פליט שואה השתלט על רכוש בבניין משותף,הפך אותה לדירה ובמותו הוריש לבנו שמשכירה לאחר

בתום מלחה"ע ה-2, כשהגיעו הפליטים חסרי הכל, חסו אנשים עליהם (ואולי גם הרשויות) ומתוך רחמים אפשרו להם להתגורר בשטחים המשותפים של בניינים, כגון חדרי כביסה, חדרי אופניים וכו'.

במקרה דנן, מדובר בפליט שואה שמתוך רחמים אפשרו לו לגור בחדר כביסה המצוי על גג משותף בבניין מגורים במרכז ת"א. אותו חדר הינו שטח ציבורי משותף לכל בעלי הדירות החוקיים בבניין ומובן שחדר הכביסה לא היה מתוכנן במקור להיות דירת מגורים. אותו אדם חי כמו חורני על החדר שבגג. הוא מעולם לא פנה לדיירים או לרשויות ע"מ לקנות את הנכס ולהופכו לדירת מגורים תקנית וחוקית. אני אפילו לא יודעת מה היה עם הארנונה האם שילם או לא. ברבות הימים, פלש לחלק משטח הגג המשותף והגדיל את שטח חדר הכביסה לכדי דירת 2 חדרים, למרות מחאות השכנים. זאת ועוד. בבניין התקיים שיפוץ מסיבי והיו לו טענות שפגעו לו בנכס ולכן גם לא שילם ועד בית. הנ"ל אחז בנכס למעלה מ-60 שנה עד לפטירתו ולפי מה שהבנתי אומנם התנהג כמו הומלס אבל היה אדם אמיד ויתכן שאף היו לו נכסים אחרים, שהורישם לבנו מלבד "דירת 2 החדרים/חדר הכביסה המורחב". כל השנים היו הדיירים פסיביים ונתנו למצב להתמשך. נראה גם שקיבלו יעוץ משפטי גרוע. הבן אינו מתגורר בבניין ולטענתו הוא יורש את אביו והוא בעליו ובעל זכויות מלאות בנכס וכעת הוא משכיר אותה לאחר. הדיירים בבניין שחלקם מבוגרים מעוניינים להתקין מעלית אך אין כסף בידם. מאידך הם יכולים להסדיר תמ"א 38 בבניין ולאפשר לקבלן למכור דירות נוספות בתמורה לחיזוק הבניין נגד רעידות אדמה, התקנת ממ"ד ומעלית וכו' או פשוט למכור את הגג לקבלן או אדם פרטי והלה ידאג למעלית. כך או כך הנ"ל ובנו תבעו את דיירי הבניין והם מפריעים לכל מהלך.

השאלה:
איזה זכויות היו לאב פליט השואה בחדר הכביסה והאם מכוח מגוריו והפסיביות של יתר בעלי הדירות הפך לבעל הנכס?
האם הזכות שניתנה לאב כפליט שואה לעשות שימוש בנכס משותף מועברות גם לבנו? האם בכלל יכול היה להוריש את הנכס לבנו ? מה אם יוכח שהיו לו נכסים אחרים - האם אז בטלה הטענה שהאב ראוי לחדר הכביסה? האם הזכות הזו מתבטלת עם מות האב ודיירי הבניין יכולים לתפוס חזקה מחדש על חדר הכביסה שלהם ? האם הם זכאים לפיצויים?
כתובתי: or.irit@gmail.com

כתובתי or.irit@gmail.com