כאשר נחקק חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998, הוא סימל נקודת מפנה היסטורית בישראל. לראשונה, המדינה הכירה באופן מקיף בזכותם של כ-1.6 מיליון אנשים עם מוגבלויות לשוויון מלא, עצמאות ונגישות בכל תחומי החיים. החוק שינה באופן דרמטי את המרחב הציבורי, שוק העבודה והשירותים החברתיים, והפך מסעיף חוק שולי לעוגן מרכזי במימוש זכויות אדם בישראל. המדריך המקיף שלפניכם חושף כיצד החוק משפיע על כל אחד מאיתנו - כמעסיקים, כנותני שירות וכחברה מתקדמת הדוגלת בשוויון וכבוד לכל אדם.
עקרונות היסוד של החוק
החוק מבוסס על ההכרה כי אנשים עם מוגבלות זכאים לשוויון זכויות מלא. לפי סעיף 1 לחוק, זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות ומחויבותה של החברה בישראל לזכויות אלו מושתתות על עקרון השוויון, על ההכרה בערך האדם שנברא בצלם ועל עקרון כבוד הבריות.
מטרת החוק, כפי שמוגדרת בסעיף 2, היא להגן על כבודו וחירותו של אדם עם מוגבלות ולעגן את זכותו להשתתפות שוויונית ופעילה בכל תחומי החיים. בנוסף, החוק שואף לתת מענה הולם לצרכיו המיוחדים של האדם עם המוגבלות באופן שיאפשר לו לחיות בעצמאות מרבית, בפרטיות ובכבוד, תוך מיצוי מלוא יכולתו.
החוק אינו מתייחס רק לשוויון פורמלי, אלא גם לשוויון מהותי. כלומר, הוא מכיר בכך שלעתים דרושות התאמות ופעולות מיוחדות כדי לממש שוויון אמיתי. לכן, סעיף 3 לחוק קובע שאין רואים כהפליה פסולה פעולות שנועדו לקדם את השוויון של אנשים עם מוגבלות או לתקן הפליה קודמת או קיימת.
על מי חל חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות?
החוק חל על "אדם עם מוגבלות", המוגדר בסעיף 5 כאדם עם לקות פיזית, נפשית או שכלית לרבות קוגניטיבית, קבועה או זמנית, אשר בשלה מוגבל תפקודו באופן מהותי בתחום אחד או יותר מתחומי החיים העיקריים. הגדרה זו רחבה ומקיפה וכוללת אנשים עם מגוון רחב של מוגבלויות – פיזיות, חושיות, קוגניטיביות ונפשיות, בין אם מולדות או נרכשות, וללא תלות בגורם למוגבלות. חשוב לציין כי החוק חל גם על מי שהיה בעבר אדם עם מוגבלות, מי שנחשב אדם עם מוגבלות (גם אם אינו כזה) וכן על מי שמלווה אדם עם מוגבלות או בן משפחתו.
תעסוקה וייצוג הולם
אחד הנושאים המרכזיים שמטופלים בחוק הוא תעסוקת אנשים עם מוגבלות. פרק ד' לחוק עוסק באיסור הפליה בתעסוקה, וקובע שמעסיק לא יפלה בין עובדיו או דורשי עבודה מחמת מוגבלותם, בכל היבט של העסקה – החל מקבלה לעבודה, דרך תנאי עבודה וקידום ועד לפיטורין.
הוראות סעיף 9 לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות מחייבות מעסיקים גדולים לפעול לקידום ייצוג הולם של אנשים עם מוגבלות בקרב עובדיהם. בשנת 2016 הוספו תיקונים משמעותיים לחוק, שקבעו כי מעסיק ציבורי גדול (המעסיק מעל 100 עובדים) נדרש לעמוד ביעד ייצוג של 5% לפחות עובדים עם מוגבלות משמעותית. מעסיקים שאינם עומדים ביעד הייצוג נדרשים לפרסם תכנית שנתית עם צעדים אופרטיביים להגדלת שיעור העובדים עם מוגבלות, כולל העדפה מתקנת ואף ייעוד משרות. בנוסף, לפי סעיף 9א, גופים ציבוריים וחברות ממשלתיות גדולות נדרשים למנות ממונה תעסוקה לאנשים עם מוגבלות.
נגישות - המפתח להשתתפות שוויונית
נושא מרכזי נוסף שעליו שם החוק דגש הוא נגישות. בשנת 2005 הוסף לחוק פרק הנגישות המקיף (פרק ה'1), שמטרתו להבטיח שאנשים עם מוגבלות יוכלו להשתמש באופן שוויוני, עצמאי ובטוח בשירותים ציבוריים ובמקומות ציבוריים. החוק קובע את זכותם של אנשים עם מוגבלות לנגישות למקום ציבורי ולשירות ציבורי ומטיל חובות על בעלי מקומות ציבוריים ונותני שירותים ציבוריים לבצע "התאמות נגישות" – ההתאמות שיש לבצע כדי שתתאפשר נגישות. מכוח החוק נחקקו תקנות נגישות רבות המפרטות את ההתאמות הנדרשות בתחומים שונים, כגון: מבנים, תחבורה ציבורית, אתרי אינטרנט, שירותי בריאות, מוסדות חינוך ועוד. תקנות אלו מפרטות את הסטנדרטים הטכניים של הנגישות בכל תחום.
מה הקשר בין חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות לבין שוויון זכויות וצדק?
חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות מבטא תפישה של צדק חברתי המבוססת על ההכרה בזכויות האדם של אנשים עם מוגבלויות. החוק משקף מעבר מגישה של צדקה וחסד לגישה של זכויות וכבוד.
שוויון הזכויות שהחוק שואף להבטיח אינו מתמצה בשוויון פורמלי – התייחסות זהה לכל אדם – אלא בשוויון מהותי, המכיר בכך שלעתים נדרש יחס שונה ומותאם כדי להגיע לתוצאה שוויונית. לכן, החוק מאפשר העדפה מתקנת ומחייב ביצוע התאמות לאנשים עם מוגבלויות. גישה זו היא ביטוי לתפיסה של צדק חלוקתי, המבקשת לחלק מחדש משאבים חברתיים באופן שיקדם שוויון מהותי. לדוגמה, כאשר החוק מחייב מעסיק להנגיש את מקום העבודה, הוא למעשה מחלק מחדש את העלויות הכרוכות בהשתתפותם של אנשים עם מוגבלויות בשוק העבודה.
התפתחויות לאחר התיקון משנת 2005
בשנת 2005 נוסף לחוק תיקון משמעותי (תיקון מס' 2) שהוסיף את פרק הנגישות המקיף. תיקון זה היווה מהפכה של ממש בכל הנוגע לנגישות במרחב הציבורי בישראל והוביל לשרשרת של תקנות שקבעו סטנדרטים מחייבים לנגישות. תיקונים נוספים שהתקבלו לאורך השנים הרחיבו את היקף החוק. למשל, בשנת 2018 התקבל תיקון שעוסק בהלוואות לדיור לאנשים עם מוגבלות מקצרת חיים ומסדיר את זכותם לקבל ביטוח חיים והלוואת משכנתא.
בשנת 2022 התקבל תיקון מס' 23 שהוסיף לחוק מנגנון אכיפה מנהלי, הכולל אפשרות להטלת עיצומים כספיים על מפרי החוק. תיקון זה נועד לחזק את האכיפה ולהגביר את הציות להוראות החוק.
נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות
מכוח החוק הוקמה נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, גוף ממשלתי האמון על יישום החוק ואכיפתו. הנציבות פועלת להגברת המודעות לזכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות, מספקת מידע וייעוץ, בודקת תלונות על הפליה ופועלת לקידום הנגישות.
לפי סעיף 19מב, גופים המעסיקים 25 עובדים ומעלה מחויבים למנות רכז נגישות, שתפקידו לספק מידע לציבור על אודות נגישות המקום והשירות, ולייעץ בדבר חובות הנגישות. בנוסף, החוק הגדיר מורשי נגישות – מומחים מוסמכים שתפקידם לאשר כי ביצוע התאמות הנגישות נעשה כנדרש בחוק ובתקנותיו.
אכיפה ופיקוח
לצורך אכיפת החוק, ניתנו לנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות כלי אכיפה מגוונים, כולל הסמכות להוציא צווי נגישות, לערוך חקירות ולהגיש תביעות אזרחיות.
תיקון מס' 23 לחוק משנת 2022 הוסיף מערך אכיפה מנהלי, המאפשר להטיל עיצומים כספיים על מי שמפר את החוק, וזאת בהליך מהיר יחסית להליך פלילי. לדוגמה, העיצום הכספי על הפרת חובת נגישות יכול להגיע ל-200,000 שקל לחייב רגיל. בנוסף, החוק מאפשר לאדם עם מוגבלות שהופלה להגיש תביעה אזרחית לפיצויים ללא הוכחת נזק, בסכום של עד 50,000 שקל.
הישגים ואתגרים
חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות הוביל לשינויים משמעותיים בחברה הישראלית. המודעות לזכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות עלתה, והנגישות במרחב הציבורי השתפרה באופן ניכר. עם זאת, עדיין קיימים אתגרים רבים ביישום החוק. בתחום התעסוקה למשל, שיעור התעסוקה של אנשים עם מוגבלות נותר נמוך משמעותית משיעור התעסוקה בקרב האוכלוסיה הכללית. גם בתחום הנגישות, למרות ההתקדמות, עדיין רבים המקומות והשירותים שאינם נגישים במלואם. האכיפה נתקלת באתגרים, ולעתים קרובות אנשים עם מוגבלויות נדרשים לפנות להליכים משפטיים כדי לממש את זכויותיהם.
לסיכום, חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות מהווה מסגרת חוקית מקיפה להבטחת זכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות בישראל. החוק משקף שינוי תפישתי – מראיית אנשים עם מוגבלויות כמושאים של חסד וצדקה, לראייתם כבעלי זכויות הזכאים להשתתפות מלאה ושוויונית בחברה. יחד עם ההישגים המשמעותיים שהביא החוק, האתגרים העומדים בפני יישומו המלא מדגישים את הצורך בהמשך פעילות משולבת של רשויות החוק, ארגוני החברה האזרחית והציבור הרחב, כדי להבטיח חברה שוויונית ומכילה יותר לכל אזרחיה.
(צילום ראשי: שאטרסוק)
