בימ"ש השלום בירושלים דן לאחרונה בתביעת לשון הרע. התובע, אריאל אייל, הוא איש יחסי ציבור. תביעתו סבה על פרסום שנעשה במקומון המכונה "חבל מודיעין שלנו" (להלן: "העיתון"). היא הופנתה כלפי טימוטי מארק ברנרד, הרוח החיה מאחורי הוצאתו של העיתון לאור, ומשמש עורך, כתב ושותף לפרסומו.

רוצים לשאול שאלה? היכנסו לפורום נזיקין ותאונות

בתביעתו, מתייחס התובע לפרסום בגיליון מס' 2 של העיתון ממאי 2008. בעמוד הראשון של בעיתון הופיעה הכותרת: "מועצת חבל מודיעין: חגיגת משכורות עתק לחברים מקורבים וגן עדן לקבלנים". בהמשך אותו עמוד הופיעו מעין ראשי פרקים. באחד מהם נכתב "איך הפך יחצן הבחירות של סוסן [הכוונה לראש מועצת חבל מודיעין, מר שמעון סוסן], אייל אריאל, לקבלן מועצה בעלות של מליונים למשלם המסים?". בהקשר זה הופיעה הפנייה לתחקיר בעמוד 6. בעמוד 6 לפרסום הופיעה כתבה, העוסקת בתובע. עניינה של התביעה בכתבה זו.

ליעוץ בנושא לשון הרע, פנו אל עורכי דין נזיקין

כותרת הכתבה היא "כסף מזומן – לכיס היחצן". כותרת המשנה היא "איך הפך אייל אריאל מנהל הקמפיין האישי של שמשון סוסן בבחירות האחרונות לקבלן מועצה ליחצנות ודוברות המשלשל לכיסו בשנים האחרונות מיליוני שקלים מקופת המועצה – על חשבון משלם המיסים". בכתבה נטען, כי התובע מוציא לאור באופן קבוע חוברות יקרות ומהודרות בשם המועצה, שלטי חוצות לרוב, וירחון כרומו חודשי מטעם המועצה על דפי כרומו מהודר. נטען, כי התובע היה מנהל מסע הבחירות שהוביל את מר סוסן לראשות המועצה. התובע כונה בהקשר זה בסרקזם "הזוכה המאושר".

בכתבה נכתבו דברים נוספים "לא מחמיאים" ביחס לתובע, ולטענתו בשל הפרסום המשמיץ הוא איבד לקוח, ונגרמו לו נזקים ממוניים. עוד טען התובע, כי נגרמו לו נזק כללי של פגיעה בשמו הטוב. בהקשר זה הוא טען, כי הוא יחצ"ן ותיק, בעל מוניטין, אשר שמו לא נקשר מעולם בהקשרים בעייתיים בתחום טוהר המידות והפלילים. הוא הדגיש כי הוא מקפיד על פעולה מסודרת מול לקוחות ורשויות המס.

בפרסום הייתה כוונה לפגוע
השופט עודד שחם דחה את תביעתו של התובע לפיצוי בשל נזק ממוני, וקיבל את תביעתו לפיצוי בשל נזק לא ממוני.

נקבע, כי הפרסום מייחס לתובע השתתפות פעילה בהתנהגות, שיש בה משום שחיתות מידות, ושליחת יד לכספי הציבור. הנטען בפרסום עולה כדי נטילת חלק בעבירה פלילית. "המדובר בפרסום שהופץ, על פי העולה ממנו, ביישובים במועצה האזורית חבל מודיעין, מקום בו עבד התובע באותה עת. יש ממש בטענת התובע, כי הגם שלא היה נבחר ציבור, מילא תפקיד אשר יש בו כדי לעורר תשומת לב ציבורית. על רקע כל האמור יש מימד של סבירות בטענות התובע, כי נתקל בתגובות עוקצניות ופוגעניות של בני הציבור ושל עובדי המועצה האזורית, על רקע הנטען בפרסום ...יש גם מימד של סבירות בתיאוריו את תחושת הפגיעה הקשה, שחווה כתוצאה מן הפרסום", כתב השופט בפסק הדין, והוסיף כי בפרסום הייתה כוונה לפגוע בשמו הטוב של התובע. לאור האמור, נפסק כי על עורך העיתון לפצות את התובע בסכום של 125,000 שקלים.


(ת"א 16789-08 אייל נ' ברנרד ואח')