תאונות דרכים אסור שיקרו לאף אחד, אך הן יכולות לקרות לכל אחד, וכשהן קורות, אין למעורבים בהן כל שליטה על תוצאותיהן.
מהירות הפגיעה, זווית הפגיעה, מבנה וחוזק כלי הרכב המעורבים, תנאי הכביש, אמצעי הריסון בהם נעשה שימוש על ידי הנהגים והנוסעים - הם רק חלק מהגורמים הקובעים את נזקי התאונה. גם מהירות ואיכות הטיפול שיקבלו המעורבים בתאונה מייד לאחריה עשויים לקבוע את תוצאותיה הסופיות של התאונה.
למידע נוסף וייעוץ אישי לחצו כאן
תוצאות אפשריות של תאונות דרכים
כך, נהג שפתח את דלתו בחוסר זהירות וגרם לרוכב רכב דו גלגלי להתנגש בדלת, עלול לגרום לרוכב לשריטה קלה, אך תתכן גם האפשרות שהוא יגרום למותו. כך, נהג שסטה מנתיב נסיעתו, עלול לגרום להתנגשות שתוצאתה תהיה נזק לכלי הרכב בלבד, אך הוא עלול גם לגרום לתאונה קטלנית רבת נפגעים. כך גם נהג שלא ציית לשלט או לרמזור עלול להיות מעורב בתאונות שתוצאותיהן שונות מרחק רב אחת מרעותה.
אמצעי מיגון מתקדמים וטיפול רפואי מידי
עם זאת, יש לדעת כי גם לגורמים אחרים תרומה רבה לתוצאה הסופית של התאונה. נוסעים שהיו חגורים היטב בחגורות בטיחות ונסעו ברכב בעל אמצעי מיגון מתקדמים, עשויים להיפגע פחות מאלו שנסעו בכלי רכב חסרי אמצעים שכאלה.
גם אלו שפונו במהירות לקבלת טיפול רפואי או שקיבלו טיפול רפואי ראשוני ראוי במקום התאונה, עשויים להישאר עם פגיעות קלות אל מול אלו שלא זכו לטיפול שכזה.
המשותף לרובם של האירועים הללו הוא שהאירוע התאונתי החל ברשלנות כלשהי של מי מהמעורבים, רשלנות שניתן היה למנעה ביתר תשומת לב, אך הסתיים בתוצאות שאין עליהן כל שליטה.
בעבר – בעיקר עונשי פסילה
במשך שנים גזרו בתי המשפט עונשים על נהגים שהורשעו בגרימת תאונות דרכים שלא הביאו למותו של אדם, שהמרכיב העיקרי בהם היה פסילת רישיון הנהיגה, בדרך כלל למספר חודשים. מספר החודשים עלה עם עוצמת הנזק הגופני שנגרם למעורב בתאונה.
הסדר טיעון בעניין גרינשפן
נקודת המפנה חלה בשלהי שנת 2009 עת נהג מרק פטריק באוטובוס זעיר כשהוא שיכור, עלה על אי תנועה בנוי, פגע בילדה בת שתים עשרה שנה בשם שחר מרים גרינשפן, וגרם לה לחבלת ראש קשה ביותר. לשחר נגרמו שברים בגולגולת, בצקת מוחית ושבר תוך גולגלתי, והיא נותחה אך נותרה חודשים רבים במצב צמח ומצבה התייצב כך שהיא מתקשרת עם הסביבה באמצעות מצמוצים, מרותקת לכסא גלגלים ולמיטה וזקוקה לעזרה מלאה בכל שעות היום.
בתחילת שנת 2010 הוגש כתב אישום כנגד הנהג הפוגע, והנאשם הגיע להסדר טיעון עם התביעה שהוצג בפני בית המשפט במרץ 2011. על פי ההסדר הוטלו על הנהג עונש של פסילת רישיון נהיגה לשש שנים, ופסילה נוספת לתקופה של עשרה חודשים על-תנאי למשך שלוש שנים, כשהתנאי הוא שלא יעבור אותה עבירה בה הורשע או עבירות מסוימות אחרות;
תשלום קנס בסך 1,000 שקלים, ועונש של שישה חודשי מאסר על-תנאי למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירה של נהיגה בשכרות, נהיגה בפסילה או ללא רישיון נהיגה. כמו כן קבע בית המשפט, כי הנהג יבצע שירות לתועלת הציבור בהיקף של 600 שעות, במסגרת בית החולים השיקומי לוינשטיין.
לבני משפחתה של שחר נודע רק בדיעבד על ההסדר וגזר הדין, והם החלו בפעולות נמרצות לביטולו של ההסדר ואף עתרו לבית המשפט הגבוה לצדק לביטול ההסדר.
ראיון וידאו עם עו"ד שי גלעד: כיצד להתמודד עם כתב אישום על נהיגה בשכרות?
שינוי קיצוני בגישת התביעה
אמנם ההסדר לא בוטל , אך ההד התקשורתי של מאבקם גרם לזעזוע ולשינוי קיצוני בגישת התביעה המשטרתית ובתי המשפט לעונשי נהגים המורשעים בגרימת תאונות דרכים שתוצאותיהן קשות.
אם עד למקרה גרינשפן היו צלילי נקישות לוח המקשים של קלדניות השופטים בבתי המשפט, הצליל הדומיננטי באולמות בתי המשפט, מאז הפכו להיות צלילי שלשלאות הברזל של נהגים עצירים או אסירים המובאים לדיון, לצלילים מוכרים באולמות אלו.
"אימת גרינשפן" שחלה על השופטים והתובעים, הביאה להחמרה קיצונית בעונשים שדורשת התביעה להטיל על נהגים אלו וממילא גם להיענות בתי המשפט לדרישה זו.
אם עונש המאסר יוחד עד לשנים האחרונות בעיקר לנהגים שנמצאו רשלנים ברשלנות רבתי שהביאה למותו של אדם, מוצאים עצמם נהגים לא מעטים אל מול עונש מאסר מאחורי סורג ובריח גם באירועים בהם הסתיימה התאונה בחבלות חמורות בלבד.
החמרה: הסדר הטיעון לא אושר בעניינו של נהג אוטובוס
כך הוא המקרה בו נהג אוטובוס ציבורי אשר נהג , כאשר נוסעים בתוך האוטובוס, בכביש 1 מירושלים לתל אביב , הפנה ראשו כדי להסתכל אחור ולא הבחין מבעוד מועד בהאטת מכוניות שהאטו לפניו, ומפאת המרחק הקצר לא הספיק לבלום, התקרב יתר על המידה אל הרכב שלפניו, פגע בחזית בחוזקה ברכב שלפניו כך שמעוצמת המכה נהדפה המכונית קדימה ופגעה במשאית שנסעה לפניה .
כנגד הנהג הוגש כתב אישום. הנאשם והתביעה הודיעו לבית המשפט על הגעתם להסדר טיעון לעונש, במסגרתו עתרו במשותף לפסילת רישיונו של הנאשם לתקופה בת 11 וחצי חודשים , פסילה על תנאי וקנס.
אולם, משהתבררו לבית המשפט ולתביעה עוצמת החבלות שנגרמו למעורבים, לא אושר הסדר הטיעון. התביעה בררה את עמדתה של הנפגעת העיקרית בתאונה, אם לחמישה ילדים קטינים (הקטן כבן 3 והגדול כבן 13) שבעקבות התאונה גדלים ללא אם מתפקדת, כשהיא הפכה לשבר כלי, ובמרבית התקופה מאז התאונה ועד ליום גזר הדין שהתה באשפוז. גם אמה של הנפגעת העיקרית, נפגעה באירוע התאונה ולא יכולה הייתה לסייע לה בגידול ילדיה. בעקבות בירור זה, חזרה בה התביעה מהסכמתה להסדר המוצע ועתרה לעונשים חמורים בהם מאסר בפועל של שנה לפחות.
על אף שהנאשם לקח אחריות מלאה על מעשיו, הביעה חרטה מלאה וכנה על מעשיו, למרות שהינו אב לילד הסובל מפיגור שכלי ונכה 100% ועל אף ששירות המבחן המליץ על עונש של שירות לתועלת הציבור בצד פסילת רישיון ארוכה ופיצוי לנפגעים, בית המשפט החמיר החמרה יתרה עם הנאשם.
ביהמ"ש גזר עונש מאסר בפועל
בית המשפט הטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל של ששה חודשים שירוצה בפועל, פסילת רישיון הנהיגה למשך חמש שנים, ומאסר על תנאי של עשרה חודשים למשך שלוש שנים.
הנה כי כן, מעונש מוסכם של אחד עשר וחצי חודשי פסילת רישיון, לא שעה בית המשפט אף להמלצת שירות המבחן והגיע עד לשליחתו של נהג שנהיגה היא פרנסתו, והוא מטפל בבנו המפגר, למאסר של ששה חודשים מאחורי סורג ובריח.
בעתיד - נראה כי מגמת ההחמרה בענישה תימשך
נראה, כי מגמת ההחמרה רק תלך ותתעצם בשנים הבאות. ברור לכל, כי בהחמרה זו אין כדי לחזק את מרכיב ההרתעה שבין יסודות הענישה אלא רק את מרכיב הגמול. מידת הענישה כמידת הפגיעה.
לדעת הכותב, יש לשאוף לענישה שמרכיב ההתרעה יהיה הדומיננטי בה, כשלצידו תגבר מחויבות נאשמים כאלו לקהילה על ידי פעילות ציבורית, שעיקרה מניעת תאונות דרכים. זאת, במקום למלא את בתי הכלא בישראל בנהגים מן היישוב שחטאו בשנייה אחת של חוסר תשומת לב.
עוד בנושא: