ביהמ"ש המחוזי בת"א בשבתו כביהמ"ש לעניינים מנהליים קיבל לאחרונה עתירה שהוגשה נגד עיריית מודיעין-מכבים-רעות לביטול חיוב שהוטל מכח אגרה בשל פינוי אשפה חריגה.
לעיריית מודיעין יש סמכות להטיל אגרה בשל פינוי פסולת של "אשפה עודפת". סעיף 43(ג) לחוק העזר למודיעין קובע פטור מתשלום אגרת פינוי פסולת. בהתאם לכך: "ראש העירייה רשאי לפטור מפעל מאגרה ... כולה או מקצתה, אם שוכנע כי מיקום המפעל, מבנהו, שיטת עבודתו, שיטת העברת האשפה הנהוגה בו או כמות האשפה שהמפעל מוציא, אינם מחייבים השקעת אמצעים מעבר למקובל בפינוי אשפה ממגורים".
העותרים, אשר עוסקים בתחום המזון, הם בעלי עסקים הממוקמים במרכז המסחרי ברחוב עמק דותן במודיעין, הידוע כ"מרכז מלר"ז" העסקים במרכז המסחרי מקבלים שירותי ניקיון מקבלן ניקיון, הפועל תחת השם המסחרי "עולם הניקיון". לטענת העותרים, האגרה הוטלה שלא כדין, משום שהעירייה לא הוכיחה כי היא הבחינה בין כמות האשפה הרגילה לבין כמות האשפה העודפת שכל אחד מהעותרים מייצר, או בין מספר הפינויים של האשפה בפועל לבין מספר הפינויים שניתן לבצע ללא חיוב, ולכן יש לבטל את חיובם. לדברי העותרים, החיובים שהוטלו ע"י העירייה הוטלו באופן שרירותי.
קריטריונים לא סבירים
השופטת רות רונן קבעה, כי אין מחלוקת שעל העירייה לקבוע קריטריונים סבירים ביחס לשאלה ממי לגבות את האגרה, אך השאלה היא האם היא נהגה באופן זה בקביעת הקריטריונים על ידה. השופטת השיבה בשלילה, ופסקה כי הקריטריונים מכוחם מבקשת העירייה לגבות את האגרה, אינם סבירים.
" אני סבורה כי העירייה לא הוכיחה את כמות האשפה המיוצרת בפועל במרכז המסחרי. בנוסף, אני סבורה כי לצורך הטלת האגרה, לא היה די בכך שהעירייה תוכיח כי במרכז המסחרי מיוצרת יותר אשפה מאשר בבית מגורים בו היה אותו מספר יחידות דיור. לצורך הטלת האגרה, העירייה היתה צריכה להוכיח מהי העלות הנוספת של פינוי האשפה הזו, ולהטיל את האגרה בהתאם לעלות זו, ככול שהיא קיימת", נימקה השופטת את קביעתה.
לאור האמור, נקבע כי יש לקבל את העתירה ולבטל את החיובים שהיא הטילה על העותרים בשל פינוי האשפה החריגה מכוח חוק העזר.
העירייה חויבה בהוצאות העותרים ובשכר טרחת עורכי דין בסכום כולל של 15,000 שקלים.
(עת"מ 2176-09 א.ש.ברקאי בע"מ ואח' נ' עיריית מודיעין-מכבים-רעות)