עיקרון חלוקת עלויות השתתפות ביסודות ובתקרה.

יש בנין ובו שלוש קומות. בשנת 2001 נבנתה תוספת אחורית כחוק ע"י קומת הקרקע וכמובן חושבו עומסים ל 3 קומות. ניתנה הערכת שמאי שהסך מהעלויות להשתתפות הדיירים הוא X. הקומות שמעל לא השתתפו. מכאן ההשתתפות (כהנאה) בפועל של ק"ק במשך כעשור היתה 100% אך אין לשכוח שהק"ק לא התנדבה לעומס היתר וזה היה תנאי להיתר וה X בגדר כסף קבור כל עוד לא משתתפים מעליה. בשנת 2011 מצטרפת רק קומה שניה ומשתמשת באותו 'נכס להשתתפות'. טענת קומת הקרקע היא שעל קומה 2 המשתתפת בפועל להשתתף X/2 ולא ב X/3 העלויות מאחר והשלישי לא משתתף ולא חזוי מתי. לכשקומה 3 שאינה משתתפת כלל תחליט אי פעם להצטרף היא תשלם לכל אחד מהדיירים בק"ק וק' שניה X/6 וכך תשלם/תפצה בבוא העת את שתי הקומות שמתחתיה בשליש בסה"כ. למותר לציין שזו בקומה 3 דירה להשקעה שמושכרת שנים רבות שאין צפי ידוע מתי תבנה שם אם בכלל וברור שאינה צריכה להשתתף אם לא בנתה על זה.

לדעתנו מדובר בעיקרון שרק המשתתף בפועל (=קומה שניה) משתתף ולא המשתתף בכוח (=קומה שלוש), זהו עיקרון מתחום ההגינות והצדק הבסיסי, ולא דווקא בעיקרון מתחום התכנון והבניה. לו בנו שלושת הקומות יחד היה ברור שכל אחת מיד משתתפת ב X/3, לו בנו שתי הראשונות יחד את התוספת היו משלמות X/2 וכו'. כשמצטרפת קומה שניה כעת לקרקע תשלם X/2 כי היא משתתפת כעת בפועל וקודם לא הצטרכה להשתתף, ואינה יכולה לעשות עושר/עושק רק מהרעיון ששלישית אולי תבנה פעם ולכן תשלם X/3.

דעתך, ועל מה היא מסתמכת.