התובעת לא חלקה על כך שלא נזקקה לאשפוז בשל הלידה וכי למעשה, לא נתמלאו בה התנאים לקבלת מענק הלידה ( maternity grant) ומענק האשפוז על פי החוק. ואולם, לטענתה יש להגמיש את התנאים לקבלת המענקים בעניינה, כפי שנעשה ביחס לנשים שילדו את ילדן בביתן, והגיעו לבית החולים ב-24 השעות שלאחר הלידה.

לחלופין טענה התובעת, כי יש להעניק לה את המענקים האמורים "מטעמי צדק" על-פי הוראות סעיף 387 לחוק ולתקנות הביטוח הלאומי (הענקות מטעמי צדק), התשל"ה-1975 (להלן - התקנות). לשיטתה, קיימת לקונה חקיקתית בתקנות, וחסרה בהן התייחסות מפורשת לנושא של לידת בית מתוכננת או אקראית, ועל בית הדין להשלים חסר זה.

רוצים לשאול שאלה? היכנסו לפורום ביטוח לאומי

המוסד לביטוח לאומי סירב לשלם לתובעת את המבוקש על ידה, וטען כי הזכאות למענקי לידה ואשפוז מותנית באשפוז המבוטחת, ובהיעדרו לא קמה לה זכות לקבל את המענקים. עוד טען המוסד לביטוח לאומי, כי הזכאות למענק אשפוז היא של בית החולים או המוסד הרפואי שבו אושפזה המבוטחת בקשר ללידה, ומשכך תנאי מחייב הוא כי המבוטחת נזקקה לאשפוז בפועל.

נשיאת בית הדין, השופטת דיתה פרוז'ינין, דחתה את התביעה, וקבעה כי אין מחלוקת כי התובעת ילדה את בנה בביתה, ולא אושפזה בבית חולים לאחר מכן. על כן, משנקבע כי תנאי ה"היזקקות לאשפוז" הוא בגדר תנאי הכרחי לצורך קבלת המענקים הנתבעים, התובעת לא עומדת בתנאי סעיף 42(א) לחוק הביטוח הלאומי, ובדין נדחתה תביעתה לקבלתם.

קבלת מענק מ"טעמי צדק"
בנוסף נקבע, כי התובעת לא עומדת בתנאים שקבע המחוקק לקבלת המענקים מ"טעמי צדק". זאת, משום שמקורן של הנסיבות שבגינן יוענקו ההענקות מטעמי צדק מקורן בגורמים אובייקטיבים, שבגינם לא אושפזה היולדת. לידת בית מתוכננת אינה אחד מהם. כמו-כן מדובר ברשימה סגורה של מקרים. משכך, נקבע כי יש לדחות את תביעתה של התובעת לקבלת המענקים בהתאם לסעיף 387 לחוק ובהתאם לתקנות.

התובעת הוסיפה וטענה, כי העובדה שאין התייחסות בתקנות ללידת בית מעידה על קיומה של לקונה בחוק, כי על בית הדין להשלימה, וכי יש להעניק לה את המענקים "מטעמי צדק", שכן יש להכיר בזכות האישה על גופה, ומכוח עיקרון השוויון, שהינו עיקרון יסוד בשיטתנו המשפטית.

בהקשר לכך קבעה השופטת, כי מתן מענקים ליולדת נועד לעודד יולדות ללדת בבתי החולים, בין היתר, כדי לשמור על בריאות היולדות וילדיהן. "העובדה שאין בתקנות התייחסות לסיטואציה של לידת בית מתוכננת מתיישבת עם תכלית זו. הענקה מטעמי צדק נותנת פתרון למקרים החריגים שבהם לא התאשפזה היולדת מטעמים חיצונייים שאינם תלויים בה. משכך, העדר התייחסות ליולדת שילדה בבית מתוך בחירה אינה לקונה אלא הסדר שלילי, הנובע ישירות מתכלית החוק והתקנות בעניין זה".
השופטת הוסיפה, כי: "אם סבורה התובעת כי השינויים שהתחוללו בעת האחרונה בכל הקשור ללידת בית, כמו גם ההכרה בזכות האישה על גופה, מצדיקים שינוי בהתייחסות ובתכלית החקיקה, עליה לפנות למחוקק בעניין זה. קיומה של יוזמה לשינוי החוק כך שיינתנו מענקים גם ליולדות בית, אין בה כדי לשנות את התוצאה, שהרי כל עוד לא שונה החוק, המצב המשפטי הקיים, כפי שפורט לעיל, בעינו עומד".

בסיכום נקבע, כי משילדה התובעת בביתה מתוך בחירה היא אינה עומדת בתנאי סעיפים 42(א) ו- 387 לחוק, וכדין נדחתה תביעתה למענקי לידה ואשפוז.

רוצים לקרוא את פסק הדין? תקדין - פסק דין

(ב"ל 10443-10 נעמי לייסנר נ' המוסד לביטוח לאומי)