בפסק דין דרמטי הכריע אתמול בית המשפט העליון בפרשה מורכבת ורגישה הנוגעת לגורלה של תינוקת בת שנתיים וחצי, שנולדה בעקבות טעות חמורה בהליך הפריה חוץ גופית, בפרשה הידועה כ"מחדל העוברים באסותא". בית המשפט העליון דחה ברוב של ארבעה שופטים את ערעורם של ההורים הגנטיים וקבע כי התינוקת תישאר בחזקת האם שילדה אותה ובן זוגה, תוך הגדרתם כהוריה המשפטיים. פסק הדין מהווה אבן דרך משפטית בקביעת מעמדם של הורים במקרים מיוחדים של סכסוכי הורות ומבהיר את מעמדה של הזיקה הפיזיולוגית (הריון ולידה) אל מול הזיקה הגנטית.
משפט שלמה של ימינו
התינוקת, המכונה בפסקי הדין "הקטינה ס'" או "סופיה", נולדה באוקטובר 2022 לאחר שנהרתה בהליך של הפריה חוץ גופית בבית החולים אסותא בראשון לציון. הסיפור החל להתגלגל כאשר בשבוע ה-28 להריון נתגלה מום לבבי אצל העוברית, שהוביל לבדיקת מי שפיר שכללה גם בדיקה גנטית. תוצאות הבדיקה חשפו עובדה מטלטלת - אין התאמה גנטית בין העוברית לבין האם ההרה ובן זוגה.
ממצא זה הוביל למסקנה המזעזעת כי אירעה טעות חמורה בבית החולים: ביצית מופרית של זוג אחר הושתלה ברחמה של האם היולדת. למרות הגילוי המטלטל, האם המשיכה את ההריון, ילדה את התינוקת, ויחד עם בן זוגה העניקה לה טיפול וחום, לרבות ליווי צמוד בניתוחים ובטיפולים רפואיים שנדרשו בשל מצבה הבריאותי המורכב.
כשנה לאחר הלידה, בעקבות בדיקות ואחרי הליכים משפטיים שהתנהלו בנושא, אותרו ההורים הגנטיים של התינוקת. מרגע שנמצאו, פתחו ההורים הגנטיים במאבק משפטי על זכותם להיות מוכרים כהוריה החוקיים של הילדה ולקבל את האפוטרופסות המלאה עליה.
הטלטלות בבתי המשפט
בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון, בהחלטה ראשונית, קיבל את עמדת ההורים הגנטיים וקבע כי טובת הקטינה מחייבת להכיר בהם כהוריה החוקיים. בעקבות זאת, האם היולדת ובן זוגה, שגידלו את התינוקת מיום הולדתה, ערערו על החלטה זו לבית המשפט המחוזי.
בית המשפט המחוזי הפך את ההחלטה וקבע כי האם היולדת ובן זוגה הם הוריה החוקיים של התינוקת, תוך הותרת הילדה בחזקתם. עם זאת, קבע בית המשפט כי טובת הקטינה מחייבת שמירה על קשר גם עם ההורים הגנטיים, במתווה שייקבע על ידי גורמי מקצוע. ההורים הגנטיים, שלא השלימו עם ההחלטה, הגישו בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.
העליון: הורות גנטית אינה בהכרח גוברת על הורות פיזיולוגית
השבוע, בפסק דין מקיף, דחה בית המשפט העליון ברוב של ארבעה שופטים את ערעורם של ההורים הגנטיים ואישר את קביעת בית המשפט המחוזי. השופטת יעל וילנר, שכתבה את חוות הדעת המרכזית, הסבירה כי למרות שאין בחקיקה הישראלית תשובה ישירה למקרה מסוג זה, ניתן לערוך "היקש" מסעיף 13 לחוק הסכמים לנשיאת עוברים ("חוק הפונדקאות"), הקובע כי במקרים מסוימים יש להעדיף את האם היולדת על פני ההורים הגנטיים.
השופטת וילנר ציינה עוד כי החקיקה הישראלית מבטאת גישה שלפיה הורות גנטית אינה בהכרח גוברת על הורות פיזיולוגית. להפך, במצבי התנגשות בין שתי הזיקות, המחוקק הישראלי העניק בכורה לזיקה הפיזיולוגית, כלומר לאם היולדת.
שיקולי טובת הילדה הכריעו
בנוסף להנמקה המשפטית, התייחס בית המשפט גם לשיקולי טובת הילד. השופטת וילנר הדגישה כי "טובת הקטינה מצדיקה להשאיר אותה בחזקתם של האם היולדת ובן זוגה", וזאת בשים לב לעובדה שהקטינה חיה עימם מיום לידתה ורואה בהם דמויות אב ואם, כמו גם בהתחשב במצבה הבריאותי המורכב. תסקירי רשויות הרווחה והאפוטרופוסיות לדין של הקטינה הראו כי היא פיתחה קשר חזק והיקשרות בטוחה עם הוריה המגדלים, וכי ניתוקה מהם עלול להסב לה נזק משמעותי.
מעמד בן זוגה של האם היולדת
פסק הדין התייחס גם למעמדו של בן זוגה של האם היולדת. השופטת וילנר קבעה כי יש ליתן "צו הורות פסיקתי" המכיר בבן הזוג כאביה של הקטינה לפי דין. זאת, מתוך הכרה בקשר ההורי שהתפתח בינו לבין התינוקת מיום לידתה ובהתבסס על הרציונל של "זיקה לזיקה" המוכר בדין הישראלי.
דעת המיעוט וגישת הביניים
בפסק הדין נכללה גם דעת מיעוט של השופטת דפנה ברק-ארז, שסברה כי יש לקבוע את ההורים הגנטיים כהוריה המשפטיים של התינוקת. לשיטתה, העובדה ששני הזוגות בחרו בהליך של הפריה חוץ-גופית מלמדת על רצונם לממש הורות גנטית, ולכן יש לתת לכך משקל בהכרעה. השופט אלכס שטיין הציע גישת ביניים מעניינת: הוא הסכים עם הקביעה שהאם היולדת היא אמה של הקטינה, אך סבר שיש לרשום את האב הגנטי כאביה, ללא זכויות אפוטרופסות.
שמירת הקשר עם ההורים הגנטיים
חשוב לציין כי למרות הקביעה שההורים המגדלים הם הוריה המשפטיים של הקטינה, הורה בית המשפט על מתווה לשמירת קשר משמעותי בין התינוקת לבין הוריה הגנטיים. בית המשפט קבע כי "ההורים הגנטיים לא ייעלמו מחייה של הקטינה אלא יהיו נוכחים בהם נוכחות של ממש" וכי הקשר ביניהם יהיה "קשר משפחתי נוכח וממשי", גם אם ללא אחריות הורית משפטית.
משמעות פסק הדין והשלכותיו העתידיות
פסק הדין מהווה תקדים משפטי חשוב, שצפוי להשפיע על מקרים דומים בעתיד, אם יתרחשו. הוא מבהיר את סדרי העדיפויות במקרים של התנגשות בין זיקות הוריות שונות ומעניק בכורה לזיקה הפיזיולוגית.
בסיום פסק הדין, קראה השופטת וילנר למחוקק להסדיר סוגיה זו בחקיקה, כדי לספק פתרון ברור ומיידי למקרים עתידיים. בנוסף, התייחסו השופטים לצורך בהפקת לקחים מהפרשה כדי למנוע הישנות מקרים דומים. השופטת ברק-ארז אף הציעה לבחון אפשרות של הסדרים הסכמיים מראש במוסדות המספקים טיפולי פוריות, כדי להבהיר למטופלים את האפשרות (הנדירה) של טעויות ואת ההסדרים שיחולו אם יקרו.
פסק דין זה מסיים פרק מתוח ביותר בחייהם של שני הזוגות ושל הקטינה עצמה, ופותח פרק חדש שבו הקטינה תגדל אצל ההורים המגדלים, תוך שמירת קשר משמעותי עם הוריה הגנטיים.
(צילום אילוסטרציה ראשי: שאטרסטוק)
