משק חקלאי והורים פרודים

שלום רב! בנסיבות המצערות המתוארות בשאלה, יש לקחת בחשבון, בראש וראשונה, כי קשר הנישואין לא הותר בכל חיי האב המנוח, ז"ל, אשר כמשתמע מהשאלה - אף לא הותיר אחריו צוואה. לכך יש להוסיף, כי "מעבר" של מלוא הזכויות בנחלה המושבית לבן-הזוג שנותר ( כאן – האם, תבדל"א ) הינו תנאי מהותי השלוב מלכתחילה בזכויות המתיישבים – תנאי האמור להיכלל במפורש ב"חוזה המשבצת" שבין "רשות מקרקעי ישראל" לאגודת-המושב ( חוזה ממנו נגזרות זכויות החברים-המתיישבים בנחלותיהם ); צילום של החוזה ניתן לקבל גם במזכירות המושב, וחשוב לבדקו, בכל מקרה, שמא חלות על הנכס הוראות אחרות. עוד יצוין, לגבי השאלה, כי גם אם קשר של בני-זוג איננו מחייב נישואין "רשמיים", והוא עשוי להיווצר ע"י חיים במשותף, הרי מאידך - התרת קשר-נישואין של בני-זוג יהודים איננה יכולה להיעשות ע"י חיים בנפרד, ולכך יש צורך בגירושין כהלכתם. גם אם, ככלל, ישנה משמעות לקרע שנוצר בחיי-הנישואין של בני-זוג, בהקשר לכללים הנוגעים לשיתוף בנכסים שנתקבלו לאחר היווצרות הקרע – במקרה זה קיבלו בני-הזוג את הנחלה, במשותף ולפי תנאי ההתיישבות הנ"ל, עוד לפני היווצרות הקרע המשפחתי המצער. אגב, לגבי נכס משותף של בני-זוג, שאיננו נחלה מושבית: בהעדר צוואה, יורש בן-הזוג הנותר מחצית מחלקו של הנפטר, מבלי שתיפגע זכותו המקורית כבעלים של חצי הנכס; חלקו בנכס לאחר ירושה כבן-זוג – שלושה-רבעים.