ביהמ"ש המחוזי בחיפה בשבתו כביהמ"ש לעניינים מנהליים דחה את עתירתם של בני משפחת דנקנר (דני ושושנה), בה בקשו להורות כי החלטת ועדת הערר לתכנון ולבניה, מחוז חיפה (מיום 30.4.08 ) בטלה, וכי החלטת הועדה המקומית לתכנון ולבניה "חוף הכרמל" באשר למתן היתר בניה לעותרים, (אשר בוטלה בהחלטת ועדת הערר הנ"ל), שרירה וקיימת. זאת, ולו מן הטעם כי ידיהם של העותרים אינן נקיות, שעה שהביעו זלזול מופגן בחוק כאשר בנו ללא היתר בנין רחב ידיים בעתלית על קרקע ציבורית, שאף לא הוחכרה להם (אלא לחברת המלח), וכן מן הטעם שפעולת ועדת הערר והחלטתה לא מצדיקה התערבות בנסיבות.

רוצים לשאול שאלה? היכנסו לפורום תכנון ובניה

הרקע לעתירה
העותרים הם בעלי החזקה בבנין הנמצא בחלק מחלקה, ששטחה מאות דונמים ומוחכרת לחברת המלח לישראל בע"מ. על השטח נבנה לכל המאוחר בשנת 1962 מבנה (בשטח של כ- 80 מ"ר) אשר שימש למגורים של עובד חברת המלח.

העותרים הגישו לוועדה המקומית בקשה ללגליזציה לבית מגורים קיים, בשטח עיקרי של 488.43 מ"ר ושטח שירות של 92.5 מ"ר, כולל הקלות בשטח עיקרי, קומת מרתף ובריכת שחיה.

הועדה המקומית נתנה לעותרים היתר בנייה בהתאם לחוות דעת משפטיות שקיבלה,  ועל כך הוגש ערר לועדת הערר, אשר ביטלה את החלטת הועדה המקומית, וקבעה בהחלטתה, בין היתר, כי הבניין נמצא באזור המיועד לתעשייה זעירה, וכי לא ניתן להוציא היתר בניה מכוחה, אלא אם כן תאושר תכנית מפורטת לגבי שטח זה המסדירה את זכויות הבניה במקום. ההחלטה סקרה גם את התכנית המופקדת שבוטלה , שם תואר האזור "למטרות שכון לפועלי חברת המלח".

בניה באופן חורג בצורה משמעותית
ועדת הערר בחנה האם ניתן לאשר את הבניין מכוח תקנון התכנית (סעיף ד'(1) ) הקובע כי מקום שנעשה שימוש בקרקע או בבנין לפני מועד כניסת התכנית לתוקף – אפשר להמשיך בשימוש זה לאותה תכלית עד שיחול שינוי בבעלות על הקרקע או הבניין. הועדה הוסיפה, כי הסעיף נועד לאפשר המשך מגורי עובדי חברת המלח ואין מניעה כי בתים אלה ימשיכו לשמש למגורים אך "מכאן ועד ליצירת מגרשי ענק למגורים, המשתרעים על פני כשלושה דונם, ובנית מבנים בשטח של למעלה מ- 600 מ"ר ליחידת דיור בודדת המרחק רב. המדובר בבניה באופן החורג משמעותית מהשימושים שהיו במקום במועד אישור התכנית. אשר נועדו לאפשר, כאמור, מגורי עובדים, ודומה כי מתן היתרי בניה במקום, על בסיס סעיף זה, מהווה חריגה משמעותית מהכוונה אשר עמדה בבסיס הסעיף הנ"ל".

בניה ללא היתר- מכת מדינה
השופטת ברכה בר זיו קבעה, כי דין העתירה להדחות ולו מן הטעם כי ידיהם של העותרים אינן נקיות ואל לו לביהמ"ש המנהלי להעניק סעד לעותר שכזה. בצטטה את דברי ביהמ"ש העליון, לפיהם אין להיזקק לעתירה מחמת אי נקיון כפי העותר, ציינה השופטת כי הדברים מקבלים משנה תוקף , כאשר תופעת הבניה ללא היתר הפכה "מכת מדינה", וכאשר בענייננו מדובר בעותרים שהביעו זלזול מופגן בחוק. זאת, כאשר בנו ללא היתר (ו/או הוסיפו בניה ללא היתר על בניה קיימת במימדים קטנים) אחוזה רחבת ידיים על קרקע ציבורית, שאפילו לא הוחכרה להם , אלא לחברת המלח לישראל בע"מ , (שהעותרים, כנראה,  נמנים על בעלי השליטה בה), למטרת ניהול מפעלי מלח ומגורי עובדיה וכאשר אחד העותרים הינו דמות מרכזית במשק ומי שבידיו היה מופקד ניהולו של  בנק מהגדולים במדינה.

ביהמ"ש: אין להתערב בהחלטת ועדת הערר
השופטת בר זיו לא מצאה כי ועדת הערר פעלה בנסיבות המצדיקות התערבות, וציינה כי היא אפילו אינה נדרשת לבחון את טענתם העיקרית של העותרים, לפיה, ניתן להוציא היתר בניה למבנה שהקימו לאור התכנית החלה על השטח, כאשר גם מהנדס הועדה המקומית, שהתירה המבנה, אישר בפני ועדת הערר כי בהתאם לתכנית זו מיועד שטח זה ל"תעשיה זעירה" ולא למגורים (כטענת העותרים), ותנאי לאישור בניה עליו הוא קיומה של תכנית מפורטת המתירה זאת, ואין חולק כי אין בנמצא תכנית מפורטת שכזאת. במצב דברים זה לא ניתן לתת היתר בניה.

השופטת בר זיו קבעה כי בנסיבות, אין גם מקום להעניק לעותרים סעד חילופי, כמבוקש על ידם, כאשר צודקות המשיבות בטענה כי שמורה להן הזכות להגיש תכנית מפורטת בכל מועד שימצאו לנכון והן אינם זקוקים לכל הארכת מועד לעשות כן.

לאור קביעותיה נדחתה העתירה, והעותרים חוייבו לשלם למשיבות שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪.

רוצים לקרוא את פסק הדין? תקדין - פסק דין

(עת"מ 19627-06-09 דנקנר ואח' נ' ועדה מחוזית לתכנון ובניה - צפון חיפה ואח')