הימים האחרונים הם ימים עצובים מאוד למערכת המשפט. התחושה הקשה של כל אחד שראה ושמע את הדברים בפרשת המסרונים היא ש'המשחק היה מכור', גם אם לא היה באמת מכור בפועל.
הלב כואב בעקבות מעשי שטות שכאלה. גם אם לא היתה בהם כל כוונה או אף מעשה פלילי, הרי שכבוד השופטת פוזננסקי-כץ הצליחה לצבוע את ההליך המשפטי בצבעים שלא רק שאינם זוהרים, אלא כאלה שדגל שחור מתנוסס מעליהם.
כאשר שופטת מקבלת מסרון כזה, שעל פניו מורה לה כמה ימים לעצור אדם כזה או אחר, היה מצופה שתגובתה תהיה חדה וחד משמעית ושתבהיר שזו לא הדרך
מדוע התנהלות השופטת היתה במקרה זה בעייתית?
באופן שבו פועלת מערכת המשפט בבואה לקבוע את זמן המעצר ואת תנאיו ישנו יתרון מובנה לתביעה. זאת משום שחומר הראיות, שעל פיו נקבע המעצר, נגיש לשופט ולתובע בלבד, בעוד שלסנגור אין גישה כזו לצורך הצגת טיעוניו בעד מרשו. הוא נסמך על יושרתו ושיקול דעתו חסר הפניות של בית המשפט.
כל אדם ששהה ולו שעה אחת מאחורי סורג ובריח, גם אם שהה שם כדין עקב עבירה שביצע, מבין כמה קשה השהייה במעצר, קל וחומר אנשים שהיו במעצר מספר ימים. בשל כל זאת, מן הראוי שהן התביעה והן כס השיפוט יתייחסו להליך המעצר ושלילת החירות של כל אדם ואזרח בחרדת קודש.
האפשרות שאדם סבל במעצר, וכי חירותו נשללה רק כי ההליך המשפטי זוהם, מעוררת תחושות קשות. הכלל הבסיסי בעולם המשפט אומר, שעבור כל הבאים בשעריו - עם כל זכות באה גם חובה. התחושה היא, כי כבוד השופטת פוזננסקי-כץ לא הפעילה על עצמה את הכלל המדובר. כאשר שופטת מקבלת מסרון כזה, שעל פניו מורה לה כמה ימים לעצור אדם כזה או אחר, היה מצופה שתגובתה תהיה חדה וחד משמעית ושתבהיר שזו לא הדרך.
נשאלת השאלה, האם העצור וגם הסנגור הם אך ורק סטטיסטים בהצגה שכלליה נקבעו מראש בין התביעה לבין השופט המכהן
מהי עשויה להיות הפגיעה בהליך המשפטי בעקבות מקרה זה?
משהתגלה שכך פועלים הדברים, וכי התביעה והשופטים מדברים ביניהם באופן בלתי פורמלי מחוץ לאולם המשפט, הרי שלכל עצור ולכל סנגור, הנסמכים על יושרת בית המשפט והדרת כבודו, ישנה עילה לכאורה לשאול כעת, האם ההחלטה שניתנה לגבי מעצר יש לה קשר כזה או אחר לדברים שאמר הסנגור בבית המשפט ולניסיונותיו ההרואיים לעתים לשחרר את מרשו ממעצר טרם הגשת כתב אישום, או שמא גם העצור וגם הסנגור הם אך ורק סטטיסטים בהצגה שכלליה נקבעו מראש בין התביעה לבין השופט המכהן.
טוב תעשה המערכת אם תקבע כללים ברורים בעניין, או לחלופין, תחליט על תקופת צינון מסוימת שבה לא יוכל אותו שופט שיצא מהפרקליטות לדון בתיקים שבהם הקולגות שלו עד לא מכבר, מייצגים
מה ניתן לעשות כדי להבטיח הליך הוגן בעתיד?
כל עורך דין יודע, כי די בעובדה ששופט היה עימו בקשרים כאלה או אחרים מחוץ לבית המשפט, כדי שהשופט יפסול עצמו מלכהן בתיקים שבהם עורך הדין מייצג. לעתים מספיקה העובדה שעורך הדין למד עם השופט בפקולטה למשפטים עשרות שנים לפני כן, כדי להקים עילה לפסילה. המטרה של עילה זו לפסילה היא לוודא שהצדק לא רק ייעשה אלא גם ייראה, וכי לא ייפול בהליך בדל של הטיה שאינו ראוי.
וכך, כפי שאנו מקבלים כעובדה מוגמרת את הצורך בצינון של מספר שנים במעבר המקובל מאוד של יוצאי צבא בכירים אל הפוליטיקה הישראלית, הדעת לא סובלת את העובדה כי פרקליטה שסיימה רק אתמול שירות ארוך שנים בשירות התביעה, תוכל כבר למחרת לדון בתיקים בהם מי מחבריה לעבודה עד לא מזמן, שחלקו שולחן במשרדה שלה או במשרד השכן, הם עורכי דין מייצגים. המחשבה כי שופט יכול להתעלם לחלוטין מעשרות שנים של הכרות עם הפרקליטים עמם עבד כתף מול כתף כקולגות, נראה בבירור כעת שאינה עומדת במתחם הסבירות.
בדברים אלה אין כל טענה כלפי השופטים עצמם, כי כידוע, אין השופט או השופטת יכולים לפסול את עצמם, רק כי כך הם רוצים או מרגישים - הם כפופים להנחיות ברורות של המערכת מתי הם יכולים לעשות זאת.
הפתרון צריך להיות מערכתי ולהגיע מלמעלה. טוב תעשה המערכת אם תקבע כללים ברורים בעניין, או לחלופין, תחליט על תקופת צינון מסוימת שבה לא יוכל אותו שופט שיצא מהפרקליטות לדון בתיקים שבהם הקולגות שלו עד לא מכבר, מייצגים.
נראה כי לא יהיה מנוס מבחירת עונש הרתעתי כואב, כך שכבוד השופטת וחבריה לשיפוט יראו וייראו
האם יש ממש בטענת הסנגורים במקרה זה לעילה לביטול המעצרים?
עם כל הכבוד ל'עליהום' התקשורתי, שנפל לפוליטיקאים מסוימים כפרי בשל, יש לזכור כי בהתאם להסברים, וחשוב לא פחות - לראיות, שניתנו הן על ידי השופטת והן על ידי התובע המעורבים בפרשה, הרי שלכאורה המקרה אינו נגוע בחשדות פליליים להטיית משפט ושיבוש ההליכים המשפטיים. מדובר יותר בשילוב של היבריס ויוהרה עם קורטוב של ילדותיות מטופשת.
בד בבד עם דרישה ברורה לקביעת נהלי צינון ועילות לפסילה, שיאפשרו לשופטים להימנע מהישנותם של מקרים שכאלה, דווקא ציבור עורכי הדין הפרטיים, שלא רואים עין בעין את ההתקפה הארטילרית על מערכת בתי המשפט ומעמדה מצד גורמים מסוימים בציבור, צריכים לעשות הכל כדי לחזק ולבצר את מעמד זה ולטעון טענות לגופו של עניין ולא לפזר רמזים בדבר ריקבונה לכאורה של המערכת כולה.
בסופו של יום, אין אלא להביע צער על כך שקריירה משפטית מזהירה של שופטת עניינית, יסודית, ובעלת מזג שיפוטי מן המשובחים שישנם, תבוא ככל הנראה לקיצה בגין מעידה חד פעמית. אך כפי שהדברים עומדים כעת, במיוחד בשל המצב הרעוע וחוסר האמון ההולך ומתגבר שישנם כלפי מערכת המשפט בישראל, נראה כי לא יהיה מנוס מבחירת עונש הרתעתי כואב, כך שכבוד השופטת וחבריה לשיפוט יראו וייראו ולא ישדרו זחיחות וקלות ראש בהגיעם להכרעה בנושאים כה מהותיים וכואבים כחירותו של אזרח חופשי.
* סייע בהכנת הכתבה: יותם בן מאיר, כתב זאפ משפטי
