גזר דינו של ג'קי מצא במשפט רשות המיסים - הרהורים ופרשנות

האם התנהלותו של מצא אינה אלא סימפטום לתופעה רחבה הרבה יותר?!

פורסם בתאריך 06.02.2011 עו"ד ד"ר גיל עשת רשות המיסים גזר-דין
man silhouette


ד"ר גיל עשת, עו"ד

משפטו של ראש רשות המיסים לשעבר, ג'קי מצא, הסתיים לפני ימים אחדים בעונש של שנת מאסר בפועל, מאחורי סורג ובריח, עונש שגזר עליו בית המשפט המחוזי מרכז בפתח-תקווה. משפט זה מעורר עניין מכמה היבטים שאסקור בקצרה בטור זה.

מצא הורשע בהסדר טיעון, אליו הגיע בשלב מתקדם יחסית של המשפט, בכתב אישום מתוקן, ב-5 עבירות של מרמה והפרת אמונים ובעבירה אחת של סיוע למתן שוחד. גזר הדין של השופט כספי מגולל מערכת יחסים סימביוטית של יחסי גומלין בין עובדי רשות המיסים ובהם מצא לבין נאשמים אחרים בפרשה, ובראשם שני אנשי העסקים קובי בן גור ויורם קארשי. קארשי הוא אחיה של שולה זקן שעבדה לצידו של אהוד אולמרט בתפקידיו השונים בתקופה הרלבנטית לפרשה ובהם שר האוצר ומ"מ מקום ראש הממשלה. לפי מה שיוחס לנאשמים, ובכך הודה מצא בכתב האישום המתוקן, פעלו בן-גור וקארשי לבסס השפעתם ברשות המיסים ולהשיג בה דריסת רגל והשפעה על החלטות המתקבלות בה. בהתאם לכך, השניים סייעו לעובדי הרשות, על ידי קידום בתפקיד או בכל דרך אחרת, על מנת ליצור מחויבות כלפיהם, תוך שציפו כי עובדי הרשות שקיבלו ביודעין את סיועם יפעלו עבורם במסגרת מילוי תפקידם לקידום אינטרסים אישיים שלהם וכי עובדי הרשות פעלו בהתאם.

מינויו של מצא כשוחד – שני צדדים לאותה מטבע
סוגיה ראשונה שראוי לעמוד עליה נוגעת לשינוי שחל במהלך המשפט בשאלה כיצד יש לתפוס את מינויו של מצא לתפקיד רשות המיסים.

מכתב האישום המתוקן הושמטה עבירה מרכזית שיוחסה למצא מלכתחילה: שקיבל את מינויו כראש רשות המיסים כשוחד. זו הייתה, כך דומה, טענה תקדימית של התביעה, אשר התביעה חזרה בה ממנה. מחיקתה מכתב האישום מהווה הישג נאה להגנה ולכאורה שומטת את הקרקע תחת התיזה של יחסי הגומלין הנטענים. שכן, אם מצא לא קיבל את תפקידו כשוחד בסיועם של העסקנים בן גור וקארשי, ממילא לא היה מקום לייחס לו בהכרח מעין הכרת תודה, הכפפת ראש ומחויבות נמשכת למלא בהמשך אחר רצונותיהם ודרישותיהם של השניים בקידום מינויים שונים בהם חפצו ברשות.

אלא שעיון מדוקדק יותר בגזר הדין מגלה כי הגם שעבירת יסוד זו - עצם מינויו של מצא כשוחד - נמחקה מכתב האישום, הרי שהעובדות הקשורות בה נותרו גם בכתב האישום המתוקן בו הודה מצא, גם אם שיש להניח באופן מרוכך יותר. בהתאם לכך, מתוארת בגזר הדין הודייתו של מצא כי בן גור וקארשי סייעו לו בחודשים שקדמו למינויו ובין השאר בתיאום פגישה עם שולה זקן, שכיהנה באותה עת כעוזרת בכירה לשר האוצר, פגישה לה ייחס מצא חשיבות. אמנם, צוין כי זקן נפגשה גם עם שני המועמדים האחרים לתפקיד ואם כך ניתן להטיל ספק מה הרבותא בעזרתם של השניים בעניינו של מצא דווקא. ייתכן כי לולא היה קארשי אחיה של זקן, היה קל יותר לשכנע ולהשתכנע כי לא נפל פסול בדבר. מכל מקום, לפי גזר הדין הודה מצא כי הוא קיבל את סיועם של בן גור וקארשי לקידומו לתפקיד מנהל המיסים ביודעו שלשניים עניין אישי ועיסקי ברשות המיסים. ואמנם ניכר כי על אף מחיקתה כאמור של העבירה של קבלת המינוי כשוחד, צילן של נסיבותיה כפי שתוארו לעיל ממשיכות לרחף בגזר דינו של השופט כספי ולצבוע בחומרה את האופן בו נתפסו התנהלותו ומעשיו של מצא בקשריו עם בן גור וקארשי לאחר מינויו. השופט כספי לא היה מוכן לקבל את דבריו של מצא כי לא היה מודע למשמעות החמורה שבבחישתם והשפעתם של בן גור וקארשי על מינויים ברשות וכי לו היה יודע היה "מעיף אותם מכל המדרגות". השופט כספי היה בדעה כי ייתכן שנוצרה אצל מצא "מין חולשת רצון" בגינה כופף את קומתו בפני בן גור וקארשי ועשה כרצונם כדי לרצותם בנוגע למינויים של עובדי הרשות ואין מדובר באי הבנת הדברים.

העונש שנגזר על מצא – האם עונש צודק?
סוגיה שנייה, רחבה יותר במהותה, נוגעת לשאלה האם נעשה צדק עם מצא בעונש המאסר שנגזר עליו.

הפרשה מורכבת והתשובה לכך אינה פשוטה. עיון בגזר הדין מלמד על מעורבות בוטה החוזרת על עצמה בשורה של מקרים מצדם של עסקנים בעלי עניין אישי ועסקי במינויים רגישים ברשות המיסים. המפתח לנעילת הדלת מפני דריסת רגל גסה זו היה בידיו של מצא ודומה כי גם מעמדו הבכיר היה לו לרועץ בהקשר זה. בית המשפט ציין כי "ככל שעולים בדרישות הבכירות, יש מקום לדרישות מחמירות יותר מן הנוגע בדבר. אם הוא נמצא מועל בתפקידו ומפעיל את כוחו, הלוך ושוב, הלוך ושוב, למטרות זרות, מתוך מתן יד לאינטרסנטים זרים, מונעים משיקולים אישיים הפוגעים בטובת הציבור, ומאפשר להם דריסת רגל משמעותית בארגונו ואף כופף את קומתו אל מול דרישותיהם, יש להחמיר בעונשו".

מאידך, בגזר הדין מוצגים שורה של שיקולים משמעותיים לזכותו של מצא, שהיה בהם כדי להביא להקלה בעונשו. אדם שבתנאי פתיחה קשים הגיע בזכות כישרונו הבולט, חריצותו ויכולותיו לתפקידים בכירים, אדם שייעד עצמו מילדות לכהונה בשירות המדינה ונחשב במשך שנים עובד מדינה מסור שזכה לשבחים על מקצועיותו. מצא גם זכה לנקודות זכות על התנהלותו האחראית במהלך הפרשה, שאינה רגילה במקומותינו, ובכללה התפטרותו בסמוך לתחילת החקירה, כשנתיים לפני שהוגש כתב האישום נגדו, שיתוף הפעולה שלו בחקירה ואי-תגובה בתקשורת לפרסומים קשים שבית המשפט קבע שהיו פוגעניים ותיארו הרבה מעבר למה שיוחס לו בכתב האישום, שלא לדבר על כתב האישום המתוקן הרזה יותר בו הודה. בית המשפט אף היה מוכן לקבל כי רף הענישה עד למקרה בעבירות דומות לא חייב בהכרח ענישה של מאסר בפועל אולם קבע כי יש צורך בהגבהה של רף הענישה הקיים.

השופט כספי ציין כי לבו עם הנאשם אך "למרבית הצער, אינני יכול ללכת רק על פי נטיית הלב" והטיל עונש של שנת מאסר בפועל, שיש בו לשיטתו, כדי לקבוע רף ענישה גבוה יותר מכאן ולהבא בעבירות של שחיתות שלטונית וסטייה מהשורה. השאלה הנשאלת היא כיצד יש לתפוס את מעורבותו של מצא בפרשה: האם מי שיש לראות בו הראשון ולפחות המרכזי באחראים לסטייה מהשורה במינויים שבוצעו ברשות המיסים או שמא חוליה ולאו דווקא הבכירה ביותר בפסיפס הגדול ממנו?

התמונה העולה מגזר הדין לגבי דריסת רגלם ובחישתם של גורמים אינטרסנטיים זרים במינויים ברשות הציבורית היא אמנם מדאיגה ביותר. אולם מבין השיטין נשאלת השאלה האם את האצבע המאשימה לתופעה חמורה זו יש למקד רק במצא והאם אין בכך משום יציאת ידי חובה? האם התנהלותו המתוארת של מצא, מבלי להקל בה ראש, אינה רק סימפטום לתופעה רחבה הרבה יותר, בה מעורבים בכירים וגורמים רבים אחרים, ואם כך הדבר, האם במצא לבדו יש לתלות את קולר האשמה כדי לנקות את מצפוננו הקולקטיבי כחברה? האם בכך יש כדי לעשות צדק עם עניינו האישי של מצא?

דומה כי הדברים ראויים למחשבה וניתן להצביע על דוגמאות לא מעטות הפזורות בגזר הדין. מצא מתואר בגזר הדין כאדם שבעשר אצבעות בנה עצמו והגיע לאן שהגיע תוך שייעד עצמו כאמור מגיל צעיר לתפקיד בכיר ברשות המיסים. אלא שמצוין שם כי למרות יכולותיו והצטיינותו המוכחת נחסמה בפניו הדרך להתקדם בראשית דרכו ברשות המיסים בשל "תופעת המחנאות" ובשל כך פנה לשוק הפרטי. רק לאחר שלוש שנים נוספות חזר לתפקיד בכיר ברשות המיסים למרות שנפגע במשכורתו בשל המעבר לשירות המדינה. בדברים אלה ובעיקר באזכור תופעת המחנאות שהובילה לחסימתו ופליטתו מהמערכת של אדם שהכול מעידים על כישרונו ויכולותיו המקצועיים ואשר ראה בשירות הציבורי שליחות – יש כדי לרמוז על תופעות מכוערות של קידום מקורבים ושל שמור לי ואשמור לך. דומה כי מצא נחשף ונאלץ להתמודד עם תופעות אלה, שלא מטובתו, כבר בראשית דרכו ברשות המיסים. כנראה שלמרבה הצער הוא נאלץ ללמוד שכדי להתקדם עליו לדעת "היכן מרוחה החמאה". אין בכך כדי להצדיק את מצא אבל ברור כי מדובר בתופעה רחבה הרבה יותר שלא ניתן לפטור אותה ולצאת ידי חובה בענישת מצא לבדו.

גם בפרשיות הנזכרות בגזר הדין מבצבצים סימנים נוספים לאותה תופעה רחבה יותר של שיקולים זרים ובחישות מצדם של מקורבים ובעלי עניין, בחלקם ברמות הבכירות ביותר, הרבה יותר ממצא עצמו. כך למשל, בפרק השלישי לכתב האישום המתוקן נזכר לחץ משותף שהופעל על מצא מטעמם של קארשי ואחותו שולה זקן כדי שמצא ייענה לדרישתו של קארשי למנות את יגאל סער לתפקיד סמנכ"ל מינהל ברשות המיסים. לפי המתואר, תיאם קארשי עם אחותו זקן לדחות את פניותיו של מצא להיפגש עם שר האוצר כדי לעכב את מינויי הסמנכ"לים שמצא ביקש להביא לאישור שר האוצר. נזכיר כי מדובר במי שמכהנת באותה עת כעוזרת בכירה של השר ויחד עם אחיה פועלת לטרפד מינויים שביקש לאשר מצא, במסגרת תפקידו, מתוך רצון לדאוג לאינטרס של אחיה במינוי אדם אחר לתפקיד. ועוד, באותו הקשר מצוין בגזר הדין כי מצא נזף בסער על הלחץ שהפעיל עליו סער בעניין זה באמצעות קארשי. גם כאן קשה לבוא בטרוניה אל מצא אלא אל אחרים המקורבים לשר האוצר ומפעילים עליו מכבש לחצים לפעול כרצונם, כעולה מגזר הדין.

במקרה נוסף מתואר כיצד בן גור נוזף במצא על שלא טיפל בעניינו של מקורבו, אחד שמעונוב, שהיה מעוניין להתמנות לתפקיד רכז בפקידת שומה חקירות תל-אביב. במקרה נוסף, היחיד בו הורשע מצא בסיוע למתן שוחד, להבדיל מעבירת הפרת אמונים בה הורשע בשאר המקרים, מתואר כיצד פעל בן גור לקידום מינויה של אורנה בכר לתפקיד סגן פקיד שומה תל אביב 1. מצא הורשע בכך שחשד כי בפגישה של בן גור עם בכר מתכוון בן גור להציג עצמו כמי שמקדם את מינויה ובכך ליצור מחויבות של בכר כלפיו. בהמשך אמר מצא לבכר כי אינו רוצה לשמוע עוד את שמו של בן גור. גם כאן, ייחוס אשמה בשל חשד גרידא, אליו חוברת אמירתו לבכר שאינו רוצה לשמוע מבן גור מעוררים שאלה האם יש לראות במצא דווקא את האשם המרכזי או שמא מדובר במערכת רחבה יותר הקשורה בקודקודה לבכירים ממנו.

ימים יגידו מה יאמר בית המשפט בעניינם של המעורבים האחרים בפרשה זו. אמירתו של בית המשפט כי אין לראות בגזר הדין משום הבעת עמדה בעניינם של נאשמים אחרים שמשפטם ממשיך להתנהל היא מחויבת מבחינה משפטית, שכן אין בהסדר הטיעון בעניינו של מצא כדי להטיל בהם אשמה, כל עוד לא הוכרע הדין בעניינם. אולם התמונה הנשקפת מגזר הדין מעוררת שאלות לא פשוטות לגבי מעורבותם לכאורה. פתרונן של השאלות הללו יימצא בוודאי בפסקי דין נוספים הצפויים בפרשה זו.

* הכותב הוא מומחה למשפט פלילי, ומנהל פורום פלילי בפורטל משפטי

lawyer זקוקים לייעוץ משפטי? פנו אלינו ואחד מעורכי הדין באתר יחזור אליכם בהקדם