ייסוד הקדש ציבורי הוא דרך מעוררת הערכה בה יכול אדם להקדיש נכס מקרקעין או נכס כספי שנמצאים בבעלותו לטובת מטרה ציבורית כלשהי. במקרים רבים, מיועד ההקדש הציבורי לצורכי צדקה ודת ומשמש לתלמוד תורה, לשיכון תלמידי ישיבה ולעזרה לנזקקים.
נאמני ההקדש, הממונים על ניהולו ועל דאגה לכל הצרכים הכרוכים בהפעלתו, עושים את עבודתם פעמים רבות בהתנדבות וללא כל תמורה וזוכים על כך לכבוד רב בקרב הציבור. היחס הציבורי לו זוכים נאמני ההקדש הוא אחד מגורמי המפתח ההופכים את מינויים ואת שחרורם של הנאמנים לעניין מורכב, עליו נתן את הדעת בית הדין הגדול לאחרונה.
בית הדין האזורי השתכנע מעל לכל ספק כי המשך כהונת הנאמן אינו עולה בקנה אחד עם טובת ההקדש וקבע כי עליו לסיים את תפקידו. הנאמן החליט להגיש ערעור לבית הדין הגדול
נאמן ההקדש פוטר והחליט לערער
המקרה שלפנינו מתחיל בדיון שנערך בבית הדין האזורי בירושלים, בנוגע להקדש ציבורי דתי בעיר, לו מונה מנהל מיוחד. על אף מינוי המנהל המיוחד, נמנע בתחילה בית הדין מלפטר את נאמני ההקדש מתוך רצון לשמור על כבודם ובתקווה שיסייעו למנהל החדש בתפקידו. אך לטענת המנהל המיוחד, פעל אחד מנאמני ההקדש מאחורי גבו, חתר תחתיו וסיכל את עבודתו. במהלך הדיון התברר כי הנאמן גם גבה כספים מדיירים המתגוררים בנכסי ההקדש ולא העביר אותם למנהל המיוחד כנדרש.
בסופו של הדיון, בית הדין האזורי השתכנע מעל לכל ספק כי המשך כהונת הנאמן אינו עולה בקנה אחד עם טובת ההקדש וקבע כי עליו לסיים את תפקידו. הנאמן החליט להגיש ערעור לבית הדין הגדול, בו ייצג משרדנו את הצד המשיב.
העברת הנאמן מתפקידו, נטען בפסק הדין, עלולה להוריד משמעותית מערכו, כפי שהוא נתפס בעיני הציבור, ולכן משולה לשפיכות דמים
יש לשקול היטב שחרור נאמן מתפקידו
במסגרת הדיון בערעור, העלה בית הדין הגדול מספר נקודות המבהירות את מורכבות המינוי והשחרור של נאמני ההקדשות הציבוריים ואת הרגישות והזהירות שבהן נדרש לטפל בנושאים אלה. בראש דבריו, הבחין בית הדין הגדול בין נאמנים אשר עושים את תפקידם ללא תמורה לבין מנהל או מפקח העושה את עבודתו בשכר. הפסקת העסקה של עובד בשכר, המעוגנת בהסכם עבודה, היא מהלך שכיח שעשוי לנבוע ממגוון סיבות, אך אין בו כדי להזיק למפוטר מעבר לעוגמת נפש ולהפסד הכספי הנובע מהפסקת העבודה.
כאשר מדובר בנאמן, המנהל הקדש ציבורי ללא תמורה וזוכה לכבוד ולחשיבות בעיני הציבור כתוצאה מכך, המצב שונה לחלוטין. העברת הנאמן מתפקידו, נטען בפסק הדין, עלולה להוריד משמעותית מערכו, כפי שהוא נתפס בעיני הציבור, ולכן משולה לשפיכות דמים. לפיכך, על בית הדין לשקול היטב את שחרורו של נאמן מתפקידו, ואין לעשות זאת מבלי שיש לכך סיבה מבוססת או ראיה מוצקה. במקרה הנדון, לאחר ששמע את מנהל ההקדש, השתכנע בית הדין כי פיטורי הנאמן מוצדקים.
כל מינוי שנעשה על ידי בית דין צריך להיות תקין מעל לכל חשש וספק, כיוון שמי שמונה על ידי בית הדין מתפקד כשליחו ומורשה לפעול בשמו ומכוחו
מינוי בית דין לעומת מינוי אב
סוגיה נוספת עליה עמד בית הדין הגדול במסגרת הדיון בערעור היא ההבדל בין מינוי בית דין לבין מינוי שאב ממנה על ילדיו. על פי בית הדין הגדול, כל בית דין הוא אב של יתומים, וככזה, חובתו לפקח על ענייניהם כך שלא ייגרם להם נזק או הפסד.
כיוון שאב יכול למנות נאמן לניהול הנכסים אותם הוא מוריש לבניו לאחר מותו, ובעשותו כן הוא נותן את אמונו המלא באותו נאמן, אל לבית הדין לפקפק באמון שנתן האב ואל לו להתערב בהחלטותיו, אלא אם כן הוכח מעל לכל ספק שהנאמן מעל בתפקידו.
לעומת זאת, כל מינוי שנעשה על ידי בית דין צריך להיות תקין מעל לכל חשש וספק, כיוון שמי שמונה על ידי בית הדין מתפקד כשליחו ומורשה לפעול בשמו ומכוחו. לפיכך, על בית הדין להיזהר שלא לעשות במו ידיו דבר שיש חשד או ספק בנוגע לתקינותו. מרגע שעולה ספק בנוגע לאופן בו ממלא הנאמן את תפקידו, פוקע תוקף המינוי שניתן אך ורק על יסוד אמון מלא, ומתברר כמינוי טעות. לפיכך, במקרה זה, על בית הדין לסלק את הנאמן מיד מתפקידו.
בית הדין הגדול ציין כי מינוי נאמנים צריך להיעשות לתקופה קצובה שעם סיומה ניתן יהיה להאריך כהונתם לתקופה נוספת או להחליפם באחרים. כך תתאפשר העברת נאמנים מתפקידם ללא כל חשש לפגיעה בכבודם
בית הדין הגדול דוחה את הערעור
לאחר בחינת פרטי המקרה והתייחסות למורכבויות המתוארות לעיל, קבע בית הדין הגדול כי בית הדין האזורי צדק בהחלטתו, דחה את ערעורו של הנאמן ופסק כי יש להעביר אותו מתפקידו. בסיכום הערעור צוין כי עקרונות ההלכה הכלליים הן שכל מינוי נאמנים ייעשה על ידי בית דין של שלושה ולא על ידי דיין יחיד, ושסילוק נאמנים מתפקידם ייקבע לאחר בירור מקיף של העניין, גם הוא בבית דין של שלושה, ולאחר החלטה של שלושה דיינים.
בית הדין הגדול התייחס בדבריו לתופעה נפוצה נוספת, בה רבים מהמערערים על פיטורי נאמנים טוענים כי אותם נאמנים שסולקו מתפקידם התקשו למלא את חובותיהם נאמנה, אם מחמת זקנתם או בשל עומס עבודה בעקבות פטירתם של נאמנים נוספים שמילאו את התפקיד יחד איתם. בית הדין הגדול מצא צדק באותן טענות, המלינות על כך שאותם נאמנים, המסולקים מהתפקיד בשל הזנחת ההקדשות, חווים פגיעה קשה בכבודם על לא עוול בכפם.
על מנת לנוע זאת, ציין בית הדין הגדול כי מינוי הנאמנים צריך להיעשות לתקופה קצובה. עם סיומה – ניתן יהיה להאריך את כהונתם לתקופה נוספת או להחליפם בנאמנים אחרים. באופן זה תתאפשר העברת נאמנים מתפקידם ללא כל חשש לפגיעה בכבודם.
עו"ד משה בן דוד הוא ממייסדי משרד עורכי הדין בן דוד, אברהם, הכהן העוסק במשפט מינהלי וחוקתי, מקרקעין ונדל"ן, דיני נזיקין, צוואות וירושות, אפוטרופסות וייפוי כוח מתמשך, ועוד. עו"ד בן דוד ייצג את ההקדש בתיק יחד עם עו"ד אלדר שוחטמן
