ההסתדרות הרפואית טענה, כי בבתי החולים בארץ ישנו מחסור חמור במיטות אשפוז ביחס לגודל האוכלוסייה, אשר מקשה על הטיפול בחולים ומסכן את חייהם באופן ממשי. לטענת ההסתדרות, משרד הבריאות, שר הבריאות וקופות החולים (המשיבים) לא פעלו מספיק לפתרון מצוקת האשפוז על אף המלצות של ועדות שונות ודו"ח מבקר המדינה שקרא לפעולה מיידית בנושא.

רוצים לשאול שאלה? היכנסו לפורום חינוך, עמותות וזכויות אדם

בית המשפט העליון, בשבתו כבג"ץ, מפי כב' השופטים נאור, ארבל וגו'בראן דחה את העתירה, בקובעו כי אין לפסול אפשרות שדרושה קביעת רף מזערי בעתיד בחקיקה בנוגע למיטות אשפוז במחלקות לטיפול נמרץ בבתי החולים בארץ, אך במצב הנוכחי קשה לומר, שהמשיבים לא פעלו בצורה בלתי סבירה שאינה עומדת בדרישות החוק או תקן כלשהו.

השופטת נאור קבעה, כי עיון בפסיקה מעלה, כי היקפה הפנימי של הזכות לבריאות ומידת ההגנה עליה נותרו עמומים, והם מתאפיינים בגישה זהירה המתחשבת ביכולות התקציביות של המדינה. נקבע גם כי קיימת רתיעה בפני התערבות יתרה בסדרי עדיפויות לאומיים כלכליים, וכי בתי המשפט נמנעים מלפסוק כי העדר מימון ציבורי לטיפול רפואי קונקרטי עולה כדי פגיעה בזכות חוקתית של חולה.

בפסיקה נקבע, כי גם בענייני בריאות יש להתחשב בשיקולים תקציביים. אין בכך חלילה משום זלזול בקדושתם של חיי אדם, כי אם במגבלות המציאות שם המשאבים התקציביים מוגבלים, ועליהם להתחלק בין מכלול צרכים לאומיים וחברתיים המחייבים קביעת סדרי עדיפויות.

הפתרון המוצע אינו בלתי סביר
השופטת ציינה, כי ההסתדרות הרפואית הציגה בפני בית המשפט פתרון מסוים לטווח המיידי: תוספת של 100 מיטות אשפוז לאלתר. המשיבים מצידם מתכוונים להוסיף 120 מיטות למחלקות טיפול נמרץ בתוך 3 שנים, ולצד תוספת זו הם מצביעים על פתרונות אלטרנטיביים שבכוונתם לנקוט במקביל: צעדים למניעת אשפוז, ואשפוז במסגרות שאינן בתי חולים. לגישתם, צעדים אלה, בנוסף להוספת המיטות כאמור, יובילו לצמצום מספר החולים הנזקקים לאשפוז הן במחלקות הפנימיות והן במחלקות טיפול נמרץ.

"אני סבורה", כתבה השופטת בפסק הדין, "שאין הצדקה שנכפה על המשיבים דווקא את הפתרון המוצע על ידי העותרת. יתכן מגוון של פתרונות, ועל הרשות המבצעת שעליה מוטלת האחריות לכך לאתר את הפתרון המתאים במסגרת מגבלות התקציב. זוהי מומחיותה וזוהי גם אחריותה, ולא ניתן לומר כי המתווה האלטרנטיבי המוצע על ידי המשיבים הוא בלתי סביר או בלתי אפשרי".
השופטת הוסיפה, כי על אף שאין מחלוקת, כי המצב טעון שיפור,  אי אפשר לומר שהמשיבים מפרים את החובות המוטלות עליהם בדין. "אין אנו מקלים ראש בסבלם של החולים, אך לעת הזו איני רואה עילה משפטית לחייב את המשיבים לפעול דווקא בדרך המוצעת על ידי העותרת", חתמה השופטת את פסק דינה.

השופטים ארבל וגו'בראן הצטרפו לפסק דינה של השופטת נאור, אך הדגישו, כי אם יחולו עיכובים ביישום התכנית, בג"ץ עשוי למצוא את עצמו נוהג בפחות ריסון ואיפוק.

רוצים לקרוא את פסק הדין? תקדין - פסק דין

(בג"צ 488/11 ההסתדרות הרפואית בישראל נ' שר הבריאות ואח')