ביום 25.2.08 הזמינו התובעים, זוג ושלושת ילדיהם, מאל-על כרטיסי טיסה לארה"ב לרגל חופשה משפחתית.
במועד זה, ביקשו התובעים מהסוכן לדאוג לכך, שיקבלו מושבים המתאימים להתקנת עריסה לבתם התינוקת. ואכן, ביום 7.4.08 המריאו התובעים לארה"ב וקיבלו מושבים אשר הותקנה בהם עריסה לתינוקת.
ביום 27.4.08 התובעים רצו לאשר את טיסתם חזרה לארץ באמצעות אתר האינטרנט של אל-על, וראו כי גם בטיסה חזור קיבלו מושבים באותה שורה המתאימים להתקנת עריסה לתינוקת.
ואולם, למחרת כאשר הגיעו לשדה התעופה JFK בניו יורק, הם נדהמו לגלות, כי שמותיהם לא נמצאים ברשימת הנוסעים בטיסה. הדייל בדלפק הציע לתובעים להזמין כרטיסים חדשים על אף שהציגו בפניו את כרטיסי הטיסה שבידיהם. נאמר לתובעים, כי מקור הטעות הוא בחברת "דלתא", איתה טסו התובעים קודם לכן מבוסטון לניו-יורק.
התובעים: השפילו אותנו
התובעים טענו, כי בשל האירוע, הם נאלצו להמתין ליד הדלפק שעות רבות, בצורה מבזה ומשפילה, ורק בשעת לילה מאוחרת נאמר להם שהם יכולים לעלות על הטיסה. בנוסף, התובעים התלוננו על כך שלא קיבלו בטיסה מושבים שבהם ניתן להתקין עריסה, ועל כן הם נאלצו להחזיק את התינוקת על הידיים במשך כל הטיסה שהייתה "סיוט מתמשך" לדבריהם.
התובעים ביקשו פיצוי של 5,000 שקלים בשל מחיקתם מרשימת הנוסעים, קבלת מושבים ללא אפשרות להתקנת עריסה, סבל בגין ההמתנה ליד דלפק אל-על ועוגמת נפש.
אל-על טענה, כי האשם נעוץ ב"דלתא", וכי בסופו של דבר התובעים עלו על הטיסה שהזמינו, והגיעו ליעדם.
השופט זכריה ימיני מביהמ"ש לתביעות קטנות ברמלה קבע, כי אכן נגרמה לתובעים עגמת נפש מהשתלשלות העניינים, ויש מקום לפצות אותם, אך לא בסכום שדרשו.
בנוגע למושבים, השופט ציין כי אל-על אינה חייבת להבטיח כסא זה או אחר ללקוחותיה.
לאור האמור, אל-על חויבה לפצות את התובעים ב-1,500 שקלים, וכן לשלם להם הוצאות משפט של 300 שקלים. (ת"ק 1997/08 זיו אורלי נ' אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ).