שריפות ענק בהרי ירושלים והסביבה, אפריל 2024. צילום: דוברות כבאות והצלה
מבקר המדינה מתניהו אנגלמן פרסם דו"ח ביקורת נוקב החושף מחדלים חמורים ורחבים בהיערכות הרשויות המקומיות והממשלה בתחומים בעלי השפעה ישירה על בטחון הציבור ואיכות חייו. דו"ח המבקר 2025 חושף ליקויים מתמשכים בטיפול במבנים מסוכנים, בהיערכות לשריפות, בשירותים פסיכולוגיים לתלמידים, בטיפול באוכלוסיות מיוחדות בשעת חירום ובמאבק באלימות במשפחה.
810 אלף דירות בסכנת קריסה – ללא מדיניות, ללא תקציב
הסיכון מרעידות אדמה ממשי ומיידי, אך המערך הלאומי לחיזוק מבנים כשל כשלון מוחלט. יותר מ-810 אלף דירות בישראל אינן עומדות בתקן לעמידות בפני רעידות אדמה – מספר שמשמעותו פוטנציאל לקריסה נרחבת במקרה של רעידת אדמה משמעותית.
חמור מכך: רק כ-10% מהדירות הללו קיבלו אישור לוכניות התחדשות עירונית. במילים אחרות, 90% מהמבנים המסוכנים נשארים ללא פתרון, תוך סכנה מתמדת לחיי התושבים.
ב-45 רשויות מקומיות עדיין לא הותקן חוק עזר למבנים מסוכנים – כשל בסיסי שמותיר תושבים חסרי הגנה. הפערים בין הרשויות מדהימים ומעידים על חוסר אחידות: עיריית בת ים הכריזה על 916 מבנים מסוכנים, קריית ים לא הכריזה על אף מבנה מסוכן ועיריית באר שבע הכריזה רק על 21 מבנים מסוכנים.
כיצד ייתכן שבקריית ים לא זוהה אף מבנה מסוכן, בעוד בבת ים זוהו כאלף מבנים כאלה? הפער מעיד על חוסר קריטריונים אחידים וחוסר פיקוח ממשלתי. המבקר מציין כי אין מדיניות ממשלתית סדורה, אין תקצוב ייעודי ולא מתקיים שיתוף פעולה סביר עם הרשויות המקומיות. לדבריו: "היעדר פעולה מצד משרד הפנים ומשרד השיכון מותיר את התחום ללא הובלה של ממש, תוך סיכון חיי אדם״.
33 אלף שריפות בשנה ורק תשעה אזורים מוגנים
בשנת 2024 פרצו בישראל כ-33,500 שריפות, רובן המוחלט בשטחים פתוחים, אולם מתוך 81 אזורים המוגדרים בסיכון גבוה, רק בתשעה מהם בוצעו פעולות מיגון כגון אזורי חיץ.
הרשלנות מתבטאת ברמה המקומית בצורה קיצונית: עיריית חיפה לא הכינה תכניות מיגון ל-25 שכונות שנמצאות בסיכון לשריפות. כזכור, חיפה חוותה שריפות קשות בעבר אך עדיין אין בידיה תכניות הגנה לעשרות שכונות בסיכון. גם המועצה האזורית מטה יהודה לא יישמה את ההנחיות, למרות תקצוב ייעודי שקיבלה מהממשלה.
המבקר מדגיש כי למרות החלטת ממשלה מ-2022 להכין תכנית לאומית להתמודדות עם שריפות – עד כה לא הוכנה תכנית כזו. גם כאן הוא מזהיר כי העיכוב מסכן חיים. אי מימוש החלטות הממשלה מגביר את הפגיעות ומשאיר יישובים שלמים חשופים לסכנת חיים, כולל סיכון לרכוש, כאשר אזורים שלמים נשארים ללא הגנה מתאימה מפני איום השריפות הגובר.
70% מהמוגבלים והקשישים ננטשו במלחמה
התמונה החמורה ביותר מתגלה בטיפול באוכלוסיות מיוחדות בשעת חירום. במהלך מלחמת חרבות ברזל, 70% מהאזרחים עם מוגבלויות או קשישים לא קיבלו כל מענה מהרשויות המקומיות – נתון מזעזע שמעיד על נטישה מערכתית של האוכלוסיות הפגיעות ביותר.
69% מהנשאלים במדגם לא ידעו היכן נמצא המרחב המוגן אליו אמורים להתפנות – כשל שעלול לגבות מחיר כבד בנפש בעת לחימה או אסון טבע.
המבקר קובע כי הרשויות לא שומרות על מידע עדכני, לא יוצרות קשר יזום ולא נוקטות פעולות סדורות לפינוי או סיוע לאוכלוסיות מוחלשות בשעת חירום. מדובר בכשל תפקודי-מערכתי שיוצר סכנת נטישה של האוכלוסיות הפגיעות ביותר שנותרות ללא מענה או הגנה.
55 ימי המתנה לטיפול נפשי לילדים
פרק הביקורת על שירותים פסיכולוגיים לתלמידים משרטט תמונת מצב קשה. מבין ההורים לילדים עם קשיים רגשיים, 61% כלל לא פנו לשירות הפסיכולוגי-חינוכי, בעיקר בשל חוסר ידיעה על קיומו. אלה שכן פנו נתקלים במציאות מתסכלת: זמן ההמתנה הממוצע לטיפול הוא 55 ימים – תקופה ארוכה מדי עבור ילדים במצוקה נפשית. התקינה הנוכחית, שנקבעה ב-1989, לא מותאמת למציאות העכשווית של שנת 2025 – פער של 36 שנים שבמהלכן השתנתה המציאות הנפשית והחברתית של הילדים באופן דרמטי.
בשנים האחרונות חלה עלייה חדה באירועי מצוקה נפשית ואובדנות בקרב תלמידים, אך המערכת לא הצליחה להתאים את עצמה למציאות החדשה ונותרה עם כלים מיושנים ועם משאבים מוגבלים.
המבקר מדגיש כי המערכת מגיבה באיטיות, עם כוח אדם מצומצם וללא תשתיות מידע סדורות. אי הטיפול במצוקות נפשיות בזמן גורם להחמרת המצב ולחוסר תגובה מערכתית מתאימה. הוא קורא למשרד החינוך והרשויות לפעול מיידית להרחבת המענים, לגיוס אנשי מקצוע, לאבטחת מידע ולהגדרת תקנים חדשים.
רוב מקרי האלימות במשפחה אינם מטופלים
הנתונים על אלימות במשפחה מזעזעים: בין השנים 2022 ל-2024 נרצחו בישראל 32 נשים בידי בני זוגן – כשליש ממקרי הרצח של נשים בתקופה זו. אך זה רק קצה הקרחון. לפי סקר עדכני, 146 אלף איש חוו אלימות חמורה מצד בני זוגם – אך רק 17 אלף מהם נמצאים במסגרות טיפול מוכרות. המשמעות: רוב המקרים לא מטופלים כלל, מה שמגדיל את הסיכון לפגיעות חוזרות ולמקרי רצח.
גם בבתי הסוהר הכשל נמשך: פחות מ־10% מהאסירים שהורשעו באלימות במשפחה משתתפים בתכניות שיקום לאחר שחרור – מצב שכמעט מבטיח את חזרתם לאלימות. הדו"ח קובע כי לא הוקם מערך לאומי לטיפול בתופעה, ההמלצות המרכזיות לא יושמו ולא קיימת מערכת נתונים עדכנית ומאובטחת. במהלך מלחמת חרבות ברזל לא הועבר תקציב ייעודי לנושא.
המבקר קורא להסדרה חוקית של העברת מידע, להקמת מערך תיאום בין-משרדי ולהעלאת תקינה במקלטים ומרכזי טיפול. כשל בטיפול באוכלוסיות בסיכון יוצר מצב שבו מערכת המשפט והרווחה לא מתואמות, מה שמותיר את הנפגעות ללא הגנה מתאימה.
חזירי בר? רק 30% מהרשויות מטפלות
הדו"ח חושף בעיה נוספת המתפשטת בערים: חזירי בר ובעלי חיים המהווים מטרד באזורים אורבניים. רק 30% מהרשויות שנבדקו טיפלו בתופעת חזירי בר באמצעות תכניות סדורות, למרות העלייה בתקריות ובסכנות לתושבים.
בחיפה ובאזורי הצפון דווח על עלייה בתקריות, אך רוב הרשויות לא הקצו משאבים מתאימים לניהול אוכלוסיות בעלי חיים מסוכנים. התופעה מסכנת ילדים ומבוגרים כאחד, אך הטיפול בה נעשה באופן חלקי ולא מתואם.
פסולת ומפגעים סביבתיים - אי אכיפה מתמשכת
בחמש מתוך שמונה רשויות שנבדקו לא בוצעו בדיקות תקופתיות של אתרי אשפה בלתי חוקיים, למרות שמדובר בחובה חוקית בסיסית. המשרד להגנת הסביבה לא מימש סמכויות אכיפה במספר מקרים למרות פניות חוזרות ונשנות של תושבים.
הכשל באכיפת חוקי פינוי האשפה והמחסור בטיפול במפגעי פסולת בתחומי יישוב מסכנים את בריאות הציבור ואיכות הסביבה, כאשר התושבים נותרים חסרי מענה למפגעים בשכונותיהם.
תאגידים עירוניים - דירקטורים בלתי כשירים
הביקורת על ניהול תאגידים עירוניים חושפת כשל נוסף בשקיפות ובפיקוח. בשבעה מתוך 15 תאגידים שנבדקו, חברי דירקטוריון לא עמדו בדרישות הכשירות - כמעט מחצית מהתאגידים הציבוריים מנוהלים על ידי אנשים שאינם עומדים בתנאים החוקיים.
לא פורסמו דו"חות כספיים מעודכנים לציבור באתרים ייעודיים כנדרש בחוק - הפרה שמונעת מהציבור לדעת כיצד מנוהלים כספי הציבור. ברור, אם כן, שכאשר הפיקוח על תאגידים אלה כושל, החשש לניגוד עניינים הוא ממשי.
תמיכות ציבוריות - שליש מהרשויות ללא פיקוח
בשליש מהרשויות שנבדקו לא הוקמה ועדת תמיכות כנדרש בחוק - כשל שמותיר את חלוקת הכספים הציבוריים ללא פיקוח ראוי, ולא הוגשו דו"חות שנתיים על השימוש בכספים שהועברו לעמותות ולגורמים פרטיים. חמור מכך: קיימת חפיפה בין חברי מועצה ובין עמותות נתמכות בארבעה מקרים - מצב שיוצר ניגוד עניינים בוטה ופותח פתח לשחיתות. היעדר הפיקוח על התמיכות הציבוריות מאפשר ניצול לרעה של כספי הציבור.
כשל ממשלתי ממושך מחייב תיקון מהשורש
המבקר אנגלמן קובע כי קיים כשל מערכתי רחב היקף של המדינה והרשויות המקומיות. התחומים שנבדקו – בטיחות, רווחה, חינוך, טיפול באלימות, ניהול תאגידים, איכות הסביבה ושקיפות – כולם סובלים מהזנחה תקציבית, רגולטורית וניהולית.
לסיכום, כאשר 810 אלף דירות עלולות לקרוס, כאשר רק תשעה מתוך 81 אזורי סיכון מוגנים משריפות, כאשר 70% מהמוגבלים ננטשו במלחמה וכאשר כמעט מחצית מהתאגידים הציבוריים מנוהלים על ידי דירקטורים בלתי כשירים – מדובר לא בכשלים נקודתיים אלא בכשל מערכתי שמסכן חיי אדם באופן יומיומי ופוגע בביטחון הציבור ובאמון בשלטון.
המבקר קורא לממשלה להקצות תקציבים הולמים, להסדיר את סמכויות הרשויות, לעגן חקיקה וליישם תכניות פעולה רב שנתיות באופן מיידי. מחיר המשך ההזנחה עלול להיות כבד מנשוא.
