נגישות
לוגו אתר משפטי - הפורטל המשפטי לקהל הרחב

כנגד כל הסיכויים: מתקין הדשא הסינתטי שילם על הנזילות פחות מ-10% מסכום התביעה

תביעת ענק שהגישה משפחה מבוססת נגד מי שהתקין עבורה את הדשא בקוטג'ים שבנתה הסתיימה בקול ענות חלושה, לאחר שלא הצליחה להוכיח שהוא זה שאחראי לנזילות הקשות שאירעו בהם

מאת: עו"ד רז בן ארצי | | 4
כנגד כל הסיכויים: מתקין הדשא הסינתטי שילם על הנזילות פחות מ-10% מסכום התביעה

בפסק דין יוצא דופן (ת"א 59536-11-15 וולף ואח' נגד אליהו ואח') הורה לאחרונה בית משפט השלום בתל אביב למתקין דשא סינתטי לפצות בני משפחה בפחות מעשירית מהסכום שנתבע על ידם על נזקי רטיבות שנגרמו בשלושה קוטג'ים השייכים להם.

בני המשפחה טענו בתביעה שהגישו נגד המתקין כי הוא האחראי לנזקי המים הקשים שנגרמו להם, בשל פעולות רשלניות שנקט בהתקנת מרבדי דשא בחצרות הקוטג'ים, אולם לא הצליחו לשכנע בכך את בית המשפט, עקב ספקות שעלו בהליך באשר לאחריותו.

בתביעה צוין כי המתקין הבחין שעל גבי המשטחים שעליהם תוכננו הגינות פרסו בני המשפחה יריעות איטום ביטומניות שנועדו למנוע חדירת מים למרתפים ולחניות שמתחתם 

"שיטפון עז שגרם לחדירת כמויות של מים"

בני המשפחה הם בעלי חמישה קוטג'ים שהוקמו על ידם ברמת השרון. בחלק מהם גרים הם עצמם, ואחרים הושכרו לאחרים. לקראת סוף הבנייה ב-2014 ביקשו בני המשפחה להתקין בשלושה מהקוטג'ים דשא סינתטי.

ההתקנה עצמה הייתה אמורה להתבצע על משטחי בטון המשמשים גם כתקרה של החניה או המרתפים של הקוטג'ים, במה שהוגדר על ידי בני המשפחה כ"גינה צפה". על פי התביעה שהגישו בני המשפחה, לפני שהחל המתקין בביצוע עבודתו הוא ערך סיור במקום שבמהלכו הוא בחן את השטח שבו הוא נדרש להתקין את המדשאות.

בתביעה צוין כי המתקין הבחין שעל גבי המשטחים שעליהם תוכננו הגינות פרסו בני המשפחה יריעות איטום ביטומניות שנועדו למנוע חדירת מים למרתפים ולחניות שמתחתם. בני המשפחה הדגישו כי לאחר התקנת יריעות האיטום, ולפני התקנת הדשא, הם בדקו היטב את תקינות היריעות באמצעות הצפה של משטחי הבטון, ולא התגלתה חדירת מים.

בחודש מאי 2014 הותקן הדשא הסינתטי בחצרות של שלושה מתוך חמשת הקוטג'ים של בני המשפחה. למרבה התדהמה, בשלהי אותה שנה במהלך חודשי החורף חדרו כמויות מים גדולות במהלך שיטפון עז אל השטחים של אותן 3 יחידות הדיור שבהן הותקן הדשא.

בכתב התביעה נטען כי רשלנות של המתקין היא שהובילה לחדירת המים. לטענת בני המשפחה, המתקין עשה, בין היתר, שימוש במסמרים ארוכים מדי שחדרו את יריעות האיטום שהונחו על משטחי הבטון

תביעה שהועמדה על כמעט 600 אלף שקל

בני המשפחה העמידו את תביעתם על כמעט 600 אלף שקל. בכתב התביעה הם טענו כי רשלנות של המתקין היא שהובילה לחדירת המים. לטענתם, המתקין עשה, בין היתר, שימוש במסמרים ארוכים מדי שחדרו את יריעות האיטום שהונחו על משטחי הבטון, ומשכך הוא אחראי לנזקים הכבדים שנגרמו להם.

בתביעתם דרשו בני המשפחה פיצוי על עלות תיקון הנזקים הישירים שנגרמו להם; הם דרשו את השבת התמורה ששולמה עבור התקנת הדשא; וכן דרשו להשיב להם את הפיצוי שהם שילמו לשוכרים באחת מיחידות הדיור שהושכרו על הנזקים שנגרמו להם. עוד דרשו הפסד דמי שכירות בגובה של יותר מ-300 אלף שקל (!) עבור שתי יחידות הדיור הנוספות שלא ניזוקו, שכן גם אותם לטענתם לא ניתן היה להשכיר במשך 10 חודשים בשל מצב היחידות האחרות. עוד דרשו פיצוי על עוגמת נפש בגובה של 150 אלף שקל.

המתקין טען להגנתו כי אין זה סביר שהנזקים נגרמו מהתקנת הדשא הסינתטי, אלא בשל חדירת מים ממקור אחר, אך בני המשפחה סירבו להזמין מומחה בתחום האיטום שיבחן זאת מיד לאחר חדירת המים

"המסמרים לא יכולים לחדור את הבטון"

המתקין, שיוצג באמצעות הח"מ, דחה בכתב ההגנה את כל טענות בני המשפחה. ראשית, טען כי אחד מבני המשפחה, שהוא בעל ניסיון בתחום הבנייה, הניח בעצמו על גבי יריעות האיטום אבנים מיוחדות, לצורך הפרדה בין הדשא הסינתטי לבין יריעות האיטום. "פעולת הכנת המצע בוצעה על ידו, לאחר שהבהרתי לו שבכוונתי להשתמש במסמרים של 20 ס"מ", טען המתקין בבית המשפט. משכך, טען המתקין, אותו בן משפחה צריך היה להקפיד כי עומק המצע יהיה כזה שיאפשר את התקנת הדשא הסינתטי באמצעות המסמרים המדוברים.

בנוסף טען המתקין כי לא הייתה לו אפשרות לבדוק את גובה המצע לפני התקנת הדשא הסינתטי, שכן עבודת פיזור האבנים נעשתה במלואה על ידי בן המשפחה ואיש מקצוע מטעמו. במקומות שהיה ידוע מראש כי עומק המצע הוא פחות מ-20 ס"מ, השתמש המתקין במסגרת עץ והידק את המרבדים אליה באמצעות ברגים, ולא המסמרים הארוכים.

עוד טען המתקין כי אין זה סביר שהנזקים המתוארים בתביעה נגרמו מהתקנת הדשא הסינתטי, אלא בשל חדירת מים ממקור אחר, אך בני המשפחה סירבו להזמין מומחה מקצועי בתחום האיטום שיבחן זאת מיד לאחר חדירת המים. המתקין הדגיש כי התביעה לא סבירה, שכן גם אם היו המסמרים חודרים את יריעות האיטום, מה שלא הוכח, הם ממילא לא היו יכולים לחדור את תקרות הבטון שעליהן הונחו היריעות, כך שממילא אין לו אחריות לאירוע.

במהלך חקירתו הנגדית של הקבלן, שבוצעה באמצעות הח"מ, הוכח כי על אף שהאיש סווג ברשם הקבלנים כקבלן שלד, הוא לא היה רשום כלל כקבלן איטום

לקבלן האיטום לא היה היתר לעסוק באיטום

במהלך המשפט החלו להתעורר אט אט ספקות בגרסת בני המשפחה. כך למשל, הובא מטעמם תצהיר של קבלן השלד והאיטום בפרויקט, כדי להוכיח שאיטום המבנה במקור נעשה כהלכה. ואולם, במהלך חקירתו הנגדית של הקבלן, שבוצעה באמצעות הח"מ, הוכח כי על אף שהאיש סווג ברשם הקבלנים כקבלן שלד, הוא לא היה רשום כלל כקבלן איטום. כלומר, אין לו כלל היתר רשמי לעסוק באיטום.

בשלב זה "נזכרו" העד עצמו ובני המשפחה לטעון, באמצעות עורך דינם, כי את האיטום בפרויקט ביצעה חברה חיצונית בעלת ניסיון רב באיטום. ואולם, מאחר שטענה זו לא הועלתה על ידיהם קודם לכן, ולא נתמכה בתצהיר, לבני המשפחה לא ניתנה האפשרות לתמוך אותה במסמכים. בדרך זו נסללה הדרך לקבלת טענתו של המתקין (או לפחות להעלאתה כאפשרות סבירה), שלפיה האיטום היה לקוי מלכתחילה.

גם כאשר כתב תביעה נראה לעיתים ככזה שלא מותיר לנתבע כל סיכוי, אסור לוותר ויש לחפש את נקודות הכשל בתביעה שעליהן ניתן להיאבק ובכך לטעת ספק בבית המשפט שהנזק לא נגרם באשמת הנתבע

השופטת לא השתכנעה שהאיטום במקור היה ראוי

בשלב מסוים של ההליך הציעה השופטת פשרה, שבמסגרתה ישלם המתקין פיצוי של 180 אלף שקל. ואולם, המתקין סירב להצעה. בסופו של דבר, התברר כי מדובר היה בהימור מוצלח, שכן במסגרת פסק הדין חויב המתקין בפיצוי של 46 אלף שקל בלבד – פחות מעשירית מסכום התביעה – לא כולל הוצאות.

סכום הפיצוי הנמוך נבע מכמה סיבות: ראשית, קיבלה השופטת את טענת המתקין כי הוא לא יכול היה לדעת את עומק השכבה שהונחה על יריעות הבטון בכל הפרויקט, שכן שכבה זו פוזרה על ידי התובעים. משכך, היא חילקה את האחריות לשיטפון 50%-50% בין בני המשפחה למתקין. שנית, הפחיתה השופטת 30% נוספים מסכום הפיצוי, לאחר שקבעה כי אינה משוכנעת שהאיטום שנעשה בפרויקט היה ראוי מלכתחילה. שלישית, דחתה השופטת את טענת בני המשפחה שלא הצליחו להשכיר את יחידות הדיור שלהם ולכן נגרמו נזקים במשך עשרה חודשים. זאת, לאחר שהתברר כי הדירות לא הושכרו לאורך שלוש שנים (!) אף שהנזק תוקן על ידי בני המשפחה כמה חודשים לאחר הנזילות.

לסיכום, על אף שמאבקו של המתקין נראה בתחילת הדרך חסר תוחלת, הוא הצליח לצאת ממנו עם פיצוי נמוך מאוד ביחס לגובה התביעה. הדבר מלמד שגם כאשר כתב תביעה נראה לעיתים ככזה שלא מותיר לנתבע כל סיכוי, אסור לוותר ויש לחפש את נקודות הכשל בתביעה שעליהן ניתן להיאבק, ובדרך זו לטעת ספק בליבו של בית המשפט שהנזק לא נגרם באשמת הנתבע.

* הכותב המתמחה, בין היתר, בדיני מקרקעין וליקויי בניה וייצג את מתקין הדשא הנתבע במסגרת הליך זה 

ליצירת קשר עם עו"ד רז בן ארצי
done פנייתכם התקבלה! אנו ניצור קשר בקרוב
האם מאמר זה עזר לך?
אנשים דירגו ()
היתר בנייה ליקויי בנייה פיצוי נזיקי
עו"ד רז בן ארצי

קבע פגישה עם
עו"ד רז בן ארצי

עו"ד רז בן ארצי מתמחה בליטיגציה אזרחית ועוסק במגוון נושאים משפטיים, כולל: דיני עבודה, דיני משפחה, מקרקעין, משפט אזרחי-מסחרי והוצאה...

לפרופיל המלא