בעל שנסה לסחוט את אשתו כספית, חוייב בגט

המיתוס הקיים בכל הקשור לבתי הדין הרבניים הוא שהם פועלים לטובת הגברים ומסכנה האישה שתצטרך להתדיין בפניהם.

אולם, קיימים מקרים בהם קיים יתרון מובהק לאישה להגיש תביעותיה דווקא בפני ביה"ד הרבני- למשל כשאשה חפצה בשלום בית ובמסגרתו היא עותרת למתן צו מניעה (צו למדור ספציפי) לפיו לא תימכר דירת המגורים, ובכך חוסמת את הבעל לקבל צו לפירוק שיתוף בדירה.

רוצים לשאול שאלה? היכנסו לפורום בית דין רבני

בסיפור הבא, ננסה להפריך את המיתוס, וניתן יהיה לראות שדווקא כב' הדיינים יצאו מעורם כדי לשחרר אישה שעוגנה ע"י בעלה תוך נסיון לסחיטה כספית מצידו.
מדובר בבני זוג לשעבר שלכל אחד מהם אלה הנישואים השניים.
מהנישואים הראשונים הן לבעל והן לאישה ילד ומנישואיהם השניים ילדה משותפת.

האישה נישאה לבעל כשהיא כבר בעלת דירה משלה, והם אף חתמו על הסכם ממון ערב הנישואים, בו מובהר כי לבעל אין כל זכויות בדירה שהובאה ע"י האישה קודם לנישואיהם ואף אם יתגורר בה אין ולא תהיה כוונת שיתוף.
כבר בשנות הנישואים הראשונות החל הבעל להתנהג בצורה לא נורמטיבית ובנוסף עבד לפרקים כך שעול פרנסת האישה הוטל ברובו על האישה.

האשה גלתה כי הבעל לוקה בנפשו
לתדהמתה בהמשך גילתה האישה כי הבעל לוקה בנפשו, הוא אובחן רפואית והוכר בהמשך הן ע"י רשויות הרווחה והן ע"י המוסד לביטוח לאומי.
לאחר שנים בצל הטרור שחוותה האישה מהבעל, היא נאלצה לברוח מדירתם ובהמשך אף גילתה כי היא נמשכת למין הנשי והחלה לנהל מערכת זוגית עם אישה צעירה ממנה.
גם הבעל המשיך הלאה והכיר אישה אחרת לחיות עימה.
בתקופה זו הגישה האישה תביעת מזונות ומשמורת נגד הבעל בביהמ"ש לענייני משפחה.

מנגד, הבעל הגיש תביעה רכושית בה עתר לבטל את הסכם הממון ובקש להוכיח כוונת שיתוף בדירת המגורים שבאה לידי ביטוי בשיפוץ שערך בדירה, אשר השביח אותה, וכן בתשלום חלקי של המשכנתא.
בסופו של ההליך, הגיעו הצדדים להסכמות ביחס לסכום שיקבל הבעל בגין השיפוץ שערך בדירת האישה וכן חלקו בתשלום המשכנתא, הסכמות לגבי המזונות והמשמורת והחלטות אלה קיבלו תוקף של פסק דין.
בנוסף הסכימו הצדדים שלאחר מכן יתגרשו בהסכמה על בסיס פסק הדין שאושר.

האישה ניגשה לביה"ד הרבני  ופתחה תיק  גירושין בהסכמה ובמועד שנקבע לסידור גט בין הצדדים בביה"ד הרבני. האיש הגיש בקשת לסגירת התיק בשל מצבו הנפשי, שאינו מאפשר לו להתגרש.
בנוסף, קיבל הבעל עו"ד מטעם הלשכה לסיוע משפטי לצורך ייצוגו בתביעה לביטול הסכם, אשר תוגש לביהמ"ש למשפחה שאישר את הסכמות הצדדים כאמור.

לאחר מספר חודשים שבהם התיק בביה"ד נשאר פתוח ללא מעש, הוא נסגר והאישה הגיעה למשרדה של כותבת שורות אלו.
הח"מ הגישה תביעת גירושין לביה"ד הרבני לחייב את הבעל ליתן לאישה גט פיטורין וכן את כתובתה בעיקר בשל העובדה שלא ידעה אודות מחלת הנפש בה הוא לוקה, שכן הבעל דאג להסתיר זאת מפניה עת נישאו.
לדיון הראשון שנקבע, הבעל שוב הגיש בקשה לדחות את הדיון בטענות שונות ומשונות ועל אף שבקשתו נדחתה הוא לא הופיע לדיון.

בדיון השני הוצא נגד הבעל צו הבאה ובזכותו הוא התייצב לדיון השלישי.

הבעל בקש שלום בית ותבע כספים מהאשה
בדיון זה שב הבעל על טענותיו הכספיות נגד האישה על אף קיומו של פס"ד, על אף קיומו של תביעה לביטול הסכם בפני ערכאה אחרת, וכאילו לא די בכך, הוא תבע כספים בגין דירה שנמכרה באמצעות כונס נכסים, כאשר הוא קיבל את חלקו!

בנוסף טען הבעל, כי הוא לא רוצה להתגרש מהאישה וחפץ לכונן עימה שלום בית על אף שאילו היה יודע שהיא לסבית, הוא לא היה נישא לה וזה דוחה אותו בהיות מעשה זה נוגד את הטבע.
כמו כן הודה הבעל, כי הוא מקיים קשר עם אישה ולן בביתה כ-4 לילות בשבוע, אולם בחדרים נפרדים וקיים ביניהם קשר ידידותי.

ביד"ר חייב בגט
בית הדין קבע, כי הוא רואה חוסר כנות בטענת הבעל לשלום בית עם האשה. בית הדין דחה את טענת הבעל כי אין לו קשר של חיי אישות עם בת זוגו. בית הדין ציין,  כי כל טענה שמעלה הבעל כי הוא רוצה בשלום בית, אינה אלא כדי להשתמש בגט כקלף מיקוח. לאור האמור, נקבע כי הבעל חייב לתת לאשתו גט פיטורין.

על אף חיובו של הבעל ליתן גט לאישה, הוא סירב לעשות כן במועד שנקבע לסידור גט, והוא ציין שהגיש ערעור לביה"ד הרבני הגדול בירושלים.
מאחר שהבעל לא הגיש בקשה לעיכוב הליכים, אישרו הדיינים לפתוח נגדו תיק למתן הגבלות/סנקציות נגדו לרבות עיכוב יציאה, ביטול כלל השירותים הקונסולריים, ותקופת מאסר.
טרם התקיים דיון בערעור.