חופשה מרוכזת במקום עבודה
שלום רב , האם חופשה מרוכזת במקום עבודה ללא מציאת/ללא ניסיון מציאת אלטרנטיבת תעסוקה לעובד , כלומר חופשה "בכפייה" ככל שהעובד באותו זמן נמצא כבר במינוס ימי חופשה/שעות חופשה נחשבת כחופשה שאמורה להיות על חשבונו של המעסיק או על חשבונו של העובד? האם לפי החוק מותר למעסיק (חברת מיקור חוץ) להוציא אותי לחופש בכפייה ( בחברה בה אני מועסק בפועל כמו כל העובדים בחברה זו ) כאשר החופשה על חשבוני ואני למעשה נכנס למינוס נוסף ומגדיל את המינוס הקיים בימי החופשה ושעות החופשה ? או שמא, המעסיק מחויב להציע לי אלטרנטיבת תעסוקה כדי למנוע "כניסה" למינוס עמוק יותר ורק אם אני מסרב לאלטרנטיבת התעסוקה אז אני אמור לשלם מכיסי ועל חשבוני ? או לחילופין , אם אין ברשות המעסיק את האפשרות להציע אלטרנטיבה מבחינתו אז הוא אמור בעצם לשלם מכיסו על החופשה המרוכזת ו"לספוג" את ימי החופשה ושעות החופשה ולא להורידם מתלוש השכר שלי? אודה לתשובתכם ועזרתכם האדיבה, בברכה גלעד בלסיאנו
בנסיבות המתוארות, יש לבחון את המקרה לגופו לרבות לאור ההסדרים וההסכמים החלים על פי הנתונים הספציפיים של המקרה על מנת לקבל החלטה נכונה. מומלץ לפנות לייעוץ משפטי על יסוד: הסכמי עבודה אם יש והודעה לעובד אם ניתנה וכן לראות האם חל הסכם קיבוצי ענפי/מיוחד ו/או צו הרחבה ענפי. ככלל, המעסיק הוא אשר קובע את מועדי החופשה. החופשה תהיה רצופה, אלא שבהסכמת העובד והמעסיק ובאישור ועד העובדים במקום, אם ישנו, אפשר לחלקה, ובלבד, שפרק אחד ממנה יהיה לפחות שבעה ימים. כמו כן, עובד זכאי לשכרו אם לא עבד בפועל, כאשר הוא מוכן לעבוד והמעסיק לא סיפק לו עבודה. בנוסף, המעסיק אינו רשאי לרשום לעובד יתרת ימי חופשה שלילית, והעובד זכאי לשכר עבודה רגיל בימי החופשה שנכפו עליו. לכן יש חשיבות לקבל מידע נוסף על מנת לענות על השאלה.
עו"ד גל שלום רב, ראשית - רב תודות לך על תשובתך המהירה והמקיפה. שנית - ברצוני לומר שיש הסכם עבודה בנוסח מלא והוא הסכם אישי ולא הסכם קיבוצי אך אין הודעת מעביד . כידוע , אין צורך בהודעת מעביד ברגע שיש הסכם עבודה בנוסח מלא המפרט את תנאי העבודה במלואם ואת השכר והנלווים (כמובן הסכם שלא סותר/נוגד את החוק והדין הישראלי וכזה שלא מפר את החוקים הקיימים במדינה ). הודעת מעביד היא למעשה מסמך החתום חד צדדית על ידי המעסיק בלבד ומפרט בקצרה ובסיכום את כל הנכתב בנוסח המלא ( נוסח מלא גובר על הודעת מעביד מבחינה משפטית ) חשוב לי לציין - אני עובד בחברת מיקור חוץ X , כלומר מקבל משכורת ותלוש שכר מחברה X כאשר בפועל אני מועסק בחברה Y ( חברה Y היא חברה במגזר הציבורי ) חברה Y מבורכת בימי חופשה מרוכזים וכפויים ( כל ימי חול המועד , בין החגים , גשרים שהוחלטו בין ועד העובדים שלה וההנהלה וכמובן "הדממה" בחודש אוגוסט , שבוע חופש שלם על חשבון העובדים המסתכם בהורדת 5 ימי חופשה מתלוש השכר ) . חברה Y מוציאה את כל עובדיה לחופשות מרוכזות ( עובדי החברה כולל עובדי מיקור החוץ ) ועובדי החברה גם הם נכנסים למינוסים ( בימי/שעות חופשה בתלוש השכר ) . עבורי נקבע בחוזה אישי בחברה X להלן " חברת מיקור החוץ" שהיא חברה פרטית שמעסיקה אותי כנותן שירותים בחברה במגזר הציבורי , שאני אקבל ימי חופשה לפי המינימום הקבוע בחוק בשלב זה ( לא הצלחתי במו"מ לשנות החלטה זו ) כמובן שבחידוש/הארכת חוזה לשנה נוספת ו/או לשנים הבאות אני יעמוד על המקח וינסה להעלות את ימי חופשתי בחוזה חתום ומיטיב מהחוק ( בדיון שכר לפני ישיבת תקציב בחברה ) אך חשוב לומר - החברה במגזר הציבורי שאני כנותן שירותים מטעם חברת מיקור חוץ מועסק בה היא חברה שימי החופשה בה ושעות החופשה בה גבוהות בהרבה מהמינימום הקבוע בחוק ( לדוגמא : אני מקבל 0.833*12 לשנה ימי חופשה , החברה במגזר הציבורי הוציאה את עובדיה במהלך שנת מס 2015 לכ-17 ימי חופשה במצטבר ) כלומר, המינימום הקבוע בחוק שברשותי מהווה 60% מסך ימי החופשה המרוכזים והכפויים ושלא נדבר על כך שבכלל לא חתמתי יום חופשה אחד על חשבוני מעבר לימים המרוכזים כי פשוט אין ברשותי ימי /שעות חופשה פנויים לניצול אישי בקיצור ולסיכומו של עניין - החופשות המרוכזות תמיד היו על חשבוני והדבר התבטא בתלוש שכר כולל הכנסתי ליתרה שלילית ומיתרה שלילית ליתרה שלילית עמוקה יותר וכדומה וכדומה.... אודה לעזרתך על סמך המידע המלא שהוצג לעיל, תודה רבה מראש בברכה, גלעד בלסיאנו
שלום עו"ד גל, אשמח למענה בבקשה. תודה בברכה גלעד
גלעד שלום רב, כמו שעניתי לך בפעם הקודמת, ככלל, המעסיק הוא אשר קובע את מועדי החופשה. החופשה תהיה רצופה, אלא שבהסכמת העובד והמעסיק ובאישור ועד העובדים במקום, אם ישנו, אפשר לחלקה, ובלבד, שפרק אחד ממנה יהיה לפחות שבעה ימים. כמו כן, עובד זכאי לשכרו אם לא עבד בפועל, כאשר הוא מוכן לעבוד והמעסיק לא סיפק לו עבודה. בנוסף, המעסיק אינו רשאי לרשום לעובד יתרת ימי חופשה שלילית, והעובד זכאי לשכר עבודה רגיל בימי החופשה שנכפו עליו. במקרה הנדון, עדיין ישנה חשיבות לענף בו אתה מועסק ולשאלה האם קיים הסכם קיבוצי, שכן אם בהסכם הקיבוצי ישנן הוראות מיטיבות, ההסכם הקיבוצי יחול, כאשר ההסכם האישי לא יכול לגרוע מהוראות מיטיבות להן אתה זכאי. מומלץ לפנות לייעוץ משפטי על מנת לקבל מענה מפורט יותר.
גל שלום, כפי שכתבתי. תגיד אתה. אני כתבתי שהחברה בה אני ממוקם בפועל היא חברה במגזר ציבורי עם הסכם קיבוצי אך כיוון שאני מועסק בחברה הציבורית דרך חברת מיקור חוץ אני מקבל משכורת ותלוש שכר מחברת מיקור חוץ זו. הסכם העבודה שלי הוא מול חברת מיקור החוץ - כלומר חברה במגזר הפרטי .חברת מיקור החוץ נותנת שירותים הנדסיים לפרויקטים שונים ולחברות שונות כאלו ואחרות. כעת הפרויקט מתבצע בחברה ציבורית , אך ההסכם שלי , שוב, מול חברת מיקור החוץ ולא מול החברה בה אני ממוקם. מה זאת אומרת הסכם אישי לא יכול לגרוע מהוראות מיטיבות להן אני זכאי ? לא הבנתי את המשפט? איך ההסכם הקיבוצי בחברה בה אני ממוקם קשור אליי? אני לא מקבל משכורת ולא מועסק בחברה זו. דבר שני, איך בדיוק רישום יתרה שלילית זה לטובתי? ( אם זה אכן חלק מההסכם הקיבוצי " המיטיב" ? ) אני מנסה להבין , בהסכם האישי שלי אני מקבל 10 ימי חופשה בשנה. בחברה הציבורית בה אני ממוקם מוציאים ל 17 ימי חופשה בשנה. יכול מאוד להיות שלפי הסכמים קיבוציים לעובדי החברה מותר להיכנס למינוס וזה גם חוקי. ( עובדי החברה הציבורית לא אני) השאלה פשוטה מאוד - האם חברת מיקור החוץ עושה עבירה או מתנהגת כחוק בדבר הכנסתי למינוס עקב ימי חופשה מרובים בחברה הציבורית? אני בהסכם אישי . החברה הציבורית עובדת בהסכמים קיבוציים. "הוראות מיטיבות" ככל שיהיו....עבורי נגרם עוול......כיוון שהחברה הציבורית יוצאת לחופשות מרובות בראייה שנתית. אשמח לתשובה קצת יותר מפורטת בהסתמך על הדברים לעיל, תודה בברכה גלעד
שלום, מה השאלה המשפטית שלך?
