ע"פ פרופ' קורינאלדי, יש להגביל את תקפותן של ירושות ל-21 שנים בלבד, ולא ל-100 שנה כפי שמציעה הרפורמה בדיני ירושה, התלויה ועומדת בכנסת. פרופ' מיכאל קורינאלדי מביע עמדה זו בספר חדש "דיני ירושה, צוואות, ירושות ועזבונות" (מהדורה מורחבת, ינואר 2012).

רוצים לשאול שאלה? היכנסו לפורום צוואות וירושות

לדעתו, הקפאה לתקופה ארוכה יותר עלולה להוציא את הנכסים מהפעילות הכלכלית:  "תקנת הציבור מחייבת להגביל את יכולתו המשפטית של אדם לשלוט על רכושו לאחר מותו, אך צריך שיהא איזון מתאים בינה לבין חופש הצוואה. אפשר להערים על החוק על ידי צוואה לטובת תאגיד או נאמנות, שיחלקו לדורות הבאים. מזלנו  שלא כל אדם נוהג כך, אחרת היינו הופכים למריונטות של אנשים שמתו. היוצא מן הכלל הוא יורש אחר יורש, אך החוק מגביל זאת עד שני דורות".

מודל מתוקן של צוואה הדדית
הספר מבהיר את ההסדר בצוואה הדדית בין בני זוג ולטובת צד ג' המקיף כ – 25% מן הצוואות של מורישים, ומציע מודל מתוקן של צוואה הדדית.

קביעת תקרת סכום להגנה סוציאלית
עוד קובע פרופ' קורינאלדי בספרו החדש, כי גם רכיב החיסכון בביטוח חיים שייך לסוג של הכספים שיש לשלם עקב מותו של אדם מכוח ביטוח חיים, קופות פנסיה ותגמולים. נכסים אלה הם בני חלוקה לפי ההסדר החוקי של יחסי ממון בין בני זוג, מחוץ לגדרי דיני הירושה. התכונה החשובה של נכסים אלה היא שהם מהווים מקלט מפני נושי העיזבון. לדעתו של פרופ' קורינאלדי, מדובר בהיקף ענק של נכסים במשק, והוא מציע  לתקן את החוק ולקבוע תקרת סכום להגנה הסוציאלית מסוג זה שלא תעלה על 400,000 ₪.