שתי קושיות שוות מחשבה כתוצאה מגזר הדין, ואלו הן:
האם בנסיבות מסוימות מאוד - כמו הבעת חרטה על הנשיא לשעבר, פיצוי מלא של הקורבנות, השבת כל טובות ההנאה שקיבל מאז פרישתו, התחייבותו לעמוד בפיקוח, התחייבותו לא לעסוק עוד בפוליטיקה - ראוי שנשיא המדינה ישתמש בזכות החנינה שלו כך שמר קצב ישב זמן קצר מאד בכלא - אפילו יום אחד, מבוקר עד ערב - כדי למנוע מעם ישראל בארץ ובתפוצות את צילום כניסתו לכלא. אם כך ייעשה, הוא יאבד, כמובן, את כל זכויותיו הכספיות, למעט הפנסיה, ההרשעה תעמוד בעינה, הסטטוס שלו יהיה של "אסיר משוחרר" . הגמול העונשי ימומש והביזיון של נשיא מדינה בכלא ייחסך לעם ישראל כשהשיקול היחיד הוא טובת העם ולא טובת מר קצב.
ראויות המתלוננות לכל שבח על כי הגיבו לגזר הדין באומרן כי מבחינתן אין חשיבות לאורך תקופת המאסר מכיוון שהענין המרכזי הוא ההכרה בצדקת טענותיהן. אני מכבד את גישתן .
ובענין מאסר ליום אחד אפשר להפנות לעונש כזה שהושת על איסר בארי [איסר הגדול] לאחר שהורשע בעבירת הריגתו של מאיר טוביאנסקי אשר הוצא להורג ללא כל הצדקה לאחר שדינו נגזר על ידי" בית דין "צבאי.
כאמור, איני מביע כל דעה בנדון אלא רק מעלה נקודה למחשבה.
שאלה שניה : אם מר קצב ייכנס לכלא כשהוא מתמיד בהכחשתו את המעשים שעשה על פי הכרעת הדין, כי אז הוא לא יוכל לקבל טיפול ככל עבריין מין. כפועל יוצא מכך לא יוכל השב"ס להגיש חוות דעת לענין הקלה בעונש, כלומר הוא לא יהיה זכאי להורדת שליש מתקופת מאסרו.
שוחחתי עם אנשי מקצוע היושבים ב"ועדות שליש" והתברר כי אכן זהו הנוהג, אם כי הוא לא מעוגן בחוק. ההוראה הרלבטית לענייננו מעוגנת בסעיף 12[א] לחוק שחרור על תנאי ממאסר תשס"א - 2001 הקובע כי יש להגיש חוות דעת לועדה כתנאי לשחרור מוקדם [אמנם סעיף קטן [ב] מאפשר שחרור ללא חוות דעת אך זהו המקרה הקיצוני ] . זאת ועוד, הפרקטיקה הנוהגת כיום היא זו שבהעדר חוות דעת של השב"ס אין שחרור מוקדם.
לדעתי, הנוהג הנ"ל ראוי לתיקון הואיל וייתכן מקרה בו אסיר מתעקש על כך כי לא ביצע עבירת מין והוא גם צודק בכך [גם לבית המשפט יש "זכות" לטעות]. כלום כפירתו המתמדת והמוצדקת מבחינת האמת הארכיאולוגית [אם נשתמש בלשונו של אחד - העם] תמנע מאסיר כזה זכות ל"שליש" , כמו כל אסיר אחר. היכן עקרון השיוויון?
לפיכך, ראוי לתקן את החוק ולומר במפורש כי כל אסיר זכאי לבקש ניכוי שליש מתקופת מאסרו והוא יהיה רשאי לקבלה אם תשתכנע הועדה כי התקיימו התנאים לכך והעדר חרטה לא ימנע הגשת חוות דעת על ידי השב"ס או על על ידי מעריך מסוכנות עצמאי הנושא בתואר זה על פי חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין תשס"ו-2006.
הרן א. פינשטין, שופט (בדימ.)
