מס על בעלי דירה או בעלי יחידת דיור להשכרה בישוב קהילתי

שלום רב! כפי שכבר הובהר לא פעם בתשובות בפורום זה: א) "מיסי יישוב" איננו מונח משפטי, והגורם הבא בדרישה לתשלום ביישוב חייב לפרט את מרכיבי הדרישה לפי ייעודם, את בסיסו של כל מרכיב ואת אופן חישובו; ב) לא כל אפליה הינה פסולה – אפליה המבוססת על שוני קיים, ואיננה חורגת מהסביר במידת ההתייחסות השונה, איננה פסולה. כעולה מהאמור בשאלה, ההחלטה באסיפה הכללית באה לחייב בתשלום המדובר את המשכירים, חברי-האגודה, ויש להניח כי מדובר בבסיסו בניצול הנוסף של תשתיות, מיבני-ציבור ומיתקנים, שמומנו בהשקעות האגודה - ניצול הנובע ממגורי משפחה נוספת בתחום-המגורים של המשכיר. גם אם החבר-המשכיר עצמו לא נהנה ישירות מאותו ניצול – הוא נהנה מכך בעקיפין, ע"י האפשרות להשכיר את יחידת-המגורים הנוספת שלו בדמי-שכירות, אשר גובהם אמור לשקף גם את הנאות השוכרים מהשקעותיה הנ"ל של האגודה ( במילים אחרות: אלמלא קיומם במושב של אותן תוצאות-השקעה של האגודה, היו השוכרים מוכנים לשלם לחבר-המשכיר דמי-שכירות נמוכים יותר, ואולי אף היו נמנעים בכלל מלשכור בית למגורים ביישוב ). ההשלכות מבחינת האגודה, כמייצגת האינטרסים של הציבור כולו וכ"מחלקת" את ההנאות מהשקעות אותו ציבור, אינן מתבטאות רק במתואר כאן לעיל: נטל האחריות והיקף הפעילות של האגודה גובר, כאשר בתחומה מתגוררות משפחות נוספות; העלויות הנובעות מכך אינן מכוסות במלואן ע"י תשלומי-ארנונה מוניציפאליים, ודמי-השתתפות סבירים מגיעים לאגודה בהקשר זה, מאלו ה"תורמים" לתוספת האחריות וההוצאות של האגודה, תוך שהם נהנים מכך כמשכירים, דרך דמי-השכירות שהם גובים לעצמם. הדברים ניתנים להמחשה ברורה יותר, אם במקום להתייחס לשוכר הבודד יוצבו לבחינה ההשלכות של מגורי עשרות משפחות של שוכרים, כתוספת למשפחות חברי-האגודה הגרים ביישוב: למתואר לעיל יש להוסיף את הבלאי המוגבר של מבנים ומתקנים, וכן השלכות טבעיות נוספות הנובעות מצרכיו של קהל-משתמשים גדול יותר. עם כל זאת, יש מקום לבחון את סבירות היקפו של התשלום הנוסף הנדרש כאן ע"י האגודה – סבירות זו נבחנת לפי קני-מידה ענייניים ואובייקטיביים, ואישור של רוב-קולות באסיפה איננו "מחסום" לבחינה כזו: האסיפה איננה גוף שיפוטי, מה גם כאשר הרוב, הבא "לשפוט ולקבוע", מתיימר לפסוק בעניינו-שלו. האסיפה הכללית איננה מעל האגודה, וגם כמוסד העליון של האגודה - דינה כדין האגודה עצמה, אך לא יותר מכך. במישור היחסים בין האגודה לחבריה - גם אם כל חבר חייב לכבד כל החלטה בת-תוקף של האסיפה הכללית, הרי החלטות אלה תקפות כדין אם הן מעוגנות כראוי בתקנון-האגודה או בהוראות הדין שבמסגרת החקיקה וחקיקת-המשנה בישראל. אם בבדיקה אובייקטיבית יימצא, כי שיעור הדרישה שהעלתה האגודה חורג מהסביר – אזי בתואם למידת החריגה הוא גם חורג מגדר תקפותו המחייבת. בד-בבד, מי שמבקש לחלוק על סבירותו של שיעור התשלום הנדרש, מוטב שייקח בחשבון גם אפשרות של ממצא-בדיקה הפוך, לפיו שיעור הדרישה הינו... נמוך מדי.