שימוש בתקנה 460ב בערעור בבית משפט המחוזי

הגשנו ערעור לבית המשפט המחוזי. בקדם המשפט שופט רמז שאין סיכויים רבים בתיק. וקבע דיון לעוד 7 חודשים. חודשיים לפני הדיון ביקשנו הוספת ראיות חדשות בערעור שהתגלו לאחר הקדם. בית המשפט אמר שבקשה זו תדיין במהלך הדיון שנקבע. (בדכ בקשה כזאת מחייבת את השופטים שהכנס לעובי הקורה ולבדוק את טיב הראיות וכן לתת הנמקה לכאן או לכאן) אולם בתחילת הדיון השופטת של ההרכב הודיע שהיא ממליצה למשוך את הערעור ואם לא כן יופעל סעיף 460ב. לא הסכמנו למשוך והשופטת קבעה שהיא מפעילה את סעיף 460ב וההחלטה תמסר לצדדים. לאחר כשעתיים נשלח פסק דין שאומר בצורה לקונית שהפסדנו. והסעיף 460ב מופעל. כמו כן השופטת כתבה. "אנו מתקשים לדעת מה השוני בין שלושת הצוואות" וכן "איני יודעת מדוע אתם מאשימים את x בלקיחת חלק בצוואה ובאינטרס לשינוי צוואה הרי היא יורשת שווה בשווה". השאלות הן. האם אפשר לערער לעליון על תקמה 460ב. א. חובת ההנמקה ב. במיוחד שהם לא דנו ולא התיחסו להוספת ראיות. ג. ההבדל בן הצוואות הוא הפרש של 5 מליון והשופטים מודים שלא ראו הבדל. ד. אותה x שפעלה לשינוי הצוואה שינתה את מצב ירושתה מחצי מליון לשתי מליון ה. האם מכיוון שהצוואה האחרונה היא שווה בשווה היא עילה לבית המשפט לא לבדוק את מעורבות x בעריכת הצוואה. האם לאור כל התקלות האמורות ו. האם בית המשפט יכול לבטל עצמו מהנמקה תוך שימוש בסעיף 460ב?