למה קשה לעצור את גל הרציחות? כך מגביל החוק את המשטרה

גל האלימות מציב את מערכת אכיפת החוק בפני אתגר חסר תקדים. אילוסטרציה: AI

עיקרי הכתבה:

·         מידע מודיעיני לבדו אינו מספיק כדי למנוע רצח – החוק מחייב רף ראייתי גבוה

·         הרתעה אפקטיבית תלויה בעיקר בסיכוי להיתפס ולא בחומרת הענישה

·         גם בתיקי רצח מורכבים, הרשעה אפשרית רק על בסיס ראיות קבילות ומוצקות.

______________________________________________

שלושה בני אדם נרצחו בתוך שעה אחת בלבד: נהג אוטובוס נורה למוות בשפרעם, צעיר בן 21 נרצח בחניון מתחם קניות סמוך ליגור, ובנתניה נדקר למוות הרב עמוס גואטה בתוך הישיבה שבה לימד. ימים ספורים קודם לכן זעזעו את המדינה חמישה מקרי רצח ביום אחד, בהם אב שנרצח בפיצוץ רכב לעיני בנו בן השש בדרכו לבית הספר. נדמה כי בכל יום אנחנו שומעים על מקרה רצח מזעזע אחר, שכבר אינו נחלת המגזר הערבי לבדו. רצף האירועים הקשה, לצד שורת פיצוצי מכוניות וניסיונות חיסול במרחב הציבורי, מעמיק את תחושת חוסר הביטחון ומעלה שוב את השאלה שמעסיקה רבים: כיצד ייתכן שגל האלימות ממשיך לגבות קורבנות כמעט מדי יום, ואיפה המשטרה?

אולם לצד הטלטלה הציבורית, עולות גם שאלות משפטיות מורכבות: האם למשטרה יש את הכלים למנוע את הרצח הבא? מדוע מידע מודיעיני אינו תמיד מאפשר לסכל פשע לפני שהוא מתבצע? והאם הבעיה נעוצה בחקיקה, באכיפה או בפער שביניהן? שוחחנו עם עו"ד שלומי ביזק, המתמחה במשפט הפלילי, כדי להבין מהם המגבלות והאתגרים שעומדים בפני מערכת אכיפת החוק, ומה לדעתו חייב להשתנות כדי להתמודד בצורה יעילה יותר עם הפשיעה האלימה.

עו"ד ביזק, האם גל האלימות הנוכחי מעיד על כישלון מערכתי, או שמדובר במגבלות הכרחיות של מערכת משפטית דמוקרטית?

"מדובר במשוואה מורכבת. מצד אחד, מערכת אכיפת החוק מתמודדת עם משאבים מוגבלים ואתגרים חסרי תקדים. מהצד השני, המשטרה פועלת בתוך מסגרת דמוקרטית שאמורה לקדש את זכויות הפרט. המגבלות על מעצרי מניעה, האזנות וכיוצא בזה, מובילות למחיר שאנחנו, כחברה, משלמים על שמירת זכויות הפרט. בסוף, אף אחד לא היה רוצה שיאזינו לו ויתחקו אחריו, וקל מאוד לעשות זאת היום. האמת נמצאת בתווך שבין השמירה על זכויות הפרט לבין חוסר היכולת למנוע את הפשע הבא."

האם ניתן למנוע פשעים מראש על בסיס מידע מודיעיני?

"מידע מודיעיני, איכותי ככל שיהיה, לרוב אינו מספיק. לעיתים מבצעים מתעכבים כדי לתפוס פושע בשעת מעשה, אך למרבה הצער, לא פעם רגע לפני הביצוע משהו משתבש והחוליה החוקרת אינה מצליחה למנוע את הפשע. בנוסף, בעקבות ריבוי המקרים והקלות הבלתי נתפסת, כיום כל אחד יכול להוציא תוכנית כזו לפועל. הדבר דומה לתופעת המפגעים הבודדים, ומכאן שהמלאכה המוטלת על משטרת ישראל כבדה שבעתיים. כל עוד לא נחצה הרף הפלילי הנדרש, ידיה של המערכת כבולות, ובצדק."

 

 

מדוע תיקים חמורים רבים נותרים ללא הרשעות?

"הקושי המרכזי נעוץ ברף ההוכחה הפלילי הגבוה, מעבר לספק סביר. בתיקי פשיעה חמורה אנו נתקלים לא פעם בזירות מורכבות, היעדר ראיות פורנזיות, ושתיקה גורפת של מעורבים. ללא ראיות של ממש, הפרקליטות נמנעת בצדק מלהמר על הגשת כתבי אישום שיובילו לזיכוי.

כך למשל בעניין הרצח הנתעב של המנוחה ליה מלכה ז"ל, הגרוש נעצר, וכולם מיהרו לקבוע שהוא הרוצח. לי היה ברור מהרגע הראשון שהדרך עוד ארוכה. כשמדובר בבחור נעדר עבר פלילי, שאינו מוכר למשטרה ואינו מקושר לגורמים עבריינים, יהיה קשה מאוד לייחס לו עבירת רצח – גם כשברור שהוא איים עליה ועל משפחתה לא פעם. זה פשוט לא מספיק. צריך ראיות של ממש: מי הניח את המטען, כיצד נחקרה קשירת הקשר, מה הן הראיות המדעיות והראיות הטכנולוגיות כגון האזנות ואיכונים. תהיות כמו 'לאף אחד אחר לא היה אינטרס', זה לא מספיק. והנה, הוא אכן שוחרר למעצר בית, וכך תיקים מתמוססים."

האם החקיקה הקיימת מספקת כלים לאכיפה אפקטיבית?

"החקיקה הקיימת, כולל חוק המאבק בארגוני פשיעה, מעניקה כלים משמעותיים מאוד. יחד עם זאת, עולם הפשע משתכלל בקצב מהיר יותר מהמחוקק. השאלה הנכונה היא, האם הכלים הקיימים מיושמים כראוי והאם יש מקום להתאמות טכנולוגיות ופרוצדורליות מודרניות. מצד שני עולה שאלה אחרת: כיצד ניתן להגביל אותם על מנת שלא יפגעו בזכויות הפרט יתר על המידה."

יש הטוענים שיש להחמיר את הענישה על חיסולים במקומות ציבוריים. האם ענישה מחמירה יותר תרתיע?

"זהו ויכוח קלאסי בין העולם הקרימינולוגי לבין עולם המשפט. החמרת ענישה אכן משדרת מסר נחרץ מטעם המדינה ובתי המשפט, אך מחקרים מראים שהרתעה אפקטיבית תלויה יותר בסיכוי להיתפס מאשר בחומרת העונש התיאורטי, גבוהה ככל שיהיה. הענישה היא כלי חשוב, אך היא חייבת לבוא לצד אכיפה יעילה ונוכחות גלויה בשטח. לעניות דעתי, זו הבעיה הגדולה ביותר שלנו כרגע כחברה, בכל המגזרים."

 

 

מה הצעדים הדחופים שהמערכת חייבת לנקוט?

"אני מצביע על ארבע נקודות שנמצאות תמיד במוקד הקונצנזוס המקצועי. ראשית, הקצאת משאבים לאכיפה יעילה, מידית וממוקדת, לחיזוק היחידות בשטח. שנית, חיזוק היחידות החוקרות, התביעה והפרקליטות לקיצור משך ניהול התיקים. שלישית, עדכון חקיקתי מותאם לעידן הטכנולוגי, תוך מערך פיקוח חיצוני שישמור על זכויות הפרט. ורביעית, ברמת הארגונים השונים, יצירת מנגנונים מהירים יותר להחרמת נכסים וכספים שמקורם בפשיעה. הפגיעה בכיס הכלכלי וסגירת צינור החמצן של אותם ארגונים הם לעיתים האמצעים האפקטיביים ביותר לעצירת פעילות בלתי חוקית."

 

 

עו"ד שלומי ביזק עומד בראש משרד בוטיק המתמחה אך ורק בדין הפלילי, עם ניסיון עשיר בתיקים מורכבים לרבות תיקי פשיעה חמורה, תיקים בעלי פרופיל פורנזי ורפואה משפטית, תיקים נסיבתיים וייצוג בערכאות ערעור. המשרד מאמין ביחס אישי, בניתוח מעמיק של כל תיק ובבניית קו הגנה אסטרטגי, ועומד לרשות לקוחותיו 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע.

 

*המידע במאמר זה הינו כללי בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי מקצועי

  **   חלק מהתמונות והתכנים המופיעים בכתבה זו הוכנו בעזרת מחוללי בינה מלאכותית. אם זיהיתם תמונה או תוכן כלשהו בו אתם בעלי זכויות יוצרים, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול משימוש בו, באמצעות כתובת המייל mailto:[email protected]