בני זוג הגישו לביהמ"ש לתביעות קטנות באשדוד תביעה נגד בנק דיסקונט, שעניינה פיצוי בשל נזקים שנגרמו להם כתוצאה מרשלנות הבנק בהעברת ניירות ערך שהיו בידיהם מבנק דיסקונט לבנק אחר.

התובעים טענו, כי במסגרת חשבון הבנק שהם ניהלו בבנק דיסקונט, הם החזיקו גם בניירות ערך מחמישה סוגים שונים. כשהתברר להם שהעמלות בבנק אחר טובות מאלו שבבנק דיסקונט הם הודיעו למנהלי בנק דיסקונט על כוונתם לעבור לבנק אחר. ואולם, שלושה ניירות הערך מתוך החמישה הועברו באיחור ולא תוך שני ימי עבודה כפי שהובטח להם.

לטענת התובעים, ההעברה המאוחרת גרמה להם לנזקים, והבנק, בהתנהלותו אחראי לפצותם בשל כך. התובעים אמדו את הנזקים ב- 13,600 שקלים.

התובעים פנו בכתב לבנק לקבלת פיצוי, אך רק חודשיים אח"כ הבנק הודה בטעות, וסירב לפצות את התובעים.

בנק דיסקונט טען מנגד, כי עקב תקלה טכנית בתקשורת בין מחשביה לבין מחשבי הבורסה לניירות ערך, חלק מההוראות להעברת ניירות ערך של לקוחותיה לא נקלטו ואילו חלק מהן נקלטו. מייד עם גילוי התקלה ההעברה בוצעה מחדש. בנוסף טען הבנק, כי לא הובטח לתובעים ע"י עובדי הבנק כי ההעברה תתבצע עד שני ימי עבודה.

יכלו למזער נזק, אך יפוצו
השופטת נגה שמואלי-מאייר דחתה את טענת התובעים, כי הבנק התחייב להעביר את ניירות הערך תוך שני ימי עבודה. השופטת קיבלה את טענת התובעים כי הבנק יצר מצג לפיו כל ניירות הערך היו אמורים לעבור ב-13 בנובמבר 2008 (יומיים אחרי החתימה על טופס העברת ניירות ערך), היום שבו עברו שניים בלבד.

עם זאת, נקבע כי התובעים יכלו למזער את הנזק הכספי שלטענתם נגרם להם, ע"י כך שהיו יכולים למכור את שלושת ניירות הערך בכל זמן החל מה- 13 בנובמבר 2008 ועד ל-19 בנובמבר 2008 (היום שבו עברו שלושת ניירות הערך הנותרים לחשבון החדש של התובעים).

השופטת הוסיפה, כי היא לא התרשמה שהתובעים הודיעו באיזשהו שלב לבנק דיסקונט, כי הם מעוניינים למכור את ניירות הערך. הם רק הודיעו, כי הם מעוניינים להעביר אותם לבנק אחר.

יחד עם זאת, בשל התקלה הטכנית בהעברת כל ניירות הערך במועד סביר, ונוכח הודאת הבנק בתקלה ובעוגמת הנפש שנגרמה לתובעים, יש מקום לפצות אותם.
בהתאם לכך, חויב בנק דיסקונט לפצות את התובעים ב- 2,000 שקלים, וכן לשלם להם 170 שקלים עבור אגרת בימ"ש והוצאות משפט של 300 שקלים.

(ת"ק פלוני נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ)

רוצים לשאול שאלה? היכנסו לפורום בנקאות