ביום 17.5.12 ניתן פסק דין בבית המשפט המחוזי מרכז, בו נדחתה תביעת חברת עיצוב בגדי ילדים כנגד חברת שיווק בגדי ילדים, בו נקבע כי על אף שהנתבעת חיקתה את דגם השמלה אותה עיצבה התובעת, התובעת אינה זכאית לפיצוי כלשהו. ((ת"א (מרכז) 4757-07-09 פייר גליו בע"מ נ' פטיטו בע"מ).
רוצים לשאול שאלה? היכנסו לפורום זכויות יוצרים וקניין רוחני
עובדות המקרה:
בין התובעת, חברה העוסקת בעיצוב, ייבוא, ייצוא ושיווק של בגדי ילדים, לבין הנתבעת, חברה העוסקת אף היא בעיצוב ושיווק של בגדי ילדים, נתגלע סכסוך אודות שמלה אותה שיווקה הנתבעת, אשר לטענת התובעת, היתה חיקוי של שמלה אשר היא עיצבה ושיווקה.
התובעת, אשר נפגשה עם הנתבעת בטרם הפנייה לבית המשפט, ביקשה מהנתבעת לחדול משיווק וייצור השמלה, ומשלא הצליחו הצדדים לסיים את העניין בדרך מוסכמת, פנתה התובעת לבית המשפט בבקשה שיתן צו מניעה קבוע שיימנע מהנתבעים להמשיך ולשווק את השמלה וכן פיצויים על סך 480,000 שקלים. לאחר כחודש, הגישה התובעת תביעה נוספת, על סך 1,000,000 שקלים בגין הנזקים הנוספים, שלטענתה, נגרמו לה עקב המשך שיווק השמלה על ידי הנתבעת. שתי התביעות אוחדו.
התובעת- הזכויות הקנייניות הופרו
התובעת טענה כי הנתבעים הפרו את זכויותיה הקנייניות בכך שחיקו את השמלה, שהיא פרי עיצובה ופיתוחה, ובכך חסכה הנתבעת עלויות מחקר, פיתוח ועיצוב.
התובעת טענה בנוסף, כי הנתבעים התחייבו להפסיק להפיץ את השמלה, ולא עמדו בהתחייבותם. בתביעה, התבססה התובעת על מספר עילות, וביניהם: גניבת עין, עשיית עושר ולא במשפט, רשלנות, גזל, הפרת חובה חקוקה, חוסר תו"ל במו"מ והתערבות לא הוגנת.
הנתבעת טענה מנגד, כי התובעת היא זו אשר חיקתה את השמלה של הנתבעת, וכי השמלה שווקה בישראל ובעולם לפני שהחלה התובעת לשווק את השמלה.
כמו כן, טענה הנתבעת, כי היא לא הסכימה להפסיק לשווק את השמלה, וכי אין לתובעת מוניטין בדגם השמלה או מוניטין כבית אופנה.
בית המשפט: לא הוכחה עוולת גניבת עין
בית המשפט דחה את טענות התובעת אודות גניבת עין, בקובעו כי על אף שהוכח שהנתבעת חיקתה את השמלה אותה עיצבה התובעת, הרי שלא הוכח יסוד המוניטין הנדרש בעוולת גניבת העין. בית המשפט קבע בהקשר זה, כי התובעת לא הוכיחה קיומו של מוניטין לדגם השמלה, מלבד עצם קיום החיקוי על ידי הנתבעת. בית המשפט קבע בנוסף, כי אף לא הוכח יסוד החשש להטעייה, שכן השמלות ששיווקה הנתבעת סומנו בתווית עם שמה של הנתבעת.
לעניין טענת התובעת אודות עשיית עושר ולא במשפט, קבע בית המשפט כי על התובעת היה להוכיח כי הרעיון הינו חדשני או יצירתי במיוחד, דבר אשר לא הוכח, וכי התובעת לא הביא ראיות אודות גובה ההתעשרות של הנתבעת.
לאור כל האמור, דחה בית המשפט את התביעה.
בפסק הדין לא צוינו שמות באי כוח הצדדים.