במדינת ישראל, בית הדין הרבני הוא הסמכות הבלעדית למתן גט, כאשר על פי סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין, תשי"ג-1953), יש לו גם הסמכות לפסוק בכל ענין הכרוך בתביעת הגירושין, לרבות מזונות לאשה ולילדי הזוג. גובה המזונות שנפסק על ידי בית הדין הרבני מקבל תוקף של פסק דין לכל דבר ועניין, ובמידה שהאב לא שילם את המזונות - האם זכאית לתבוע אותם, בתוספת ריבית, בלשכת ההוצאה לפועל.
כעבור 4 שנים נפרדו בני הזוג, והאשה החליטה לקחת את פסק הדין המקורי של המזונות שניתן לבני הזוג ביום קבלת הגט, ועל פיו להגיש בלשכת ההוצל"פ תביעה רטרואקטיבית כנגד האב, בגין אי תשלום מזונות לתקופה של 48 חודשים
בעקבות התביעה בהוצל"פ, ננקטו עיקולים
פסק הדין החדשני שניתן לאחרונה על ידי בית הדין הרבני הגדול, ושבו יוצג האב ע"י הח"מ, דן בשאלה האם אב חייב במזונות גם בתקופה שבה בני הזוג גרים יחד.
במקרה הנדון, התגרשו בני הזוג, הורים לשלושה ילדים, בבית הדין הרבני האזורי בירושלים, וקיבלו יחד עם הגט גם פס"ד מזונות. לאחר תקופה שבה חיו כגרושים, החליטו הצדדים לנסות לעשות שלום בית ולחזור לחיות יחד.
במשך 4 שנים חיו יחד, כאשר בתקופה זו מימן האב את הוצאות האשה והילדים ועל כן, לא שילם את דמי המזונות.
כעבור 4 שנים נפרדו בני הזוג והאשה החליטה לקחת את פסק הדין המקורי של המזונות שניתן לבני הזוג ביום קבלת הגט, ועל פיו להגיש בלשכת ההוצל"פ תביעה רטרואקטיבית כנגד האב, בגין אי תשלום מזונות לתקופה של 48 חודשים. בנוסף, האשה פתחה כנגד בעלה לשעבר תיקים נוספים בהוצאה לפועל, בגין מחלוקות כספיות שהתגלעו ביניהם בנושא שיפוץ הדירה.
סך קרן התביעה היה 150 אלף שקלים ובתוספת ריבית, עמד החוב על כ-650 אלף שקלים.
בעקבות תביעתה של האשה בהוצל"פ, ננקטו כנגד האב עיקולים רבים לתקופה ארוכה ובהם עיקול משכורות, עיקול כלל רכושו ועיקול חשבונות הבנק.
על פי פסיקת ביה"ד הרבני האזורי, על אף שחיו יחד, לא הצליח האיש להוכיח כי שילם את המזונות שבהם הוא חייב ועל כן ומכיון שלא נחתם בין בני הזוג הסכם המבטל את פסק הדין - על האיש לשלם את מלוא החוב, לרבות ריבית הנשך שנצברה בתקופה זו
בית הדין הרבני: על האיש לשלם את מלוא החוב, כולל ריבית נשך
בתגובה פנה האיש, באמצעותו של הח"מ, לבית הדין האזורי בירושלים ולאחר תהליך ארוך של ניהול הוכחות, שבמהלכו ניסתה האשה לטעון כי בתקופה האמורה הם לא חיו יחד, אלא ביקרו תכופות האחד אצל השני, פסק בית הדין הרבני האזורי כי מבחינה הלכתית אכן נחשב הדבר כאילו חיו יחד ועל כן על האישה לקבל גט לחומרה.
אולם, על פי פסיקת ביה"ד הרבני האזורי, על אף שחיו יחד, לא הצליח האיש להוכיח כי שילם את המזונות שבהם הוא חייב ועל כן ומכיון שלא נחתם בין בני הזוג הסכם המבטל את פסק הדין - על האיש לשלם את מלוא החוב, לרבות ריבית הנשך שנצברה בתקופה זו.
"ללא ספק לא ניתן לומר שהאשה מחלה על הסכם הגירושין ללא אומדנא מוכחת, שהרי האשה לא מחלה בפירוש על זכויותיה המעוגנות בהסכם, וכלל נקוט הוא בידינו שדברים שבלב אינם דברים, ורק אם יש אמדן דעת מוכח הדבר מועיל, שאז כבר אינם דברים שבלב אלא בלב כל אדם", נכתב בפסק הדין.
בית הדין הרבני הגדול קבע, כי לאחר שישלם האב את סכום הקרן, יסגרו בין הצדדים כל התיקים הפתוחים בענייני רכוש, מזונות וכל חוב אחר, לרבות ביטול העיקולים שננקטו כנגד האב וביטול כל ההליכים המשפטיים
הפסיקה המהפכנית של ביה"ד הרבני הגדול
לאחר קבלת פסה"ד של ביה"ד הרבני האזורי, ערער האב באמצעות הח"מ, לביה"ד הרבני הגדול, שבצעד חסר תקדים ביטל את הפסיקה של ביה"ד האזורי, וקבע הלכה המאפשרת את ביטול סכום הריבית במקרה של שלום בית.
בהחלטתם ציינו הדיינים, כי אין ספק שהצדק במקרה זה נמצא עם האב, וכי היות שבתקופה זו חיו יחד - דבר שהוסכם גם על ידי ביה"ד הרבני האזורי - על פניו לא צריך האב לשלם מזונות כלל בעבור תקופה זו. אולם, במקרה זה וכדי למנוע סכסוכים עתידיים בין הצדדים, פסק ביה"ד הגדול, כי על האב לשלם את סכום הקרן בלבד.
על פי האמור בפסיקה - לאחר שישלם האב את סכום הקרן, יסגרו בין הצדדים כל התיקים הפתוחים בענייני רכוש, מזונות וכל חוב אחר, לרבות ביטול העיקולים שננקטו כנגד האב וביטול כל ההליכים המשפטיים.
בנוסף, משיקולי ההלכה התורה והדין הדתי, אישר ביה"ד הגדול את פסיקת ביה"ד האזורי הנוגע לחובת האשה בקבלת גט לחומרה, היות שחיו יחד ללא נישואים.
פסה"ד האמור יש משמעות עתידית רבה, שכן עד לפסיקה זו לא היתה לבתי הדין הרבניים האזוריים סמכות לבטל תשלומי ריבית
משמעותו של פסה"ד לגבי תשלומי ריבית
אין ספק כי לפסה"ד האמור יש משמעות עתידית רבה, שכן עד לפסיקה זו לא היתה לבתי הדין הרבניים האזוריים סמכות לבטל תשלומי ריבית. בפסיקה זו קבע למעשה ביה"ד הגדול הלכה המאפשרת לבתי הדין הרבניים האזוריים להפעיל שיקול דעת במקרים שבהם בני הזוג חוזרים לחיות יחד בניסיון לעשות שלום בית, ובמקרים מסוימים אף לבטל את תשלום הריבית.
בפסיקה זו עשה ביה"ד הגדול צדק, תוך שהוא משלב במלאכת מחשבת את דין התורה וההלכה, יחד עם החוקים שבספר החוקים.
