דוח מרכז טאוב: הגידול בצרכים החברתיים צפוי להמשיך ללוות את מערכות הרווחה גם בשנים שלאחר המלחמה. אילוסטרציה: AI
עיקרי הכתבה:
• תקציב הביטחון צפוי להישאר גבוה גם אחרי המלחמה – והחוקרים מזהירים מפגיעה אפשרית בהשקעה בשירותים האזרחיים.
• מספר נפגעי פעולות האיבה זינק פי חמישה בתוך שלוש שנים, והמדינה צפויה לשאת בעלות התקציבית שלהם עוד שנים רבות.
• יוקר המחיה, המחסור בדיור הציבורי והעלייה בהגירה מישראל מצטרפים לרשימת האתגרים שמקבלי ההחלטות יידרשו להתמודד איתם ביום שאחרי.
______________________________________
גם אם הלחימה תסתיים מחר בבוקר, חלק מהשלכותיה ילוו את ישראל עוד שנים ארוכות. זו אחת המסקנות המרכזיות העולות מדוח "תמונת מצב המדינה 2026" של מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, הסוקר את השפעותיה הכלכליות והחברתיות של המלחמה על המשק, על השירותים הציבוריים ועל החברה הישראלית. אחרי 1000 ימים של לחימה, שהחלו באסון השבעה באוקטובר והתרחבו לחזיתות נוספות ובהן לבנון ואיראן - ישראל משנה את פניה.
בהקדמה לדוח כותב נשיא מרכז טאוב, פרופ' אבי וייס, כי ישראל נמצאת "בשנתה השלישית ברציפות של מלחמה", וכי "שנתיים וחצי של מלחמה, עם הפוגות קצרות, גבו מישראל מחיר חברתי וכלכלי כבד". לדבריו, השאלה המרכזית כעת אינה רק כיצד תסתיים המלחמה, אלא כיצד תצליח המדינה להמשיך לצמוח מבלי לפגוע ברווחתם של אזרחיה. הוא מזהיר כי ללא מדיניות שתאפשר למשק להתמודד עם המציאות החדשה "המדינה עלולה לשלם מחיר כבד ורווחתם החברתית של אזרחיה החלשים עלולה להיפגע עד מאוד."
הדוח נפתח בסקירה של מבצע "שאגת הארי" והשלכותיו על מערכת הבריאות, וממשיך לבחון כיצד יותר משנתיים וחצי של מלחמה שינו כמעט כל תחום במדיניות הציבורית: ממאקרו־כלכלה ושוק העבודה, דרך בריאות, רווחה ודמוגרפיה ועד חינוך והגיל הרך. מבין שלל הממצאים בולטים במיוחד אלה שמשרטטים את האתגרים הכלכליים, החברתיים והציבוריים שצפויים להעסיק את ישראל גם הרבה אחרי שהמלחמה תסתיים ורבים מהממצאים שהוא מציג, צפויים להשפיע גם על סדר היום המשפטי והציבורי בשנים הקרובות. סוגיות כמו הקצאת משאבי המדינה, מימוש זכויות חברתיות, רגולציה, שוק העבודה ומדיניות הרווחה אינן נותרות עוד רק בתחום הכלכלה - אלא הופכות לחלק מהדיון הרחב על אחריות המדינה כלפי אזרחיה.
המלחמה שינתה את סדרי העדיפויות
אחת המסקנות הברורות ביותר של מרכז טאוב היא שהזינוק בהוצאות הביטחון אינו נתפס עוד כתגובה זמנית למלחמה, אלא כשינוי מבני שצפוי ללוות את ישראל זמן רב. תקציב הביטחון לשנת 2026 גדל לכ-160 מיליארד שקל, ובמרכז טאוב מעריכים כי גם לאחר סיום הלחימה הוא לא יחזור לרמות שהיו מוכרות לפני 7 באוקטובר, אלא יתייצב סביב כ-150 מיליארד שקל בשנה.
לצד הגידול בתקציב הביטחון, החוקרים מצביעים על מגמה נוספת: ההוצאות האזרחיות נותרו כמעט ללא שינוי, אף שהצרכים החברתיים גדלו באופן משמעותי. במרכז טאוב סבורים כי בשנים הקרובות תידרש המדינה להתמודד עם אחת הסוגיות המורכבות ביותר של התקופה שלאחר המלחמה: כיצד לממן את צורכי הביטחון החדשים, מבלי לפגוע בהשקעה ברווחה, בבריאות, בחינוך ובשירותים הציבוריים.
התמונה הזאת באה לידי ביטוי גם בחוב הציבורי. לאחר שבשנים שלפני המלחמה הצליחה ישראל להוריד את יחס החוב לתוצר לכ-60%, הוא חזר לרמה של כ-70% בעקבות הגידול החד בהוצאות הביטחון. במקביל גדלו גם עלויות המימון של המדינה עם העלייה בריבית.
למרות הנתונים, במרכז טאוב לא מציירים תמונה פסימית בלבד. להערכת החוקרים, אם המשק יחזור לצמיחה בקצב גבוה יותר והמצב הביטחוני יתייצב, ניתן יהיה לצמצם בהדרגה את הגירעון ולהפנות בעתיד יותר משאבים לשירותים האזרחיים. במילים אחרות, בעיני החוקרים, הצמיחה אינה רק יעד כלכלי - אלא תנאי שיאפשר למדינה לעמוד בהתחייבויות החדשות שיצרה המלחמה.
מעבר למשמעות הכלכלית, הנתונים הללו צפויים לעמוד גם במרכז הדיון הציבורי והמשפטי סביב סדרי העדיפויות של תקציב המדינה. ככל שתקציב הביטחון ימשיך לגדול, כך תגבר גם השאלה כיצד יחולקו המשאבים בין צורכי הביטחון לבין השירותים האזרחיים שהמדינה מחויבת לספק.
את המחיר כבר מרגיש כל אזרח
אם תקציב הביטחון והחוב הציבורי משקפים את המחיר שהמדינה משלמת, יוקר המחיה ממחיש כיצד הוא מורגש גם בכיסם של האזרחים. במרכז טאוב מזכירים כי עוד לפני המלחמה התמודדה ישראל עם אחת מרמות המחירים הגבוהות בעולם המפותח, ומזהירים כי הבעיה רחוקה מלהיפתר.
לפי הדוח, סל הצריכה של משק בית בישראל עדיין יקר בכ-13% בהשוואה למדינות מפותחות דומות. הפערים בולטים במיוחד במוצרים בסיסיים: מחירי המזון והמשקאות גבוהים בכ-33%, הדיור יקר בכ-29%, וגם שירותי הבריאות יקרים בכ – 25% מהממוצע במדינות ההשוואה.
במרכז טאוב מסבירים כי מחירי שירותי הבריאות מושפעים, בין היתר, מרמת תחרות נמוכה במוצרים רפואיים ומשכר גבוה יחסית של עובדי מערכת הבריאות. מנגד, דווקא בתחומי התחבורה, התקשורת והחינוך המחירים בישראל נמוכים יותר.
במרכז טאוב מדגישים כי גם בתקופה שבה המדינה נדרשת להפנות משאבים חסרי תקדים לצורכי ביטחון, הפחתת יוקר המחיה חייבת להישאר יעד מרכזי של המדיניות הכלכלית. לדבריהם, יוקר המחיה אינו סוגיה נפרדת מהמלחמה, אלא חלק מהאתגר הרחב של שמירה על חוסנה הכלכלי והחברתי של ישראל. לצד זאת, הנתונים ממשיכים להציב במרכז הדיון הציבורי שאלות הנוגעות לרגולציה, לתחרות, לפיקוח על שווקים ולתפקידה של המדינה בצמצום יוקר המחיה.
המחויבות של המדינה כלפי אזרחיה גם ביום שאחרי
אחת התובנות הבולטות שעולות מהדוח היא שהמלחמה אינה מסתכמת רק בעלות המבצעית של הלחימה. מבחינת מרכז טאוב, חלק מהמחיר האמיתי ימשיך ללוות את המדינה שנים ארוכות באמצעות ההתחייבויות החברתיות והכלכליות שנוצרו בעקבותיה.
הבולטת שבהן היא העלייה חסרת התקדים במספר נפגעי פעולות האיבה. בתוך כשלוש שנים בלבד זינק מספר הנפגעים המוכרים מ־5,706 בשנת 2022 ליותר מ־32 אלף באפריל 2025.
יותר מ־90% מהם הוכרו בעקבות פגיעה נפשית, בין אם לבדה ובין אם לצד פגיעה פיזית. במקביל, עשרות אלפי בקשות נוספות עדיין ממתינות להכרעת הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי.
גם העלות התקציבית משקפת את השינוי. ההוצאה על תגמולים לנפגעי פעולות איבה גדלה בתוך שלוש שנים מכ־631 מיליון שקל לכ־2.9 מיליארד שקל. במרכז טאוב מדגישים כי אין מדובר בעלות חד־פעמית של תקופת הלחימה, אלא במערכת התחייבויות שתמשיך ללוות את המדינה גם בשנים שלאחר סיום המלחמה. ככל שיוכרו נפגעים נוספים, כך צפוי גם היקף התגמולים לגדול.
אלא שהמלחמה פוגשת מערכת רווחה שגם כך מתמודדת עם קשיים מתמשכים. מהדוח עולה כי בעשור האחרון הצטמצם מלאי הדירות בדיור הציבורי בכ־18%, בעוד שמספר הזכאים הממתינים לדירה גדל בכ־67%. גם זמן ההמתנה הממוצע התארך, וכיום הוא מתקרב לשלוש שנים.
במרכז טאוב סבורים כי הפער בין מספר הזכאים לבין היצע הדירות ממשיך להתרחב דווקא בתקופה שבה הצורך ברשת ביטחון חברתית גדל. תמונה דומה עולה גם מנתוני כוח האדם: כ־18% מתקני העובדות והעובדים הסוציאליים בישראל אינם מאוישים – מחסור של כ־1,300 אנשי מקצוע. עוד מציינים החוקרים כי ככל שרמת העוני ברשות מקומית גבוהה יותר, כך כל עובד סוציאלי נדרש לטפל במספר גדול יותר של מקבלי שירות, כך שדווקא הרשויות הזקוקות ביותר למערכת רווחה חזקה הן אלה שמתמודדות עם המחסור הגדול ביותר בכוח אדם.
הנתונים הללו צפויים להמשיך ולעמוד במוקד הדיון הציבורי סביב מדיניות הרווחה, מימוש זכויות חברתיות והיכולת של המדינה לתת מענה לאוכלוסיות הזכאיות לשירותים ולדיור ציבורי.
גם שוק העבודה השתנה
בניגוד לנושאים אחרים, בפרק התעסוקתי, החוקרים אינם מתמקדים בנזקי המלחמה אלא בשינוי עמוק שמתרחש במקביל לה ושצפוי להשפיע על המשק כולו.
אולם לצד ההזדמנויות, החוקרים מזהים גם שינוי ראשון בדפוסי התעסוקה. יותר מעסיקים כבר מדווחים כי השימוש בבינה מלאכותית מפחית את הצורך בגיוס עובדים, אם כי בשלב זה עדיין מוקדם לדעת אם מדובר בירידה במספר המשרות או בעיקר בהאטה בקצב הגיוס.
במרכז טאוב מעריכים כי ההשפעה המשמעותית ביותר של הבינה המלאכותית לא תהיה דווקא על השכר הממוצע, אלא על מבנה שוק העבודה ועל פערי השכר בין קבוצות שונות באוכלוסייה. לדבריהם, ככל שהטכנולוגיה תחליף חלק מהמשימות שמבוצעות כיום בידי עובדים, היא צפויה לשנות את הביקוש למקצועות שונים ולחייב התאמה של עובדים ושל שוק העבודה כולו למציאות החדשה.
לצד ההזדמנויות שמביאה עמה הבינה המלאכותית, הנתונים מצביעים גם על הצורך בהתאמת שוק העבודה למציאות החדשה. שאלות הנוגעות להכשרת עובדים, להסדרת השימוש בטכנולוגיות AI ולהשפעתן על יחסי העבודה צפויות לתפוס מקום מרכזי בשיח הציבורי בשנים הקרובות.
יותר ישראלים עוזבים
גם המגמות הדמוגרפיות תופסות מקום מרכזי בדוח. בהקדמתו מגדיר פרופ' אבי וייס את העלייה בהגירה מישראל כאחת הסוגיות המרכזיות שעימן תידרש המדינה להתמודד בשנים הקרובות.
מהנתונים עולה כי מאז 2022 נרשמת עלייה עקבית בהגירה היוצאת, ובשנים האחרונות מספר הישראלים שעוזבים את המדינה גבוה ממספר השבים אליה. בשנת 2025 הגיע שיעור ההגירה היוצאת לכ־78 מהגרים לכל 10,000 תושבים - הנתון הגבוה ביותר שנרשם בשנים האחרונות.
עם זאת, במרכז טאוב מבקשים להימנע ממסקנות דרמטיות. לדבריהם, שיעור ההגירה מישראל עדיין נמוך בהשוואה למדינות רבות בעולם, ולכן אין מדובר ב"בריחה המונית", אלא במגמה מתמשכת המחייבת מעקב והבנה של הגורמים העומדים מאחוריה. החוקרים מציינים כי העלייה אינה נוגעת רק לעולים חדשים שעוזבים את ישראל, אלא גם ליותר ויותר ישראלים ילידי הארץ שבוחרים להעתיק את מרכז חייהם לחו"ל.
הנתונים הללו מצטרפים לשורת מחקרים ופרסומים מהשנים האחרונות ומצביעים על כך שלא מדובר עוד בתופעה נקודתית, אלא במגמה שהולכת ומתבססת.
מעבר להיבט הדמוגרפי, למגמות ההגירה עשויות להיות גם השלכות על סוגיות של תושבות, זכויות סוציאליות, ביטוח לאומי ומדיניות ציבורית כלפי ישראלים המעתיקים את מרכז חייהם לחו"ל.
דוח מרכז טאוב אינו מנבא את העתיד, אבל הוא מצביע על הכיוון: גם אם המלחמה תסתיים, הוויכוחים על תקציב המדינה, על הזכויות החברתיות, על שוק העבודה ועל אחריות המדינה כלפי אזרחיה רק יחריפו.
· * הכתבה מבוססת על דוח "תמונת מצב המדינה 2026" של מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל ועל הממצאים והנתונים המופיעים בו.
· * המידע במאמר זה הינו כללי בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי מקצועי.
· ** חלק מהתמונות והתכנים המופיעים בכתבה זו הוכנו בעזרת מחוללי בינה מלאכותית. אם זיהיתם תמונה או תוכן כלשהו בו אתם בעלי זכויות יוצרים, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול משימוש בו, באמצעות כתובת המייל mailto:[email protected]
