אמת או זיוף? פרשת מכתב התלונה בעניינו של גדעון סער

לאחרונה פורסם כי היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, הורה למשטרה לבדוק מכתב שנשלח לחברי מרכז ליכוד ובו נטען כי שר החינוך, גדעון סער, ניצל לכאורה את מעמדו וניהל קשר רומנטי עם אחת מעובדות לשכתו. המכתב הופנה לראש הממשלה וכלל בקשה שלא למנות את סער לתפקיד שר החינוך.

עוד פורסם, כי העובדת, שראשי תיבות שמה חתומים על המכתב, הכחישה כי כתבה אותו וכן הכחישה את הדברים המתוארים בו, ואמרה כי היחסים בינה לבין השר מקצועיים בלבד. עוד טענה העובדת, כי שולח המכתב המזויף רצה לפגוע בשמו הטוב של השר ובשמה. עוד נטען, כי מדובר בניסיון של גורמים פנימיים בליכוד לפגוע במעמדו של השר.

ממשרד המשפטים נמסר, כי הוחלט על "בדיקה ראשונית של המכתב, לרבות שאלת אמיתותו ונסיבות כתיבתו", ומכאן מובן כי קו בדיקה מרכזי מתייחס לאפשרות זיופו של המכתב, כעולה מטענות העובדת. הבדיקה בעיצומה ויש להמתין לתוצאותיה.

זיוף - עבירה פלילית
לפרשה יש מספר היבטים. ראשית, זיוף מסמך הוא עבירה פלילית. חוק העונשין קובע עונש מרבי של שנת מאסר למי שזייף מסמך. עונש מרבי של 3 שנות מאסר אם זייף בכוונה לקבל באמצעותו דבר, ואף עד חמש שנות מאסר לזיוף בנסיבות מחמירות. לפיכך, אם יימצאו הוכחות לזיוף המכתב, וייחשף העומד מאחוריו, אין לשלול כי הוא יהיה חשוף לאשמות חמורות של זיוף בנסיבות מחמירות מתוך כוונה לפגוע במעמדו של השר סער ולגרום לאי-מינויו מחדש לתפקיד שר, כפי שהתבקש כאמור במכתב.

הזיוף עשוי להיחשב, אם יוכח, פירוט טענות שווא מטעות לגבי מערכת היחסים בין השר והעובדת וכן כמובן ההתחזות במכתב בשמה של העובדת. בנוסף, אם יוכח כי מדובר במכתב מזויף וכוזב, הרי שהפצתו לשורה של גורמים כפי שנעשתה, עשויה גם להיחשב כהוצאת דיבה ולשון הרע נגד השר והעובדת, הן במישור הפלילי והן עוולה אזרחית.

בדיקת המשטרה בהקשר זה עשויה להתמקד בתחקור אלה שקיבלו את המכתב תוך ניסיון להתחקות אחר מי שהעבירו לידיהם. למשל, אם המכתב הופץ במייל או בדרכים אחרות שעשויות להותיר "טביעות אצבע" דיגיטליות או אחרות של שולחו או מי שעומד מאחוריו. אם יתברר, כי אכן מדובר בזיוף שנעשה מתוך מניעים פוליטיים לפגוע בשר, הרי שזהו מעשה חמור שמעבר להיבטיו הפלילים, בוודאי יגרור ביקורת ציבורית קשה ונוקבת כלפי מי שיימצא אחראי לו.

אפשרות אחרת שיש להניח כי נלקחה בחשבון בבדיקה הנערכת היא, כי מדובר במכתב מזויף מבחינה זו שלא נכתב על ידי העובדת, אולם תוכנו או חלקים בו נכונים ומתארים מערכת יחסים שהעובדת מכחישה מסיבותיה. עם זאת, לנוכח הכחשתה הגורפת והתקיפה של העובדת, יש להטיל ספק בהנחה זו, והדברים בוודאי נבחנים בזהירות המתבקשת.

ניצול יחסי מרות
מכל מקום, חוק העונשין קובע עבירה שהעונש המרבי בגינה הוא שלוש שנות מאסר על קיום יחסי מין שבוצעו "תוך ניצול יחסי מרות ביחסי עבודה או בשירות". במקרה כזה, אף הסכמה של עובדת לקשר מיני עם בעל תפקיד בכיר עשויה להיתפס כאי הסכמה לנוכח יחסי מרות ביניהם ובתנאי שהיה ניצול מרות כזה. כפי שמלמדות פרשיות לא מעטות, קו הגבול בין רומן לבין עבירה פלילית במקרה של יחסי מרות הוא קו גבול דק ונפיץ, ובעל מרות המכניס עצמו למערכת יחסים כזו, חשוף לשלל של סכנות אפשריות, כולל במישור הפלילי. מנגד, ודווקא בשל כך, נעשה לעתים שימוש אינטרסנטי במערכות יחסים כאלה לצורך תלונות כוזבות. ימים יגידו אם כך היה גם במקרה זה או שמא מדובר בעלילה זדונית מתחילתה ועד סופה או אולי באפשרות אחרת.

ראוי, כאמור, להמתין לבדיקת המשטרה בפרשה זו.