החלטה נדירה: ביטול צוואות - אי כשרות לצוות חרף צירוף אישור רפואי לצוואה

ביטול שתי צוואות. הסיבה: אי כשרות של המצווה, על רקע מחלה דגנרטיבית ופגמים בצוואה נוטריונית מוקדמת יותר

פורסם בתאריך 19.03.2018 עריכת צוואה ביטול צוואה צוואה נוטריונית
החלטה נדירה: ביטול צוואות - אי כשרות לצוות חרף צירוף אישור רפואי לצוואה

בית המשפט לענייני משפחה בחיפה הורה לאחרונה, באורח נדיר למדי, על ביטול שתי צוואות שנערכו לכאורה על ידי בעל עסק ותיק וידוע בחיפה. עילת הביטול: היעדר כשרות של האיש לערוך את הצוואות, לאחר שהוכח כי סבל ממחלה דגנרטיבית בעת עריכת הצוואות וכן בשל פגמים בצוואה נוטריונית מוקדמת יותר. 

במסגרת פסק הדין, מתחה השופטת ביקורת נוקבת על אשתו השנייה של המנוח, והעלתה שאלות קשות על מעורבותה בעריכת הצוואות. מול האשה השנייה, עמדו בבית המשפט שתי בנותיו של המנוח, שנושלו מהצוואות וביקשו להתנגד להן, באמצעות הח"מ.

לאורך המשפט, הובאו לעדות שני עורכי הדין שערכו את הצוואה המאוחרת וכן ארבעה נוירולוגים מומחים. אישורו הרפואי של אחד מהמומחים שהעידו, צורף לצוואת המנוח המאוחרת, והוא אף  נכח בחדר, לצד עורכי הדין, בעת חתימתה. למרות זאת, בצעד דרמטי, דחה בית המשפט את עדות הנוירולוג וביטל את הצוואה. כן גם ביטל את צוואה נוטריונית מוקדמת יותר שהתגלתה במהלך ההליכים.   

לאחר שאשתו השנייה של המנוח ביקשה מבית המשפט לקבל צו לקיום הצוואה המאוחרת שהותיר - הגישו שתי הבנות, באמצעות הח"מ, התנגדות לקיום צוואה, שבה דרשו לבטל את שתי הצוואות ולתת צו ירושה, על פי חוק הירושה

קרב גרסאות של האשה השנייה למול הבנות ושלל עדים

המנוח הוא בעל עסק ותיק ומוכר בחיפה. לאורך שנים, הוא ניהל את העסק עם אשתו הראשונה - וייעד את בתו הבכורה להמשיך את דרכו.

במרוצת השנים, עלו יחסיו של האיש עם אשתו הראשונה על שרטון, והוא התגרש ממנה. תוך זמן קצר, הוא נשא לאשה את אשתו השנייה, שעבדה בעסק כמוכרת. 

בחודש נובמבר 2013 הלך האב המנוח לעולמו, והותיר אחריו שתי בנות בגירות. זמן קצר לאחר מכן, הגישה אשתו השנייה לבית המשפט בקשה לקיום צוואה.

במסגרת ההליכים, התברר כי האיש כתב שתי צוואות - צוואה מוקדמת וצוואה מאוחרת. בצוואה המוקדמת מ-2003, הוא ציווה את עיקר רכושו לאשתו השנייה. בנוסף, ציווה להעביר מחצית מאחד מנכסיו, לבתו הצעירה יותר. 

בצוואה המאוחרת מ-2004, ציווה האב את עיקר רכושו לאשתו השנייה; בנוסף, ציווה המנוח סכום כספי מצומצם  לנכדיו, תחת התנאי החריג שאחת מבנותיו "לא תחיה יותר עם בעלה". בנותיו של המנוח נותרו בצוואה זו לחלוטין  מחוץ לצוואת המנוח. 

הצוואה המאוחרת נערכה בפני שני עורכי דין ונוירולוג מומחה שטיפל באב. ביום עריכתה, אף חתם הנוירולוג על אישור רפואי, בו אישר כי האב כשיר לחתום עליה. 

לאחר שאשתו השנייה של המנוח ביקשה מבית המשפט לקבל צו לקיום הצוואה המאוחרת שהותיר (או, לחילופין: לקיום הצוואה המוקדמת) - הגישו שתי הבנות, באמצעות הח"מ, התנגדות לקיום צוואה, שבה דרשו לבטל את שתי הצוואות ולתת צו ירושה, על פי חוק הירושה. 

בבקשה ההתנגדות שהגישו הבנות, הן טענו כי בתחילת שנות ה-2000 חלה אביהן במחלה נוירולוגית דגנרטיבית ונעשה חרדתי, תלותי, בלתי עצמאי - ונתון להשפעה בלתי הוגנת

גרסת הבנות: האב לא היה כשיר  וסבל מהשפעה בלתי הוגנת, וכן טענו למעורבות דרמטית של האשה השנייה בעריכת הצוואות 

בבקשה ההתנגדות שהגישו הבנות, הן טענו כי בתחילת שנות ה-2000 חלה אביהן במחלה נוירולוגית דגנרטיבית ונעשה חרדתי, תלותי, בלתי עצמאי - ונתון להשפעה בלתי הוגנת.

לטענתן, אשתו השנייה עשתה ככל העולה על רוחה ברכושו; ובשלב מסוים, אף העבירה את העסק שהיה בבעלותו ואותו ירש מאמו המנוחה, לבעלותה וזאת ללא מנוי אפוטרופוס למנוח. במקביל, היא עשתה כל שביכולתה כדי להרחיק את הבנות מאביהן, הרבתה לצאת לבילויים, החזיקה שני כלי רכב ונסעה לחו"ל. 

לאחר שסיימה הבת הבכורה את לימודיה, החלה לעבוד בעסק המשפחתי, אולם כעבור שלוש שנים פוטרה ממנו במהלך תקופת חופשת הלידה בה שהתה. "אבי אמר לי שאין לו ברירה, לאור דרישת האשה", טענה הבת. 

בהליך בבית המשפט, טענתן העיקרית של הבנות היתה כי האב לא היה כשיר לחתום על הצוואות, לאור המחלה הנויורולוגית  ממנה סבל. עוד טענו כי האשה השנייה הפעילה עליו השפעה בלתי הוגנת, תוך ניצל מחלתו - ודאגה כי יחתום על הצוואות, שמנשלות אותן מכל רכוש. כן טענו למעורבות בלתי הוגנת בעריכת הצוואה. 

טענה נוספת שהעלו הבנות היתה כי בצוואה נפל פגם צורני, מאחר שהסעיפים בה מוספרו באופן שגוי, באופן שהיה בו כדי להעיד על עריכה חפוזה של הצוואה.

לטענת האשה, היא מעולם לא התערבה בהחלטות האב למי להוריש את הרכוש, והוא עצמו בשנים בהן נערכו הצוואות, לא היה תלותי ולא סבל מחוסר עצמאות

גרסת האשה השנייה: האב היה אקטיבי - והתאמן במכון כושר

האשה השנייה גוללה גרסה שונה בתכלית. לטענתה, היוזמה לעריכת הצוואה המאוחרת (כמו גם של המוקדמת יותר) היתה של האב - והוא יצר קשר עם עורך דין, תיאם עמו את מועד הפגישה וביקש ממנה להצטרף אליו.

לטענת האשה, עוד טרם החלה השיחה על תוכן הצוואה, היא נתבקשה על ידי עורך הדין לצאת ולהמתין מחוץ לחדרו. עוד סוכם, בהתאם להנחיית עורך הדין, כי ביום חתימת הצוואה יגיע עם האב נוירולוג.

לטענת האשה, היא מעולם לא התערבה בהחלטות האב למי להוריש את הרכוש, והוא עצמו בשנים בהן נערכו הצוואות, לא היה תלותי ולא סבל מחוסר עצמאות. נוסף על כך, מציינת האשה כי האב התאמן בחדר כושר, ואף נהג לשם בעצמו.

האשה טענה כי האב אמר לה כי הוא רוצה שנישואיהם יהיו על בסיס שוויוני; ולשם כך, העביר לה ללא תמורה מחצית מזכויותיו בשלוש דירות בסמוך לאחר נשואיהם בסוף שנות ה- 90 . 

האשה טענה, כי היא מעולם לא ניסתה להתערב ביחסי האב עם בתו הבכורה, וכי זו פוטרה מן העסק המשפחתי על רקע מקצועי.

באורח דרמטי, דחתה השופטת את עדותו של הנוירולוג, שבדק את האב המנוח - והעדיפה על פניה את עדותה של הנוירולוגית המומחית מטעם בית המשפט

"התמונה הרפואית שעמדה בפני הנוירולוג לא הייתה מלאה"

בית המשפט הדגיש בראשית הכרעתו כי ביטול צוואה הוא מעשה כבד משקל. כבוד השופטת, סגנית נשיא ביהמ"ש לענייני משפחה במחוז חיפה, שלי אייזנברג קיבלה את טענת הבנות כי האב לא היה כשיר לחתום על הצוואות - ובכך הסתמכה על חוות הדעת של הנוירולוגית המומחית, ד"ר ורבר, שמונתה מטעם בית המשפט.

הנוירולוגית צללה לעומק המחלה הקוגניטיבית -דגנרטיבית ממנה סבל האב ולאחר בחינת מאות מסמכים רפואיים, קבעה כי "קיימת סבירות גבוהה ביותר" שהאב לא היה כשיר קוגניטיבית לחתום על הצוואה המוקדמת ו"וודאות כי האב לא היה כשיר לחתום על הצוואה המאוחרת".

כבוד השופטת אייזנברג קבעה, כי: "כלל הרופאים שבדקו את האב היו תמימי דעים באשר לאבחנתו כחולה במחלה נוירולוגית ניוונית המתבטאת בירידה קוגניטיבית... כבר בשנת 2001 הוא אובחן כחולה במחלת זיכרון, שמתדרדרת עם הזמן".

לצד זאת, הדגישה השופטת, כי קביעות אלה אינן מתיישבות עם האבחנות של הנוירולוג האישי שטיפל משך שנים באב, שטען כי בדק את האב לפני החתימה על הצוואה המאוחרת ונכח בעת עריכתה בחדר. האחרון העיד בבית המשפט כי המנוח היה "במצב תקין, ואף מצוין" וכי סבל רק מ"קשיים בשפה ובדיבור".

באורח דרמטי, דחתה השופטת את עדותו של הנוירולוג, שבדק את האב המנוח - והעדיפה על פניה את עדותה של הנוירולוגית המומחית מטעם בית המשפט, תוך שקבעה כי "התמונה הרפואית בפניו לא היתה מלאה".

לדברי השופטת, הנוירולוג לא היה חשוף לתיקו הרפואי של האב, והאחרון לא תיאר בפניו את השתלשלות המחלה ואת האבחנות הראשוניות שניתנו באשר למצבו, דבר שהוביל אותו להסיק מסקנה שגויה כי מצבו תקין.

עוד התייחסה השופטת ל"אישור להתאמן במכון כושר", שנתן הנוירולוג לאב ושאותו הציגה אשתו השנייה כראיה למצבו התקין. השופטת נקטה במילים קשות וקבעה כי "התרשמותי היא כי האישור הנ"ל פשוט הוזמן". ביחס לשאלה האם האב פקד את מכון הכושר, העידה בתו הצעירה כי הוא "חד-משמעית לא היה. שילם - אבל לא היה". 

יצוין, כי במסגרת פסק דינה נתנה כבוד השופטת משקל רב יותר לעדות של רופאה שבדקה את האב בתחילת מחלתו בשנת 2001 ובדקה את מצבו הרפואי פעם נוספת בשנת 2004, במסגרת ועדה רפואית בביטוח הלאומי - שם פסקה לו נכות כללית של 100%.

לאור כל האמור ונוכח עדויות נוספות, שהובאו בפני בית המשפט, קבעה השופטת: "שוכנעתי כי הבנות הצליחו לסתור את חזקת הכשרות של המנוח לערוך צוואותיו; ובהיעדר כשירות, יש לראות את שתי הצוואות כבטלות". 

השופטת קבלה את התנגדות שתי הבנות לקיום הצוואות ונתנה לבקשתן צו ירושה. עוד קבעה, כי האשה תישא בהוצאות הבנות ב-25 אלף שקל

"עולה תחושה לא נוחה ביחס להתנהלות האשה"

טענה נוספת שנבחנה על ידי השופטת היתה בדבר השפעה בלתי הוגנת של האשה על בעלה המנוח. לעניין זה, קבעה השופטת כי לא הוכחה באופן מלא השפעה בלתי הוגנת, אך בפני בית המשפט "נפרשה תמונה לא נוחה באשר להתנהלות האשה", לעניין זה.

בין היתר, הקליטה האשה שיחת טלפון עם אחת הבנות, בעוד האב היה בחיים, פעולה שעל פי השופטת "מעוררת שאלות באשר לכנותה ותום לבה... לא מן הנמנע כי המבקשת רתמה את העגלה לפני הסוסים, והחלה בהוכחת תביעתה, טרם נולדה עילת התביעה". 

בנוסף, חשפו העדויות בבית המשפט, כי האשה נכחה בחדר בעת עריכת הצוואה, הגישה לעורכי הדין את רשימת נכסי בעלה, שככל הנראה לא היה מסוגל לחבר לבדו לאור מצבו, וסייעה לו לענות ב"כן" ו"לא" לשאלות שנשאל ושעליהן התקשה להשיב.

עוד התברר כי האשה התערבה באופן בוטה בניסוח דו"ח שחיברה קלינאית תקשורת בעניין בעלה. על פי מסמך שאותר ברשומות בית החולים של קלינאית התקשורת שבדקה את המנוח (ולא היתה בין החיים בזמן ההליכים)לאחר שנערך הדו"ח, התקשרה אליה האשה "בכעס" ודרשה לשנות את הדו"ח "אחרת תפנה לעורכי הדין שלה". 

לסיכום עניין זה, קבעה השופטת כי: "המבקשת אמנם נטלה חלק בעריכת הצוואה, אולם אין מעורבותה עולה כדי עילה העומדת בפני עצמה, שבכוחה להביא לביטול צוואת המנוח".

"עם זאת", המשיכה השופטת, "מארג הנסיבות המשתקף מהעדויות, מעורבותה של המבקשת אשר שימשה כ'פה' עבור המנוח שעה שהיה מוגבל בדיבור, נוכחותה בפגישה המקדימה וביום עריכת הצוואה, התנהלותה ביחס לדו"ח קלינאית התקשורת, והקלטת שיחת הטלפון עם הבת מעוררים תחושת אי נוחות - בדבר מעורבותה והשפעתה, באופן שיכול להשליך על רצונו של המנוח". 

לדברי השופטת, "צירוף כלל הפעולות מכתימות את המבקשת באופן שיש בו כדי לחזק את מסקנתי כי דין צוואותיו של המנוח להתבטל".

באשר לצוואה הנוטריונית המוקדמת יותר אשר נחשפה בהליכים ע"י האשה השנייה - אף זו נפסלה בעקבות פגמים באישור הנוטריוני לצוואה כמו גם עדותו של המומחה הרפואי אשר הפריכה את הטענה שנטענה לכאורה לפיה אישור שנתן לבצוע פעולות ע"י המנוח כלל גם אישור עריכת צוואה וממילא אף לעניין צוואה זו, העדיף בית המשפט הנכבד את חוות דעת הנוירולוגית שמונתה מטעמו וקבע פסלותה בגין אי כשירות האב גם במועד עריכתה.

בית המשפט מחליט לגבי כשרות הצוואות

לאור כל האמור, קיבלה השופטת את התנגדות שתי הבנות לקיום הצוואות ונתנה לבקשתן צו ירושה. עוד קבעה, כי האשה תישא בהוצאות הבנות ב-25 אלף שקל. 

* עו"ד שלומית שרייבר עוסקת בדיני ירושה, ייצגה את הבנות בהליך המתואר במאמר זה.

לקבלת יעוץ מעו"ד שלומית שרייבר, השאירו פרטים ויחזרו אליכם בהקדם

האם מאמר זה עזר לך?
שרייבר שלומית - עו"ד ונוטריון קבע פגישה עם שרייבר שלומית - עו"ד ונוטריון

עו"ד ונוטריון שלומית שרייבר, בעלת תואר ראשון מאונ' תל אביב (LL.B), ותואר שני (LL.M) מאונ' B.U - בוסטון מסצ'וסטס בתחום...

לפרופיל המלא