת סעיף זה יכולה להוות עילת תביעה עצמאית.
במקרים כאלה, ייתכן שבית המשפט הישראלי יראה בכך פגיעה בקניין מסחרי או חוזי המזכה בפיצוי כספי, גם בלי הוכחת זכות יוצרים מפורשת. התוצאה המעשית עשויה להיות דומה לזו שרדיט מבקשת בארה"ב.
לסיכום, תביעת רדיט נגד חברות הבינה המלאכותית עשויה להיות אחת הפרשות המשפטיות המשפיעות על שוק ה-AI. היא בוחנת מחדש את הגבול בין חדשנות חופשית לקניין רוחני ואת השאלה המרכזית: למי באמת שייך הידע האנושי בעידן הדיגיטלי?
אם רדיט תצליח להוכיח שבינה מלאכותית אינה רשאית לקצור מידע ללא רשיון, היא תיצור תקדים עולמי, שיאפשר גם לגופים ישראליים – אתרי חדשות, פורומים, מאגרי מידע – להגן על הנכסים הדיגיטליים שלהם ולדרוש תמלוגים על השימוש בהם.
*המידע במאמר זה הינו כללי בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי מקצועי
(צילום ראשי: שאטרסטוק)
