בית הדין האזורי לעבודה בת"א דן בתביעה נגד המועצה המקומית קרני שומרון לתת צו קבוע המבטל את פיטוריה ו/או הוצאתה לגמלאות של התובעת , וצו המורה להפסיק להתנכל לתובעת ולפגוע בתנאי העסקתה.

בית הדין האזורי בתל אביב פסק לזכות התובעת פיצוי בסך 320,000 ש"ח בשל אובדן השתכרות וזכויות סוציאליות ופיצוי בסך 50,000 ש"ח בגין עגמת נפש, נוכח סיום העסקתה שלא כדין.

המועצה המקומית קרני שומרון החליטה על סיום העסקתה (בדרך של "הוצאה לגמלאות" על פי סעיף 18(א) לחוק שירות המדינה (גמלאות)[נוסח משולב] התש"ל - 1970) של הגב' אפק, עובדת חרשת בת 63, שעבדה במועצה כמנהלת חשבונות במשך כ- 25 שנה, 4 שנים בלבד לפני הגיעה לגיל פרישת חובה.

השופטת מיכל לויט הגיעה למסקנה, כי הגם שלפני סיום העסקת התובעת חלה נסיגה בתפקודה, הן בפן המקצועי והן בפן החברתי, המועצה לא רק שלא ניסתה לסייע בידיה נוכח מוגבלותה, אלא שבפעולותיה ובמחדליה הביאה להחמרה במצבה, כולל בהקמת מחיצה במשרדה בינה לבין עובדת אחרת, שמנעה ממנה אפשרות של תקשורת עם הסביבה, נוכח היותה חרשת וקוראת שפתיים, ובהמשך – העברתה אל מחוץ למחלקת הגזברות בה עבדה ובידודה הלכה למעשה.

חוק שוויון זכויות
בית הדין קבע, כי על המועצה היה לפעול בהתאם לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח – 1988, ולבצע את ההתאמות הנדרשות, ובין היתר לשקול לשנות את דרישות התפקיד של התובעת, לתת לתובעת הכשרה והדרכה, לשנות את נוהלי העבודה ולעשות כל שניתן על מנת למצוא לה תפקיד חלופי.
האמור נכון מקל וחומר משמדובר בגוף ציבורי המחוייב ביתר שאת לעקרון השוויון.

המועצה התעלמה מחובתה
בית הדין קבע, כי המועצה כלל לא התחשבה במוגבלותה של התובעת עת החליטה על סיום העסקתה, התעלמה מהתנגדות ועד העובדים לסיום העסקתה, התעלמה מפניות שנעשו אליה על ידי גורמים שונים בבקשה שלא לסיים את העסקתה, לא נועצה בכל גורם מקצועי המצוי בנושא שילובם של אנשים בעלי מוגבלות בכל הנוגע לסיום ההעסקה, והתעלמה מחובתה לבצע העדפה מתקנת ולפעול לייצוג הולם של אנשים עם מוגבלויות בגדרי המועצה.

המועצה אף התעלמה בהחלטתה מיתר הנסיבות האישיות של התובעת אשר היה בהן כדי להטות את הכף לכיוון המשך העסקתה, ובין היתר, משך עבודתה במועצה – 25 שנה; המצב הכלכלי הקשה שתואר על ידה, כשעל פי עדותה בעלה הינו נכה מלחמה וחולה סרטן ולכן אינו עובד ועול הפרנסה הוא על כתפיה; את היותה אם שאיבדה את בתה בתאונת דרכים ואת העובדה שנוכח מוגבלותה וגילה, סיכוייה למצוא עבודה חלופית נמוכים ביותר.

פגמים מהותיים וחריגה ממתחם הסבירות
בית הדין שוכנע אפוא, כי  נפלו פגמים מהותיים בהחלטת המועצה להוציא את התובעת לגמלאות, וקבע כי ההחלטה בעניין סיום העסקת התובעת חורגת ממתחם הסבירות, ופוגעת בה באופן שאינו מידתי, משאף לא נשקלה כל דרך חילופית פוגענית פחות, לבד מסיום ההעסקה.

על אף הפגמים מהותיים שנפלו בהחלטת המועצה להוציא את התובעת לגמלאות, נוכח מערכת יחסי העבודה העכורה שנוצרה עובר לסיום העסקת התובעת ונוכח חלוף הזמן, נקבע כי הסעד הראוי בנסיבות העניין, הוא הענקת פיצוי כספי ולא סעד אכיפה כפי שהתבקש על ידי התובעת.

בית הדין קבע כי הפיצוי הראוי בנסיבות העניין הוא בשיעור של 24 משכורות, לפי שכרה האחרון של התובעת, לרבות הפרשות לקרן השתלמות ולקופת גמל, פיצוי בגין אובדן אחוזי פנסיה ופיצוי בסך 50,000 ש"ח בגין עגמת הנפש שנגרמה לתובעת ובסה"כ פסק לזכות התובעת 370,000 ש"ח (בצירוף 25,000 ש"ח הוצאות).

(ס"ע 49558-11-11 דבורה אפק – המועצה המקומית קרני שומרון)