עו"ד בנו גליקמן. "בבסיס התביעה יש להוכיח רשלנות מצד מי שאחראי למקום או לסיטואציה שגרמה לפגיעה". צילום: טלי נחשון
אלפי עובדים בישראל נפצעים מדי שנה בתאונות עבודה במפעלים, באתרי בנייה ובמוקדי תעשיה כבדה, אך רק חלקם מצליחים למצות את מלוא הזכויות המגיעות להם.
האם כל פציעה בעבודה נחשבת אוטומטית לתאונת עבודה? מה ההבדל בין תביעה מול ביטוח לאומי לבין תביעה אזרחית נגד המעסיק? ומה עושים כאשר ברור שהמעסיק התרשל אבל מנסה להתנער מאחריות?
בשיחה עם עו"ד בנו גליקמן, מבעלי המשרדים הבולטים בארץ בתחום נזקי הגוף, בעל מומחיות ייחודית בייצוג נפגעי תאונות עבודה, תאונות דרכים ורשלנות רפואית, קיבלנו תשובות ברורות לכל השאלות החשובות, לצד טיפים קריטיים שכל עובד (או בני משפחתו) חייב להכיר עוד לפני שממלאים את הטופס הראשון לביטוח לאומי.
מתי תאונה באתר בנייה או במפעל נחשבת לתאונת עבודה?
עו"ד גליקמן: "ככלל, כל פגיעה גופנית או נפשית המתרחשת במהלך העבודה ובקשר אליה יכולה להיחשב לתאונת עבודה, ובפרט כשמדובר בסביבות עבודה עתירות סיכון כמו אתרי בנייה, מפעלים או תעשיה כבדה.
"המקרים הברורים – אלה שמוכרים לרובנו – הם אותם מצבים שבהם יש קשר ישיר וגלוי בין תנאי העבודה לבין הפגיעה: עובד שנפל מפיגום באתר בנייה, פגיעות כתוצאה מנפילת קורה או שימוש בציוד כבד, נגר שאיבד אצבעות בעת עבודה עם מסור, עובד במפעל שנפגע בגבו במהלך הרמת משקלים כבדים, או עובד ייצור שנפגע ממכונה לא ממוגנת. כל אלו הן דוגמאות לתאונות עבודה קלאסיות, שבהן הקשר לעבודה ברור ולעתים, לצערנו, אף צפוי מראש על רקע אופי העיסוק.
"עם זאת, קיימות גם תאונות עבודה שאינן כה מובהקות ובעיקר הן אלו שדורשות בירור מעמיק של הקשר הסיבתי בין האירוע לבין העבודה עצמה. מדובר לרוב באירועים רפואיים כמו התקפי לב, שבץ מוחי או קריסה גופנית שנראים פתאומיים, אך מתרחשים בזמן העבודה. במקרים כאלה, עצם התרחשות האירוע במקום העבודה אינה מספיקה כדי להכיר בו כתאונת עבודה. יש להוכיח כי קיים קשר סיבתי בין תנאי העבודה, הלחצים שהופעלו על העובד, או ריב עם המעסיק, או מאמץ יוצא דופן שביצע העובד, לבין האירוע הרפואי שחווה.
"דוגמה לכך יכולה להיות מצב שבו עובד נקלע לוויכוח טעון עם מנהל עבודה באתר בנייה וכתוצאה מכך חווה התקף חרדה, עילפון או תסמין לבבי – תרחיש זה עשוי להיחשב לאירוע חריג או לאירוע מיוחד שיכול להקים עילה להכרה בתאונת עבודה. לעומת זאת, אם עובד חווה התקף לב במקום העבודה מבלי שקדם לכך אירוע מיוחד או נסיבות יוצאות דופן, יהיה קושי להוכיח קשר ישיר בין העבודה לאירוע ולכן הוא עשוי שלא להיות מוכר כתאונת עבודה.
"בסופו של דבר, ההבחנה בין תאונת עבודה קלאסית לתאונת עבודה מורכבת נעשית לפי מבחני עיתוי, נסיבות והקשר ישיר לעבודה. כל מקרה נבחן לגופו וחשוב לפנות לייעוץ מקצועי על מנת להבין האם קיימת עילה להכרה בתאונה כתאונת עבודה על פי החוק. הפנייה המוקדמת לייעוץ משפטי לעתים יכולה להיות ההבדל בין הוכחת הפגיעה כתאונת עבודה לבין הפסד כספי ניכר".
מהו ההבדל בין תאונת עבודה לתביעה רגילה מבחינת הזכויות והפיצויים?
"תביעה רגילה יכולה להיות תביעה של צד שלישי – כלומר אדם שנפגע באתר בנייה, במפעל או בכל עסק של מאן דהוא, אך הוא אינו חלק ממצבת העובדים של אותו מקום ואינו פועל במסגרת עבודתו או מתוקף שליחות מטעם מקום עבודתו. לדוגמה, עובר אורח שטעה ונכנס לאתר בנייה, דרך על חפץ, נפל, או רצפה שהתמוטטה תחתיו. דוגמה נוספת היא אדם שנכנס לחנות או למפעל והחליק כתוצאה מרטיבות.
"כאשר התאונה לא התרחשה במסגרת העבודה, עומדות לנפגע לרוב שלוש תביעות אפשריות. האפשרות הראשונה - תביעת נזיקין רגילה בגין רשלנות, שמופנית כלפי מי שמחזיק במקרקעין או שולט בפועל במקום שבו אירעה התאונה. לא תמיד מדובר בבעל הקרקע. לעתים זהו השוכר ולעתים גורם אחר, אך העיקרון הוא שליטה ואחריות בפועל במקרקעין.
"חשוב להבין נקודה עקרונית שנכונה גם בנוגע לתאונות עבודה וגם לתביעות רגילות: עצם העובדה שקרתה תאונה אינה מהווה עילה מספקת לתביעה. יש טעות נפוצה בקרב נפגעים, שחושבים מיידית על גובה הפיצוי, כאילו עצם הפגיעה מזכה אותם אוטומטית בפיצוי כספי, אבל במשפט האזרחי, ובעיקר תחום דיני הנזיקין, זה לא פועל כך.
"כאשר אנו מדברים על פגיעות ותאונות – ובפרט מחוץ למסגרת העבודה – יש להוכיח קודם כל רשלנות. כלומר, נדרש להראות שהנפילה, ההחלקה או כל פגיעה פיזית אחרת נגרמה לא רק בשל חוסר מזל, אלא כתוצאה מהתנהלות רשלנית של גורם מסוים שהיה צריך למנוע את הסיכון. הרשלנות היא הבסיס לאחריות ולזכייה בתביעה. לכן, גם בתאונת עבודה וגם כאשר מדובר בפגיעה של צד שלישי, יש להוכיח רשלנות מצד מי שאחראי למקום או לסיטואציה שגרמה לפגיעה ולצורך זה מומלץ להיעזר בעורך דין שמתמחה בנזקי גוף.
"כאמור, בתביעות רגילות מדובר בדרך כלל בתביעה נזיקית נגד מחזיק הנכס או מי שאחראי בפועל למפגע. בנוסף, האפשרות השנייה, כאשר יש פגיעות קשות, עשויות להיות לנפגעים גם עילות תביעה על בסיס פוליסת אובדן כושר עבודה וקרן הפנסיה. האפשרות השלישית היא תביעה על בסיס פוליסת תאונות אישיות פרטית.
"ההבדל המרכזי בין מי שנפגע במסגרת תאונת עבודה לבין מי שנפגע בתור צד שלישי, הוא שלנפגע עבודה קיימת גם האפשרות להגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי.
"תביעה לביטוח הלאומי היא לא פעולה חד פעמית. מדובר בתהליך שיכול ללוות את הנפגע לאורך זמן וחיים – החל מהגשת בקשה להכרה בתאונת עבודה (ב.ל. 211), קבלת דמי פגיעה לתקופה של עד 91 ימים, המשך בתביעה לנכות מעבודה (ב.ל. 200), קבלת נכות זמנית, נכה נזקק שהופך את הנכות הזמנית ל-100% (ב.ל. 279) ולעתים גם הכרה בנכות צמיתה (קבועה).
"במקרים של נכות בשיעורים גבוהים, ניתן להגיש בקשה לקבלת קיבה חודשית. כאשר הנכות עולה על 75%, קיימת אפשרות לקבל קצבה מיוחדת (ב.ל. 266). בנוסף, ניתן להגיש תביעה להחמרת מצב כל חצי שנה, אם חל שינוי במצב הרפואי.
"המשמעות היא שלנפגע בעבודה קיימת מעטפת זכויות רחבה הרבה יותר, בין היתר משום שהוא מכוסה במסגרת תשלומי הביטוח הלאומי – תשלומים שמועברים באופן שוטף על ידי העובד והמעסיק".
האם נכונה הסברה שלביטוח לאומי יש מדיניות נגד מתן פיצוי לנפגעים וקצבאות נכות?
"יש תפישה שגויה לפיה ביטוח לאומי הוא גוף שמטרתו למנוע תשלומים. זו תחושת רבים בציבור, ובמובנים מסוימים זו גם התדמית שהמוסד יצר לעצמו. אך למעשה, כאשר הדברים נעשים נכון – מילוי טפסים מדויק, ליווי מקצועי, הופעה מושכלת בפני הוועדות הרפואיות, חוות דעת רפואיות מתאימות והגשת ערעורים במקום הנכון – הביטוח הלאומי יודע להעניק זכויות למי שבאמת זכאי. הנפגע בתאונת עבודה אינו תלוי בהוכחת רשלנות ויכול להנות ממערך זכויות רחב דרך הביטוח הלאומי. לעומתו, נפגע כתוצאה מתאונה רגילה, מחוץ למסגרת העבודה, יידרש להוכיח רשלנות כדי לזכות בפיצוי".
מה קורה אם המעסיק לא סיפק ציוד בטיחות נדרש, אבל הוא מכחיש את זה?
"כאשר עובד נפגע בתאונת עבודה ומבקש להגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי – שאלת האשמה אינה רלוונטית בשלב זה. כלומר, אין צורך להוכיח רשלנות מצד המעסיק לצורך קבלת דמי פגיעה או הכרה בתאונה כתאונת עבודה. מה שביטוח לאומי בודק הוא האם התאונה התקיימה במהלך העבודה ובקשר אליה. כלומר, קיומו של קשר סיבתי בין העבודה לבין הפגיעה, ולא רק הימצאות מקרית במקום העבודה בעת האירוע.
"לעומת זאת, כאשר יש חשש לרשלנות מצד המעסיק - למשל: היעדר ציוד מגן, הדרכה לקויה, עבודה עם ציוד שאינו תקני, פיגומים לא תקניים או מכונות שאינן עומדות בתקני בטיחות ולא מוגנות – ייתכן שהעובד ירצה לבחון תביעת נזיקין אזרחית, מעבר לתביעה מול ביטוח לאומי.
"במקרים שבהם עולה חשש כי המעסיק ינסה להעלים ראיות או להתנער מאחריות, חשוב מאוד לשים לב לשלושה אלמנטים מרכזיים:
1. הגירסה הראשונית במסמכי ביטוח לאומי
"חשוב מאוד לשים לב לנוסח בטפסים הראשונים שמוגשים. בטופס ב.ל. 250 שמעסיקים ממלאים לאחר תאונה, עובד יכול (ולפעמים אף צריך) להתנגד לגירסה שנכתבה, אם אינה תואמת את נסיבות המקרה. גם בטופס ב.ל. 211, אותו מגיש העובד, ישנה חשיבות רבה לסעיף המתאר את נסיבות האירוע. מומלץ לציין כבר שם כל מחדל בטיחותי מצד המעסיק. זו הגירסה שתלווה את העובד לאורך כל ההליכים מול ביטוח לאומי, בתי המשפט והוועדות הרפואיות".
2. תיעוד ותמיכה בראיות
"במסמכים רפואיים בדרך כלל לא יצוינו כשלים בטיחותיים מצד המעסיק, אלא יתואר המצב הרפואי בלבד. לכן, יש חשיבות רבה לתיעוד חיצוני. כאשר הפגיעה חמורה ולעובד עצמו אין אפשרות לתעד את מקום התאונה, כדאי להיעזר בקולגות לעבודה לצילום המקום, שליחת תמונות או הקלטת שיחות (כאשר העובד או בן משפחתו הם צד לשיחה). כל אלה עשויים לשמש ראיות חשובות, במיוחד אם יש חשש להעלמת מפגעים לאחר התאונה".
3. שימוש במומחים ובבדיקות צד שלישי
"באתרים ובמפעלים גדולים קיימים ממוני בטיחות, שתפקידם לפקח על תנאי העבודה. אך יש להבין: לעתים תחקירי הבדיקה הראשוניים שמופקים לאחר תאונה מוטים ומטילים את האשמה על העובד. לכן, אין להניח שמי שמדבר בשם המעסיק או מטעם הבטיחות פועל לטובת העובד או במטרה לשפר את תנאי הבטיחות – פעמים רבות מטרתו להרחיק את האחריות מהמעסיק ואולי גם מעצמו.
"במקרים חמורים במיוחד, מומלץ לערב גם את המשטרה. כך ניתן לנסות להשיג תיעוד עצמאי, כמו סרטוני אבטחה או מסמכים רשמיים. כך היה במקרה שעסקנו בו במשרד, של עובד במפעל בצפון, שנמחץ למוות בתוך מכונת טקסטיל. המשטרה לא הגישה כתב אישום, אך אספה סרטוני וידיאו שתיעדו את האירוע, סרטונים שאפשרו לנו להוכיח כי שיטת העבודה המסוכנת במפעל היתה ידועה להנהלה והיתה נהוגה לאורך זמן.
"בתחילה ניסו המעסיקים לטעון שהעובד התרשל בעבודתו, פעל על דעת עצמו, אך בהמשך כאשר הוצגו הסרטונים, בליווי חוות דעת של מומחה בטיחות, הוכח שמדובר בפרקטיקה שגרתית שכולם היו מודעים לה. אמנם בית המשפט הפחית 30% בגין אשם תורם של העובד, אך בסופו של דבר, לאחר חשיפת הראיות, התקבל מלוא הפיצוי למשפחתו.
"המסקנה", מסכם עו"ד בנו גליקמן, "כי הדרך להתמודד עם נסיונות הכחשה מצד המעסיק היא תיעוד מוקדם, שמירה על גירסה עקבית, קבלת ייעוץ משפטי וליווי מקצועי מההתחלה וכמובן הסתייעות במומחים, לרבות מומחי בטיחות וראיות וידיאו, כאשר הדבר מתאפשר".
* המידע במאמר זה הינו כללי בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי מקצועי
