• 7 במרץ 2014

    אלימות. הותקפתי ונחבלתי והפכתי לחשוד

    אני חושש שאיבדתי את הגנת המשטרה בעקבות תלונות שקר שהוגשו עלי בחשד לאלימות מצידי,מה שלא היה ולא נברא.
    כתוצאה מכך - כשהותקפתי ונחבלתי,החוקר פתח את המחשב והחליט שלפניו נמצא עבריין,ועבריין אלים - יש לומר.
    מכאן היתה קצרה הדרך לשחרר את התוקף ולהאשים אותי.אני שהותקפתי ונחבלתי - אני האשם בעיניהם.
    והכל בגלל הדיעה הקדומה מתוך תלונות שקר,שלא הוכח מאומה לגביהם.תלונות למקרים שלא היו ולא נבראו - הכל מתוך כוונה זדונית של המתלונן
    שיודע,כנראה,כי לא יינקטו שום צעדים על תלונות שקר.
    בקיצור : מה עושים ?

    7 במרץ 2014
  • 8 במרץ 2014

    אלימות. הותקפתי ונחבלתי והפכתי לחשוד

    שלום דוד,
    אכן מהתיאור הכללי שלך עולה שהטיפול המשטרתי היה לא הוגן. במקום לברר היטב את העבירה הספציפית אותה יש לחקור הוא התרשם מגורם חיצוני שלילי כגון (עבר פלילי או תלונות קודמות וכד') וקיבל החלטה לא עניינית.
    המלצתי המידית קח לך עו"ד מומחה בפלילים, אין להקל ראש לרגע במצב בו אתה נמצא. תפקידו של עורך דין פלילי במסגרת עבירות אלימות הינו תפקיד חשוב ביותר. רק עורך דין מנוסה ומקצועי יוכל לבחון כראוי את תיק החקירה שנפתח נגדך ולעבור על העדויות שנגבו ולגבש איתך קו הגנה ברור. ואם טרם קיבלת את חומר החקירה עליו לשבת איתך ולאסוף נתונים שיכולים להצביע באופן ברור מדוע יש להאמין לתלונתך ולא לתלונת האחר ואז הוא יפעל מול היחידה החוקרת לשכנע אותם בטעותם ולגרום לכך שיבצעו השלמות חקירה.

    לידיעתך, בתיקים כאלה, הבעיה הינה ההכרעה בין שתי גירסאות סותרות, דהיינו, קביעת מהימנותם של החשוד והמתלונן. המתבונן מן הצד עשוי לחשוב כי לפעמים כאשר המניע לתלונת השווא הוא כה ברור ויש בו כדי לפגוע במהימנות המתלונן והיא תמנע את הרשעת הנאשם בטענה הפופולרית (זו רק עדות מול עדות), אולם מסתבר כי לפחות בשיטת המשפט הישראלית נמצאו מנגנונים שבכוחם להרשיע את הנאשם גם במצב כזה. כאשר עולות טענות מן הסוג הכללי נגד מהימנותם של מתלוננים בעבירות אלימות, נוטים בתי המשפט פעמים רבות לפטור אותן כבלתי רלבנטיות, ובמקרים אחרים לפצל בין השקרים המוכחים לבין השאלה אם העבירות בוצעו או לא. לגבי גירסאות עובדתיות קטועות, מתמיהות ומלאות סתירות, נקבע פעמים רבות כי מקורן בסערת הרגשות או בטראומה שהיא נחלתן של נפגעי האלימות. לשון אחר, כיום ניתן להרשיע בישראל בעבירת אלימות, גם כאשר מדובר בעדות יחידה מלאת סתירות, בגירסה כבושה, ובמתלונן ששקריו בהזדמנויות אחרות הוכחו באותות ובמופתים, והכול אם בית המשפט השתכנע מעבר לספק סביר באמיתות התלונה כתוצאה מהתרשמות בלתי אמצעית מן המתלונן בהופעתו על דוכן העדים.
    האם יש בכוחו של שופט בשר ודם להבחין תמיד בסיטואציה כזו בין אמת לכזב? לדעתי, התשובה בבירור שלילית.
    המחקר הפסיכולוגי מלמד על כך שהיכולת האנושית להכריע במהימנותו של עד רק על סמך התרשמות ישירה ממנו באולם בית המשפט, היא יכולת מוגבלת ביותר גם אצל שופטים מנוסים, ונתונה להטיות רבות.
    בכבוד רב,
    עו"ד פלילי יאיר רגב

    8 במרץ 2014
שלום, מה השאלה המשפטית שלך?