משפט נתניהו, חוק יסוד: לימוד תורה, חוק פיצול היועצת המשפטית לממשלה, חוק התקשורת והעימות סביב החלטות בג"ץ - נדמה שבשבועות האחרונים אין יום בלי התפתחות חדשה במאבק שבין רשויות השלטון. אל רצף האירועים הזה הצטרפה גם החלטת בג"ץ להורות על הצבעה חוזרת במינויו של עו"ד מיכאל ראבילו למבקר המדינה, לאחר שנמצאו פגמים בהליך הבחירה. בהמשך הודיע ראבילו כי לא יקבל את המינוי ללא הצבעה חדשה בהתאם להחלטת בית המשפט - מהלך שמנע, לפחות לעת עתה, עימות ישיר סביב שאלת הציות לפסיקת בג"ץ.
האם כל ההתפתחויות הללו הן חלק ממשבר חוקתי, או שמדובר במחלוקות פוליטיות ומשפטיות חריפות שעדיין מתנהלות במסגרת כללי המשחק הדמוקרטיים? האם יש קשר בין בליץ החקיקה לבין משפט נתניהו, והאם העימותים בין הממשלה, הכנסת, בג"ץ והיועצת המשפטית לממשלה מעידים על שינוי עמוק במאזן הכוחות בין הרשויות? עו"ד עופר ברטל, מבכירי עורכי הדין הפליליים בישראל ואחד הפרשנים המשפטיים הבולטים בתקשורת, עושה סדר באירועים, מסביר היכן עובר בעיניו הקו האדום שמגדיר משבר חוקתי אמיתי, ומתייחס גם למשמעות המשפטית של ההתפתחויות האחרונות ולהשפעתן האפשרית על אמון הציבור ועל זכויות האזרח.
נתחיל בשאלה שכולם שואלים: האם ישראל נמצאת במשבר חוקתי?
"מעשי החקיקה של הממשלה, אף שאיני מסכים עימם ואני סבור שהם שגויים מאוד, אינם מכניסים את ישראל למשבר חוקתי מפני שהם משנים את החוק. מרגע ששונה החוק, יש לנהוג על פי החקיקה החדשה.
משבר חוקתי עלול להתרחש, כאשר, למשל, בג"ץ מחליט כי יש לקיים הצבעה חדשה בעניינו של מיכאל ראביליו כאשר המשמעות היא שהוא אינו רשאי להיכנס לתפקידו כמבקר המדינה, ולמרות הצו, הוא יתייצב במשרד מבקר המדינה ויתחיל למלא את התפקיד. יש כבר שרים שקראו לכך: השר קרעי הצהיר במפורש, שהצו הראשוני שהוציא בג"ץ שהקפיא את המינוי - אינו חוקי ואין לקיימו. גם שר המשפטים, לצערי, התבטא ברוח דומה, אולם הדבר טרם התרחש. עדיין לא ראינו מצב, שבו בית משפט מורה לעשות דבר מה, והרשות פועלת בניגוד לצו במפגיע. כשזה יקרה, ניכנס למשבר חוקתי של ממש, שכן לבית המשפט אין כמעט כלים לאכוף את החלטותיו. קיום החלטות נשען על כבוד והערכה לבית המשפט ולכללים החוקיים והחוקתיים שבתוכם אנו חיים. משבר חוקתי מתרחש כאשר שוברים את הכללים – ואילו כשמשנים דברי חקיקה, פועלים בדיוק על פי הכללים".
חוק יסוד: לימוד תורה, שאושר בקריאה ראשונה, מבקש לעגן את מעמד לימוד התורה בחוק יסוד. האם מדובר בחקיקה רגילה, במהלך שמשנה את מערכת האיזונים בין הרשויות – או שהכול קשור למשפט נתניהו?
"איני סבור שהדבר קשור למשפט נתניהו. הוא קשור, בקשר פוליטי הדוק, לרצונו של ראש הממשלה לשמר את הגוש שלו - גוש של מפלגות התומכות בו לראשות הממשלה מזה שנים רבות. באמצעות הדבק המאחד את הגוש הזה, הוא מצליח לשלוט במדינת ישראל זמן רב ובאופן יעיל מאוד, עד כדי כך, שאפילו השבעה באוקטובר לא הביאה להדחתו מתפקידו.
לטעמי מדובר בחוק מיותר לחלוטין. ברור לי שמעמדו של לימוד התורה במדינת ישראל, מדינת העם היהודי, גבוה מאוד ללא כל קשר לחוק כלשהו. כוונת המפלגות הדתיות הייתה לכלול בחוק היסוד סעיף, המשווה את מעמדם של לומדי הישיבות למעמדם של חיילי צה"ל. הסעיף הזה הוצא מן החוק, ולא בכדי - איש לא היה מסכים לחוקק את החוק בנוסח כזה. מה שנותר, הוא הצהרה לפיה ערך לימוד התורה הוא ערך יסוד במדינת ישראל. האם הדבר ישנה את מערך השיקולים כאשר בית המשפט ידון בעתיד בחוק גיוס? אני מטיל בכך ספק רב. יתכן שבית המשפט יזכיר זאת כשיקול נוסף, אך ספק בעיניי, אם יהיה בכך כדי להכריע במאזן האינטרסים. זוהי בעיקרה חובה פוליטית שראש הממשלה נדרש לבצע".
יש הטוענים שהשאלה אינה על חוק זה או אחר, אלא על ההצטברות והאופן שבו החוקים מקודמים. האם לנסיבות החקיקה, לקצב שלה ולהקשר הפוליטי יכולה להיות משמעות משפטית?
"בג"צ עוסק בעיקר לא במהות החקיקה, אלא בפרוצדורה בה התקבלה. קל הרבה יותר לבית המשפט להתערב בחוק, כאשר ההתקפה מופנית כלפי הפרוצדורה שבה התקבל. התערבות על רקע מהות החוק, היא נדירה מאוד, ושמורה למקרים חריגים ומרחיקי לכת - כדוגמת הניסיון לשנות את עילת הסבירות ולהגביל את שיקול דעתו של בית המשפט.
מהירות החקיקה אינה פוגמת בהכרח בחוק. עם זאת, כאשר מחוקקים במהירות, גדל באופן ניכר הסיכוי לטעויות ולפגמים בהליך החקיקה, ובמקרה של פגם כזה, בית המשפט יכול ורשאי להתערב. אם ניקח לדוגמה חוק, שיקבע כי בני ישיבות המפרים את החוק ואינם מתייצבים לשירות צבאי לא יעצרו - זה חוק שגם אם יתקבל על פי כל הכללים הפרוצדורליים, מובטח שבג"ץ יתערב בו. מובטח, לא אולי - בכל הרכב שהוא, גם בהרכב השמרני ביותר - בשל תוכנו, מפני שאינו שוויוני. לא יתכן שנער שאינו מתייצב לשירות ביטחון יעצר, ואילו נער הלומד בישיבה, המפר בדיוק את אותו סעיף חוק - לא יעצר.
הדבר ברור גם לחברי הכנסת המבקשים לחוקק את החוק. אף על פי כן הם ממהרים לחוקק, משום שמדובר בצורך פוליטי של שמירת הגוש, ומשום שנוח ופופולרי לתקוף את בתי המשפט. זו הציניות של המחוקקים, שאנו פוגשים בה לצערי לא מעט".
נדמה שכל אחת מהרשויות - הממשלה, הכנסת, מערכת המשפט והייעוץ המשפטי - משוכנעת שהיא מגינה על הדמוקרטיה. האם הוויכוח כבר אינו על חוק כזה או אחר, אלא על השאלה מי מוסמך לקבוע את הגבולות?
"איני סבור שאנחנו שם. בחוקי היסוד שלנו, המהווים פחות או יותר את החוקה של מדינת ישראל, חסר חוק אחד חשוב במיוחד - החקיקה. זהו החוק שאמור להסדיר את היחסים בין הרשויות, לקבוע במדויק את סמכותה של כל רשות, ולהגדיר כיצד רשות אחת רשאית להתערב במעשיה של אחרת. הוא לא חוקק עד היום, משום שקשה מאוד, פוליטית, לחוקק אותו. נדרשת הסכמה רחבה על סוגיות עקרוניות וחוקתיות, שטרם הצלחנו להגיע אליה מאז קום המדינה.
אנו מצויים כיום במלחמת רשויות, מאבק קשה מאוד, וגם תם לב: חלק נכבד מהמשתתפים בו, מאמינים באמת ובתמים בעמדתם, וקיימים נימוקים ערכיים כבדי משקל לכל אחד מהצדדים. אך לצערי, הקרב הזה כבר הפך לקרב אישי. הדיון גולש לגופו של אדם - מטיחים כינויים בנשיא בית המשפט העליון יצחק עמית וביועצת המשפטית לממשלה, ואפילו השופט נעם סולברג, הנחשב לבולט שבשמרנים בבית המשפט העליון, מתנחל וחובש כיפה - גם הוא מותקף. הגיעו עד לביתו, תקפו והרסו. מרגע שמדובר במאבק אישי, גם נושאי תפקידים בכירים ביותר אינם פועלים עוד אך ורק על פי אמות מידה ערכיות. זוהי מלחמת חורמה, לצערי הרב".
נעבור למשפט נתניהו. השופטים הציעו לשקול את מחיקת אישום השוחד, אבל היועצת המשפטית והפרקליטות לא משנות את עמדתן. איך אתה מסביר את הפער?
"ראשית, יש לדייק: השופטים לא אמרו דבר מעבר לכך, שלדעתם אין ראיות לשוחד. זה כל שנאמר. זהו דבר שגרתי. פעמים רבות בית המשפט סבור דבר אחד והצדדים סבורים אחרת. הפרקליטות הגישה כתב אישום, היא סבורה שתיק 4,000 הוא שוחד, והיא לא שינתה את עמדתה בעקבות החקירות בבית המשפט. היא רשאית לעמוד על עמדתה. גם אם בית המשפט יזכה את ראש הממשלה מעבירת השוחד, הפרקליטות רשאית להגיש ערעור לבית המשפט העליון, אשר לא אחת הופך פסיקות של בתי המשפט המחוזיים. אין מדובר באירוע שהמדינה רועדת בהתרחשו.
בית המשפט השמיע דברים דומים כבר לפני שלוש שנים בדיוק. אלא שהפעם הדברים נאמרים לאחר שנשמעו כל עדויות התביעה, ולאחר שראש הממשלה נחקר הן בחקירה ראשית והן בחקירה נגדית. לפיכך, אין לי ספק שבית המשפט לא ירשיע את ראש הממשלה בשוחד בתום ההליך - גם אם יימשך עד תומו. אולם יש לשים לב: השופטים אמרו מה אין, אך לא אמרו שאין הפרת אמונים. כלומר, הם סימנו לצדדים כי הרשעה בהפרת אמונים בהחלט אפשרית. אני סבור שהגיעה העת לסיים את התיק בשתי עבירות של הפרת אמונים - אלא שכיום, שלושה חודשים לפני הבחירות, אין לכך כל סיכוי. שכן ברגע שהדבר יקרה, משמעותו פרישתו של נתניהו מהחיים הפוליטיים, והוא לא יעשה זאת בשלב הנוכחי. אולי אם יפסיד בבחירות".
עבור רוב האזרחים, "משבר חוקתי" ו"מאבק בין רשויות" הם מושגים מופשטים. אם ישראל אכן תגיע למשבר כזה - איך הוא עלול לבוא לידי ביטוי בחיי היומיום?
"אם חס וחלילה יתרחש משבר חוקתי - כלומר בית המשפט ייתן צו והמדינה תודיע שאין בכוונתה לקיימו - ניקלע למצב בלתי ידוע, שמעולם לא היינו בו. אין לנו תקדים למצב כזה. המדינה תחל לבחור אילו צווים של בית המשפט היא מקיימת ואילו לא.
במצב כזה, זכויות האדם של האזרח הפשוט עלולות להיפגע באופן ממשי. כיום עומדת לכל אזרח האפשרות לעתור לבג"ץ ולקבל 'צו עשה' - צו המחייב את המדינה, או רשות מרשויותיה לבצע מעשה.
בג"ץ הוא מגן רציני מאוד של זכויות האדם: הוא פוסק כדי להגן על חירויותינו, כמו הזכות על כבודנו, הזכות לבחור ולהיבחר, חופש העיתונות ועל חופש הביטוי. כל עוד הזכויות הללו קיימות, איננו מבינים עד כמה חשוב שיהיה גוף, המסוגל לצוות על המדינה מה לעשות וממה להימנע. נחוש בכך רק כאשר הגוף הזה ייעדר. בהדרגה זכויותינו ייפגעו. רשות שאינה מוגבלת, מרחיבה את סמכויותיה עוד ועוד, עד אינסוף, וכוח מוחלט מביא לשחיתות מוחלטת, ובהדרגה הדבר יפגע קשות בחיי כל אזרח במדינה".
אם נחבר את כל אירועי השבוע האחרון - החקיקה המואצת, ההתפתחות במשפט נתניהו, העימותים סביב החלטות בג"ץ - מהי בעיניך הסכנה הגדולה ביותר?"
"הפגיעה הקשה ביותר הצפויה לנו, היא מהמשך מעשי החקיקה, שכן מעשי החקיקה משנים את הכללים. אם מצד אחד תגרע החקיקה מזכויות האזרח, ומצד שני תפגע בסמכויותיו של בית המשפט לשמור עלינו ולהגן עלינו - יקשה עלינו מאוד להתגבר על כך. אני חושש גם מהתבטאויות נגד בתי המשפט ונגד מוסד הייעוץ המשפטי לממשלה. לא רק נגד היועצת באופן אישי, אלא נגד המוסד כולו.
לאחר הוונדליזם בביתו של השופט סולברג, לא ירחק היום שבו ייפגע שופט פיזית, או מישהו ממוסד הייעוץ המשפטי לממשלה - בוודאי היועצת המשפטית לממשלה עצמה. דברים אינם עומדים במקום מרגע שמעודדים אותם. המשך מעשי החקיקה, המשך השיח חסר הגבולות, והעובדה שלא נותר אצלנו דבר בבחינת 'ייהרג ובל יעבור' -עוברים את כל הגבולות. כל אלה יחד מהווים את הסכנה הגדולה ביותר".
בתמונה הראשית - עו"ד עופר ברטל, צילום: ראובן קטסרו
*המידע במאמר זה הינו כללי בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי מקצועי
** חלק מהתמונות והתכנים המופיעים בכתבה זו הוכנה בעזרת מחוללי בינה מלאכותית. אם זיהיתם תמונה או תוכן כלשהו בו אתם בעלי זכויות יוצרים, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול משימוש בו, באמצעות כתובת המייל: [email protected]
