הרהורים לאחר זיכויו של אולמרט

זיכויו של מר אולמרט מחייב התייחסות לזיכוי של  שמחה דיניץ  [ ע"פ 4467,4336/96]  אשר צריך היה לשמש בסיס, ולו חלקי, כתשתית לזיכוי של אהוד אולמרט מכיוון שבאותו מקרה בית המשפט לא עצם עיניו לעצימת העיניים של הנאשם.

הגנתו של מר דיניץ הייתה כי הוא, כיושב ראש הסוכנות, שווה מעמד לראש ממשלה ומעייניו היו נתונים לטיפול בעם ישראל ו"הוא לא היה פנוי לטפל בקטנות כדוגמת דיווח על רכישותיו הפרטיות או מעקב אחר חשבונותיו ..." .

על כך כתב השופט אור בשמו ובשם השופט ש. לוין :"החלטתו של השופט קמא להרשיע את דיניץ בעבירה של מרמה והפרת אמונים התבססה על מסקנתו כי דיניץ ידע, או למצער עצם את עיניו , לנוכח העובדה שהסוכנות שילמה את חשבונותיו בטעות, ובלי לחייבו בהם. עמדתי לעיל על כך , שלא ניתן להגיע למסקנה זו  ברמת הוודאות הנדרשת, של למעלה מספק סביר."
השופטת דורנר, בדעת מיעוט, סברה אחרת.

ביקורת על הפרקליטות – הצורך בקיומה מראש ולא בדיעבד
נקודה שנייה הראויה לציון : חובת הביקורת על הפרקליטות חייבת להתבצע מבעוד מועד ולא בדיעבד. 
ויודגש : המבקר או מבקרים של הפרקליטות חייבים  להיות שופטים בדימוס ולא פרקליטים מן השורה או גימלאים מכיוון שלהם  - לשופטים -  קל יותר להעריך  באופן אובייקטי את הראיות ואת סיכויי ההצלחה במשפט.

לא ברורה לכותב שורות אלו ההתנגדות של היועץ המשפטי ושל הפרקליטות לקיומה של ביקורת כזו, וייתכן כי תוצאת המשפט של  מר אולמרט תשכנע אותם להטות אוזן ולבחון את צדקת המבקרים את העדר הביקורת.

דן יחיד לעומת שלושה שופטים
נקודה שלישית  שיש לתת עליה את הדעת: משפטנים  לא מעטים, ולא זוטרים,  הביעו תמיהה הכיצד משפטו של אהוד אולמרט התנהל בפני דן יחיד, [השופט רוזן], ולא  בפני הרכב של שלושה שופטים.
מדובר במשפט קשה עם נאשם "מיוחס", מתוקף תפקידו , והרכב השופטים של בית המשפט בירושלים ראוי היה  כי ישמש דוגמה למי שמינה את ההרכב הנוכחי ואף את השופט עצמו אשר, עם כל הכבוד, היה צריך לתת פומבי לדעה  כי יש לקיים את המשפט בהרכב של שלושה שופטים.
 
בזמנו הוגש כתב אישום נגד עובד של בית המשפט בתל אביב בעבירה של ניסיון שוחד של שופטת. התיק  הועבר לבית המשפט באשדוד ונשיא בתי משפט השלום בדרום, השופט יוסף רבי, מינה מיד הרכב של שלושה שופטים בהם הוא עצמו ראש ההרכב, ביחד עם השופט שלמה שוהם וכותב שורות אלו. הנאשם זוכה פה אחד.
 
כך צריך היה לנהוג בית המשפט המחוזי בת"א במקרה זה.
 
האם מדובר, אם כן, בסתם טעות שבשיקול הדעת או  שמא הדיון נקבע בפני  דן יחיד במודע?